"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מה חשפה הקריקטורה של יאיר נתניהו? בעיקר את צביעות השמאל
אפשר שלא לאהוב את הקריקטורה שפירסם בנו של ראש הממשלה • אבל נוכח גל הצדקנות העצום בתקשורת - חשוב להציג את ההפך • דעה
יאיר ובנימין נתניהו // צילום (ארכיון): אי.אף.פי // יאיר ובנימין נתניהו // צילום (ארכיון): אי.אף.פי

מה חשפה הקריקטורה של יאיר נתניהו? בעיקר את צביעות השמאל

אפשר שלא לאהוב את הקריקטורה שפירסם בנו של ראש הממשלה • אבל נוכח גל הצדקנות העצום בתקשורת - חשוב להציג את ההפך • דעה

דרור אידר
, עודכן

לא אהבתי את הקריקטורה שפרסם יאיר נתניהו. אבל לא סברתי שזה עניין חשוב לענות בו. אז פירסם. אבל נוכח גל הצדקנות העצום כמעט בכל כלי תקשורת, מול הלחץ האדיר על התודעה הציבורית "להזדעזע" ו"לגנות" וכמובן להאשים את רה"מ (איך לא?) - חשוב להציג את ההפך, לטובת המחשבה החופשית.

מה אתם יודעים, האשימו המקטרגים, אתרים אנטישמיים שיתפו את הקריקטורה. נכנסתי לאתר של דיויד דיוק, מראשי הקו קלוקס קלאן, וראיתי ששיתף לא את הקריקטורה אלא את הידיעה אודותיה באתר "הארץ" באנגלית. לא במקרה הוא עוקב אחר העיתון הזה. אפשר לבקר בחריפות את הקריקטורה הגרועה, אבל אם שיתוף של אתרים ניאו־נאצים הוא מדד לביקורת, כדאי לדעת שהעיתון הישראלי המככב באתרים כאלה (וכן אסלאמיסטיים ותומכי BDS ועוד) הוא "הארץ".

"הקריקטורה האנטישמית של יאיר נתניהו" נזעק "ידיעות אחרות", "חצייה לא של קו אדום אלא קו שחור. אנטישמיות בשירות המאבק", נכתב שם. וואלה. לפני כשנה פירסם "ידיעות" באותיות קידוש לבנה בעמודו הראשי ש"הרב הצבאי החדש" פסק ב"מותר לאנוס במלחמה". קראו שוב את השקר האנטישמי שפורסם על גבי אחד העיתונים הנפוצים בישראל. "ישראל היום" היה היחידי שגינה את העלילה הזאת. אמות הסיפים התקשורתיות לא נעו אז אפילו מילימטר בהשוואה לזעזוע הקוסמי שחווינו אתמול ביחס לקריקטורה טיפשית, משל דובר ברעידת האדמה במקסיקו או בסופת ההוריקן אירמה (שני האסונות הללו נדחקו אתמול לשוליים ב"ידיעות", לטובת 80 עמודים על החמגשיות של מעון רה"מ). מי צריך את סורוס ושלל ארגוניו האנטי־ישראלים כשיש כותרת ראשית כזאת ב"ידיעות" לתפארת שונאי ישראל שבכל הדורות?! עכשיו הם באים לחנך אותנו.

במהלך העשורים האחרונים פורסמו אלפי מאמרים ארסיים נגד החלוצים ביהודה ושומרון, ובהם תיאורים שנלקחו היישר מהספרות האנטישמית. בתפקיד היהודי שימש עכשיו ה"מתנחל". וכיצד מתוארת החברה החרדית דרך קבע באותם עיתונים שהתעקשו לחנך אותנו להזדעזע מהקריקטורה דה־לה־שמאטע? אתמול בתוכנית "קלמן־ליברמן" אמר ברק רביד מ"הארץ", שבקריקטורה המקורית, במקום סורוס ואהוד ברק "מופיע יהודי חרדי עם אף ארוך. על פה אין ויכוח שזה אנטישמי". מתי לאחרונה בחן רביד בעיתונו את דמותם של החרדים וה"מתנחלים" בקריקטורות של עמוס בידרמן או במאמרי הנאצה בעמודי הדעות? מהיכן החוצפה ללמדנו הלכות זעזוע כשכותרות ודימויים אנטישמיים מככבים דרך קבע בעברית ובאנגלית בביתם של המזדעזעים המקצועיים?

נחזור לקריקטורה שפרסם יאיר נתניהו. נראה שם יהודי שונא ישראל (סורוס) מפעיל פוליטיקאים ופעילים ישראלים. יש פה לכאורה רכיבים שנלקחו מקריקטורות אנטישמיות. "הפרוטוקולים של זקני ציון" תיארו את היהודים כמי ששולטים בעולם באמצעות כספם. הזדעזעתם? הבה נראה.

במארס 2015 נסע ראש ממשלת ישראל לנאום את נאום חייו בקונגרס האמריקני. הוא ביקש לשכנע את בתי הנבחרים לא לתמוך בהסכם הגרעין עם איראן. הייתי שם והבנתי את עומק המושג היהודי "קידוש השם". אח"כ ירדתי לדיוטה התחתונה לקרוא כיצד ראה זאת חתן פרס ישראל לעיתונות נחום ברנע: מדוע נבחרי הציבור האמריקני "קיבלו את נתניהו בחיבה גדולה, הרבה מעבר לפרוטוקול, הרבה מעבר לנימוס המקובל" - האם משום ששכנע אותם, או שגרם להם להרהר בטיב ההסכם? ממש לא. שימו לב: "חברי הקונגרס... מריעים ע"פ הפקודות שהם מקבלים מהיציע". מי ישב שם? "מהיציע השגיחו המיליארדרים היהודים על בני טיפוחיהם באולם למטה. הם באו לראות במו עיניהם את פירות השקעתם. הפוליטיקה האמריקנית משועבדת כרגע לכסף הגדול". הנה גרסתו של ברנע לפרוטוקולים של זקני "ידיעות אחרונות": היהודים שולטים בפוליטיקה האמריקנית באמצעות כספם. אז מה שחסר לדמיונכם זו הלטאה שהודבקה לסורוס, זה מה שמנע מכם אז להזדעזע?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...