הישרדות אמריקה • ביקורת טלוויזיה

בעולם שבו לסובבים אותך יש אצבע קלה על ההדק, את לא יודעת במי את יכולה לבטוח ואם תזכי לראות את המחר, טרסה מנדוזה היא שורדת אמיתית. לאחר שברחה ממקסיקו, מהקרבות בין ברוני סמים, היא מבינה שגורלה בידיה וזה הזמן לפעול.

העונה השנייה של "מלכת הדרום" ממשיכה לנוע על ציר מקסיקו־ארה"ב, כשאפיפניו מנסה לבצר את כוחו כפוליטיקאי וכראש הקרטל, אך באופן מפתיע מצטרף אליו שותף לעסק - הקולונל שאפיפניו הורה לרצוח. מהצד השני, הרשות למלחמה בסמים מנסה להגיע לאשתו קמילה, שמנהלת קרטל בעצמה ומתחרה בו, לוקחת את טרסה תחת חסותה והן מסתתרות בדאלאס עם אחד הנכסים העיקריים בעולם שלהן – מחברת ובה שמות מפיצים ונקודות מפגש.

טרסה, גיבורת הסדרה, נקרעת בין רצונה לשרוד לבין הפעולות הנדרשות כדי לשרוד - חטיפות, חיסולים ועוד - מישהו אמר ננסי בוטווין ("העשב של השכן"). באיזשהו אופן היא התגלגלה לעסקי ההברחות בניגוד לרצונה וכעת היא מבינה שאם היא כבר שם, כדאי שתתחיל לטפס לצמרת. היא מקבלת משימה מקמילה כדי להראות שהיא נאמנה ומסוגלת לתפקד בעולם הפשע רווי הסכנות, ועומדת בה.

"מלכת הדרום" היא דרמת אקשן ששמה דגש על הכוח הנשי - בעולם של גברים, טרסה וקמילה הן שתי נשים חזקות שמפלסות את דרכן בעשן האקדח, לא נותנות למניפולציות לנהל אותן (הצעת ה"גירושים או מלחמה" של אפיפניו) ומצליחות במקומות שגברים נכשלים. ולמרות היותן כוח נשי, משהו בדינמיקה ביניהן לא עובד. הן לא נותנות אמון אחת בשנייה, דבר שבוודאי יתחבר עלילתית בהמשך העונה לפיצול בלתי נמנע בין השתיים, בדרך להפיכתה של טרסה ל"מלכת הדרום".

אין בסיפור של "מלכת הדרום" משהו שלא ראינו קודם - לא בתסריט ולא בביצוע. בהחלט לא מדובר בצפיית חובה.

אסקפיזם לילדים

אחרי שטרנד חדרי הבריחה תפס בישראל, ומדי שבוע נפתחים עוד מקומות מושקעים לבלות בהם שעה של חידות, משימות וחשיבה מחוץ לקופסה, היה צפוי שמישהו ירים את הכפפה ויתרגם את זה לפורמט טלוויזיוני.

העובדה שזו תוכנית המשודרת לילדים רק הופכת אותה למעניינת יותר, בעיקר כי בעידן הזה קשה להוציא אותם מהסלולרי לפעילות כלשהי. מזל שבסיום חדרי הבריחה במציאות יש הזדמנות לסלפי.

"אסקייפ" בהנחיית עומר דרור, מפגישה שתי קבוצות של ילדים שצריכים למצוא את כל הרמזים בחדר הבריחה ולצאת ממנו בזמן הקצר ביותר.

אחרי סמול טוק עם הקבוצות שנועד להיכרות קצרה ולא משמעותית, נכנסות הקבוצות לחדרים זהים ומנסות למצוא רמזים בדרך החוצה. בין לבין, כנהוג בתוכניות מציאות, הילדים מתראיינים ומספרים על החוויות שלהם בחדר.

אסקייפ גרמה לצופים בגילי היעד במגרש הביתי שלי לקחת חלק פעיל בצפייה, תוך ניסיון לנחש את הפתרונות למשימות. בלי לשים לב מתגנבות לראשם עוד ועוד עובדות גיאוגרפיות והיסטוריות וחשיבה שונה מהמקובל. הרווח כולו שלהם.

עכשיו רק צריך לפנות למשרד החינוך עם רעיון לחופש הגדול: להכניס את הילדים לחדרי בריחה ממש מסובכים. הדדליין: 1 בספטמבר.