אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שסרט לפת אותי באחיזתו כפי שעשה "דנקרק", מותחן המלחמה המסעיר והמרתק שכתב וביים כריסטופר נולאן ("ממנטו", "האביר האפל").
איך שלא תסתכלו עליו, זוהי טריטוריה חדשה עבור נולאן. לראשונה, הוא בוחר לעסוק באירועים היסטוריים, ולראשונה הוא גם מגיש לצופים סרט שיכול להתקרא "סרט אוסקרים קלאסי". אבל מעריציו של הבמאי לא יתקשו לזהות את סגנונו הייחודי גם כאן. כהרגלו, נולאן מכופף את הזמן כדי שיתאים לצרכיו הנרטיביים, ומקפיד להישען על כמה שפחות עזרים דיגיטליים כדי להוציא את חזונו אל הפועל. בנוסף, גם הפעם הוא עושה שימוש בבומבסטיות המפורסמת של המלחין הנס צימר וברוחב היריעה של מסך האיימקס כדי להעצים את החוויה ולהפוך אותה לגדולה מהחיים.
עם זאת, למרות החומרים האפיים והכאוטיים, יש משהו מאוד אינטימי ואלגנטי בסרט, שמתנהל בשלוש זירות שונות באופן סימולטני. במקום "גיבור" קלאסי, תמצאו כאן אנסמבל רחב שמורכב ברובו מפרצופים לא מוכרים, ובמקום קלישאות של סרטי מלחמה (ע"ע "להציל את טוראי ראיין", אחרי 20 הדקות הראשונות), תמצאו כאן שרשרת ארוכה של סיטואציות קרב מאוד בסיסיות שמתנהלות כמעט ללא דיבורים, ושנסחטות עד טיפת המתח האחרונה. התוצאה לא תתקשה להותיר אתכם על קצה הכיסא לכל אורך הדרך, למרות שסוף הסיפור אמור להיות ידוע לכל מי שהקשיב בשיעורי היסטוריה.
למקרה שלא הקשבתם בשיעורי היסטוריה, להלן תקציר האירועים: בסוף מאי 1940, מאות אלפי חיילים בריטים וצרפתים מצאו את עצמם מובסים, מוקפים ולכודים על חופי דנקרק, צרפת. הצבא הגרמני היה על סף ניצחון מוחץ, והכוחות הנצורים התפללו לנס שיציל אותם. זה הגיע בדמות "מבצע דינמו" - מבצע חילוץ הרואי ונועז שבמהלכו פונו למעלה מ־300 אלף חיילים ואזרחים מהחופים בעזרת כלי שיט צבאיים ואזרחיים, שחצו את התעלה שמחברת בין אנגליה לצרפת.
כאמור, הסרט מקפץ ללא הרף בין שלושה מוקדים. על חופי דנקרק הצופים פוגשים כמה חפ"שים בעלי תושייה שעושים את כל מה שדרוש כדי לשרוד. בים אנו פוגשים את שלושת חברי הצוות של סירה אנגלית קטנה שמתגייסת לעזרת הכוחות הלכודים. ואילו באוויר אנו מתלווים לשלושה ספיטפיירים שמספקים חיפוי לספינות שעושות את דרכן מ/אל החוף.
למרות ששלושת הסיפורים אינם חופפים (הסיפור על החוף מתרחש במשך שבוע, הסיפור על הסירה נמשך יום, ואילו הסיפור עם הספיטפיירים אורך שעה בלבד), נולאן מוצא דרך מבריקה לספר את שלושתם במקביל, עד שהם נפגשים. כתוצאה מכך, לכל אורכו, "דנקרק" מאוד מזכיר את רגעי השיא של "Inception" ("התחלה"), עם הטנדר שעף מהגשר בהילוך איטי, כאשר שלושת המוקדים כאן מתפקדים באותו האופן שבו תפקדו "רמות החלום" בסרט ההוא.
מבין השחקנים, טום הארדי, שמגלם את אחד מטייסי הספיטפייר, הוא ללא ספק הבולט והמרשים מכולם, אך האנסמבל כולו עושה עבודה מצוינת. החבר'ה האלמוניים על החוף (שכוללים את כוכב הפופ הארי סטיילס) מצליחים לעורר אמפתיה וחרדה, ואילו שועלים ותיקים כמו מארק ריילנס ("גשר המרגלים") וקנת בראנה נמצאים בסביבה כדי לעטוף את ההתרחשויות באנושיות ובמעט ממלכתיות.
"דנקרק" מכיל אינספור רגעים קולנועיים מסחררים - שוטים עוצרי נשימה, סיקוונסים מורטי עצבים, רגעים קיצוניים שיגרמו לכם להגיד WTF - והכל מתנקז לגראנד פינאלה הכי אמוציונלי שנולאן יצר בחייו. זהו סרט סופר־אינטנסיבי שיוציא אתכם מהאולם בסוג של הלם. יצירת מופת מודרנית שתהפוך לקלאסיקה. סיפור מדהים שמסופר בצורה מדהימה. נכון לעכשיו מדובר בסרט השנה.
"דנקרק" ("Dunkirk"), כתב וביים: כריסטופר נולאן. ארה"ב 2017
yishai.kiczales@gmail.com