אדם בתוך עצמו

יד אליהו, 16 במארס. זוגות צעירים, קבוצות, הורים, ילדים, נוהרים לעבר היכל הספורט, נרגשים. מאחורי הקלעים עומד עומר אדם, רק בן 23 וכבר המלך החדש של המוסיקה הים־תיכונית בישראל, וגם היום, עדיין לא מאמין שזה קורה לו. 

"שלושה שבועות קודם הודענו על מופע ב'האנגר 11'. ארבעה ימים אחרי שהחלה המכירה נכנסתי לאתר לראות את מצב המכירה ולחצתי על הכיסאות באמצע. על המסך הופיע לי הכיתוב 'אין מקומות זמינים באזור זה'. אני מתקשר למפיק של המופע ואומר לו, 'תקשיב, יש בעיה באתר, כדאי לבדוק אותה'. הוא הבין שלא קלטתי והתחיל להסתלבט עלי שיש בעיה. אחרי כמה דקות הוא גילה לי שכל הכרטיסים נמכרו. אמרתי לו, 'בוא נפתח עוד אחד יום אחרי', ואחרי שבועיים גיליתי שכל הכרטיסים נגמרו גם לזה. זה היה הזוי.

"בשלב הזה כבר החלטנו לפתוח עוד מופע, אבל התכנון היה משהו קטן, לא גרנדיוזי ובלי הרבה פרסום. אמרנו שנעשה במה יפה ומושקעת, נשים סביבה כיסאות, ואולי נפתח עוד קצת ביציעים, למקרה שיהיה ביקוש. אחרי כמה ימים באו ואמרו לי שמכרו את כל הכיסאות באורקסטרה.

"מייד אחרי החלטנו לפתוח את האולם, וגם שם הכל נמכר. עד שהגענו ליציעים למעלה, ובאמת לא נשארו מקומות בכלל. אמרתי למפיק, 'שמע, זה באמת לא הגיוני. אנחנו אחרי שתי הופעות גדולות, ובתוך שבועיים וחצי גם זה נמכר?'"

אתה מעכל שכל אלה באו לראות אותך?

"זה מטורף וזה לוקח זמן לעכל ולהבין. היום אני כבר יותר מבין את זה ומקבל, אבל גם קשה לי להעיד על עצמי, או להסתכל על כל הדבר הזה מהצד ולהתלהב. זה משהו שהוא לא נתפס. אני עומד שם ומסתכל על הבמה, על ההפקה, על הסאונד, על הצילום, וקולט שיש פה אופרציה של 120 איש כדי להכין את הרגע הזה. הגעתי למצב שחברים ואנשים שאני עובד איתם מתקשרים אלי ומבקשים ממני הזמנות, ובאמת אין לי לתת להם. אתה רוצה לתת אבל לא יכול. הזוי".     

ומה אתה אומר להם?

"בפעם האחרונה שידעתי שלא יהיה לי לתת, החלפתי מספר טלפון. אתה מבין את הבעיה?"

אדם עולה לבמה, נרגש. היושבים בשורות הראשונות מזהים את הרגל השמאלית שרועדת, ואת הפה היבש. אלה שיושבים קצת רחוק יותר יכולים לזהות בשני השירים הראשונים את ההתרגשות בשירה. 

"יש לנו זוגיות מדהימה". עם רומי עפרון

"בשני השירים הראשונים ממש התרגשתי ובקושי הצלחתי לשיר כמו שצריך, אבל אחר כך זה נרגע והתחלתי ליהנות מזה".

הרגל שלך רעדה והשפתיים התייבשו.

"אה, יפה ששמת לב. בלילה לפני לא נרדמתי, זה אף פעם לא קרה לי לפני הופעה. חוץ מההתרגשות של הגודל, זה היה עוד יותר מורכב, כי זו הופעה חדשה של האלבום שיצא עכשיו, וזאת הפעם הראשונה שהיא גם מצולמת לטלוויזיה, והיה בימוי, רקדניות וזוויות. הכל יותר מסודר ופחות מאולתר.

"חוץ מזה אל תשכח שיש את ענייני ההפקה, כי לפני הופעות חשוב לי לוודא שכולם קיבלו את הכרטיסים, הגיעו ויושבים במקומות שלהם".

אתה מעורב עד רמת הכרטיסים?

"ברור, הכל. גם בצד המוסיקלי וגם בצד ההפקתי. יום קודם הגעתי להיכל כדי לראות את ההקמות, להבין איך הכל נראה. אני אוהב את זה. וזה גם עוזר לי להגיע מוכן יותר".

אם אתה לא אוהב חלק מהדברים, אתה מבקש לשנות?

"כן. בהופעה הזאת היה 'קט וולק' (במה שיוצאת אל תוך הקהל; ע"ס), וכשעליתי עליה היה נראה לי שהקהל שיושב צמוד לבמה לא רואה אותי, כי היא גבוהה מדי. הלכתי לשבת שם כדי לראות איך רואים, ובאמת הבמה היתה גבוהה מדי. אמרתי להם, 'חבר'ה, אנשים שילמו כסף כדי לראות במה'. ביקשתי שישימו מדרגה, כדי שהבמה תהיה יותר נמוכה.

"אני נוסע הרבה בעולם ורואה מופעים, וחשוב לי להביא את האווירה שם גם למופע שלי. אני תמיד שואל את עצמי איך אני הייתי רוצה להרגיש כשאני בא להופעה. מהחניה, דרך הכניסה, ושיהיה די.ג'יי חימום וסקסופוניסטית שתכניס לאווירה עד שאני עולה". 

התחושה היתה שמדובר בקהל שבא לחגוג.

"ההרגשה היא שהם מגיעים לחתונה של חבר. מתלבשים, מתארגנים וקמים לרקוד".

שמתי לב שגם אתה מנסה לרקוד.

"כן, עם הזמן פיתחתי כישורי ריקוד", הוא מחייך במבוכה. "זה ריקוד עם קריצה, וזה חשוב. פעם הייתי עומד ומתבייש לזוז סנטימטר, וקצת נפתחתי. אם יש משהו שהייתי אומר לעומר הצעיר יותר, זה שיזוז יותר בהופעות ושייהנה. אנשים אוהבים לראות שואו, ולא מישהו שלא זז". 

על הדרך גם רזית.

"התחלתי להתאמן לפני חצי שנה. עד עכשיו הייתי אוכל מה שאני רוצה ולא הייתי משמין, ופתאום התחלתי להשמין. לא בטירוף, אבל אתה יודע".

זה בא עם הגיל.

"כן, אבל לא בגיל 23".

אולי הגוף שלך מתאים את עצמו לגיל המנטלי.

"כנראה. אבל אני מתאמן שלוש־ארבע פעמים בשבוע ומשתדל להקפיד, ואני בכיוון הנכון, נראה לי". 

ויש עוד שינוי. אם בעבר התנהל אדם כמו מי שהגיע לאן שהגיע במקרה, והיה מעדיף לבלות עוד יום בים עם חברים מאשר לעשות עוד חזרה, אדם של 2017 הוא מקצוען שבא לעבוד.

איפה עומר אדם הישן? מה עשית לו?

"אחרי הצבא (שירות של שלוש שנים בחיל החימוש; ע"ס) הבנתי שיצאתי לחיים האמיתיים ואין לי זמן לשטויות. אם זה המקצוע שלי וזה מה שבחרתי לעצמי, אז אני צריך להבין בהכל. ניהול חשבונות, מע"מ, מחירים ומוסיקה. הבנתי שאם מישהו ישאל אותי כל שאלה, אני אצטרך לדעת לענות לו ולנמק. בכלל, כל דבר שאתה עושה בחיים, אתה צריך להבין בו ברמה הכי גבוהה שאפשר".

כשראיינתי אותך לפני שנתיים הרגשתי שאתה עצלן.

"כל הדברים מסביב להופעה פחות עניינו אותי. הייתי בא, שר ונהנה, בלי לרדת לפרטים. עכשיו אני מעורב בהכל". 

אתה זה שמקבל את ההחלטות?

"ברור, בסופו של דבר זו העבודה שלי, אותי שואלים את השאלות ברחוב. עברתי תהליך של התפכחות והתבגרות תוך כדי תנועה. אני מתייעץ עם אחרים, אבל אני זה שמחליט".

מה עשית אחרי ההופעה?

"חברה שלי לא הרגישה טוב והיא לא באה להופעה. חזרתי הביתה, שמתי עלי את הבגדים של הדוקטור ונכנסנו לפעולה (צוחק). 

"נראה לך? דיברנו קצת, אכלנו והלכנו לישון".

"חשוב לי להביא את האווירה של חו"ל למופע שלי". על הבמה // צילום: קוקו

הוא מלא בניגודים. סלב־על, אבל חרד לפרטיותו. אוהב לסלסל, אבל שומע טכנו באוטו. יש לו חברים בני 60, אבל הוא ובת זוגו עדיין גרים צמוד להוריו, ביחידת דיור במושב משמר השבעה, שבו גדל.

"בבית אני מקבל את הבאלאנס והשיגרה בתוך כל הטירוף. הפינה שלי במושב עם המשפחה היא המקום השליו, הרגוע. אל תשכח שאני בן 23. איפה אתה גרת בגיל 23?"

עזבתי את הבית של ההורים בגיל 22. ואני זה לא אתה.

"אני מבין מה אתה אומר, אבל זה עוד לא הזמן בשבילי. אולי עוד מעט". 

אמא עדיין מנקה לך את החדר?

"לא, יש עוזרת שבאה פעמיים בשבוע".

לא מזמן ראיתי שיצאת למסיבה עם אמא שלך.

(צוחק) "יש ליין מסיבות שהיא כל הזמן אומרת לי שהיא רוצה לבוא איתי. היא הכי קלילה, הכי זורמת, ואין עליה. אמרתי לה שאני לא בטוח כמה זה מתאים, אבל היא ביקשה שוב ושוב, ובסוף אמרתי לה, 'טוב, בואי איתנו'. באהבה. אני מודה שזה מוזר קצת שאמא שלך יוצאת איתך, לא הייתי פתוח לזה בהתחלה, אבל יצאנו והיה נדיר. אין על אמא שלי. היא כמו אחות גדולה". 

היא תרפיסטית במקצועה, אתה נעזר בה?

"היא נותנת נקודות וטיפים למחשבה". 

אבא שלו הוא רס"ן (מיל') יניב אדם (47), שהיה סגן מפקד סיירת שלדג וסמג"ד בחטיבת 202 של הצנחנים. סבו שמואל שירת בצנחנים ובעוצבת האש, ואחר כך עבר למשטרה והיה סגן מפקד הימ"מ ומפקד מג"ב ירושלים ויו"ש. בין בני המשפחה גם האלוף קותי אדם ז"ל, בן דוד של סבו, ובנו, אלוף (מיל') אודי אדם.

אמו, שרון (45), היא תרפיסטית במקצועה ("עוסקת באמנות ההקשבה והדיבור מהלב"), ויש לו שני אחים צעירים - רואי (20, חייל) וגל (16, תלמיד שחולם גם הוא להיות זמר).

עומר אדם פרץ ב־2009 בתוכנית "כוכב נולד", שממנה הודח לאחר שהתברר כי בניגוד להצהרתו, עדיין לא מלאו לו 16 - הגיל המינימלי למשתתף בעונה ההיא. אבל דווקא מי ששיטה בהפקה והביך את המערכת הפך לזמר הרווחי והמצליח ביותר שהשתתף אי פעם בתוכנית, ולמעשה בכל תוכניות הריאליטי המוסיקליות בישראל. עד היום הוציא חמישה אלבומים, שהגיעו למעמד של זהב ופלטינה ונמכרו יחד ביותר מ־300 אלף עותקים.

הוא עשה היסטוריה כשהפך לזמר הצעיר ביותר שהופיע על האבנים העתיקות בקיסריה כשהיה בן 20 בלבד, ומאז הופיע שם כבר יותר מעשר פעמים. ברשימת הפסלים והתארים, שלא מקבלים אצלו יותר מדי חשיבות ולכן אין סיכוי שתראו אותם עומדים בסלון שלו, תמצאו זכייה ב"אמן השנה" של תחנות הרדיו האזוריות במשך שלוש שנים ברציפות, ועל פי גלגלצ, הוא האמן הים־תיכוני המצליח ביותר בתחנה. ערוץ היוטיוב של אדם הוא השני בפופולריות שלו בישראל, והשיר הנצפה ביותר הוא "מודה אני", שהתנגן כ־18 מיליון פעמים.

אתה מבין את גודל ההישג?

"אני מנסה לסגור את עצמי בבועה ולא לתת למחשבות האלה יותר מדי מקום. אני חושב שאני סבבה, זורם, מתגלגל. לא יותר מדי ולא פחות מדי". 

לראיון הזה הוא מגיע חמוש במנהל האישי אסף אטדגי וביחצן הצמוד עופר מנחם. לא בקלות הסכים להתראיין. "את מי זה מעניין לקרוא עכשיו כתבה איתי? מי שמכיר מכיר, ומי שלא לא", הוא מסביר. "אני אוהב לשמור על הפרטיות שלי, ואני לא חושב שאני מעניין".

זו הסיבה שאתה לא עושה אירוע להשקת האלבום החדש?

"אני לא אוהב את זה, ואני חושב שזה מיותר. יש שירים, יש מוסיקה, ונהנים מזה. לא צריך את כל ההתבחבשות הזאת מסביב, ועכשיו לענות על שאלות צהובות ולהיכנס למקומות פחות נעימים. חכם לא נכנס למקומות שפיקח יודע לצאת מהם". 

זה לא חלק מהמשחק? להשיק, לייחצן, להיחשף?

"אני מבין על מה אתה מדבר, אבל אני לא משחק את המשחק הזה".

אטדגי: "זה לא משחק. גם היום הוא לא רצה לבוא לפה. זה לא בא ממקום של אסטרטגיה, אלא ממקום של לא מעניין אותו. שיהיה ברור לך שאנחנו עכשיו מטרידים אותו".

מנחם: "השירים שלו הם יחסי הציבור שלו. השבוע פנו אליו מהתוכנית של צביקה הדר, מהחדשות וזה לא מעניין אותו. זה גם הקסם, וזה עובד".

אז לא מדובר באסטרטגיה?

אדם: "לא. הפרטיות שלי מאוד חשובה לי. הרבה פעמים אני נקלע למצבים שמביכים אותי, ואנשים נותנים להם פרשנות אחרת". 

למשל?

"בהתנהלות שלי אני אוהב לעשות הכל מהר. אני היפראקטיבי. יורד בשדה התעופה, ניגש מייד לאן שצריך ומתקתק הכל. מבחינתי, הכל נעשה כבר אתמול.

"היום, כשאני מוּכר, יש לפעמים מעצורים בדרך, כמו אנשים שמבקשים סלפי או חתימה. אלה מעצורים חיוביים, אבל לפעמים באמת אין זמן לעצור, או שסתם לא נעים לעמוד באמצע קניון ולתת לאנשים מענה. כאילו, מי אני בכלל?"

בשבילם אתה עומר אדם.

"עד היום אני לא מצליח לתפוס לגמרי שרואים אותי בצורה כזאת. פעם הייתי נלחץ מזה יותר, אבל היום זו שיגרת חיים, ואני מקבל את זה ומבין את זה. בסופו של דבר, אני גם צריך לחיות. אז לפעמים אני אומר כן, ולפעמים לא. אני לא יכול לְרצות את כולם כל הזמן ולהישאר בהרגשה לא נוחה עם עצמי". 

קורה שאתה מסרב להצטלם?

"קורה, אם אני באמצע אוכל, או במפגש עם המשפחה אחרי שלא ישבנו הרבה זמן יחד ואנחנו בקן המשפחתי שלנו, ופתאום מוציאים אותי מזה. כשמתאים ונוח אז בכיף, וכשלא אז לא. חלק מתבאסים מזה, אבל גם צריכים להבין".

כבר שנתיים שהוא מקנן עם רומי עפרון (23), ידידה טובה שהפכה לבת זוגו, "ואני חושב שבגלל זה יש לנו קשר מאוד טוב. יש לנו זוגיות מדהימה".

בגילך הצעיר כבר הספקת לעבור כמה מערכות יחסים. 

"יש אנשים אי־זוגיים ויש אנשים זוגיים. אני מהזוגיים. בסופו של דבר, מה שאתה גדל עליו בבית זה מה שאתה רוצה לעצמך, ולהורים שלי יש זוגיות מדהימה. הם המודל שלי. אחרי כל הטירוף שלי, בסופו של יום, אני מעדיף אישה שאני אוהב, רוגַע ושקט".

יש לא מעט פיתויים בעולמות שאתה מסתובב בהם.

"גם אם יש, אני לא שם. זאת לא אופציה מבחינתי. יש לי את הדרך שלי, ואני הולך בה".

יש מצב שיום אחד תבחר במשפחה ותוותר על המקצוע?

"יכול להיות, אין לדעת. כשיהיו לי משפחה וילדים, יהיה לי קשה לחיות כמו שאני חי היום. זה משהו שכל החיים יושב לי בראש".

 

אדם ניחן במתנה שכל זמר היה מבקש לעצמו: חותמת קול שניתנת לזיהוי כבר בצליל הראשון. אי אפשר להתעלם מהקול העמוק והנדיר שלו. האלבום החדש, "אחרי כל השנים", כולל לא פחות מ־17 שירים, בהם להיטים כמו שיר הנושא, "מביט מהצד", "אין בי כוח", "לשכר את השקרים", "עוד מחכה" ו"פוליטיקה וסקס" (שיר אהבה שלא מדבר על אף אחד מהשניים, אבל כבר הפך ללהיט). בגיזרת להיטי הרחבה תמצאו את "tell me" ו"תענה לה". 

למעט הסלסולים המוכרים, רבים מהשירים באלבום לא נופלים בקטגוריה של מוסיקה ים־תיכונית.

"אני לא רואה את עצמי כ'עומר אדם, זמר ים־תיכוני'. אין היום מוסיקה ים־תיכונית ממש, אלא יותר באווירה. אני מבחינתי רוצה לגעת בכל הקהלים, ואם יש לי את האופציה לעשות את זה דרך המוסיקה והשירה, זה האידיאל". 

מבחינה ווקאלית אתה מסוגל לשיר את כל הסגנונות?

"אני חושב שכן. תמיד יכולתי, אבל הייתי צריך לעבור דרך מסוימת כדי ליצור ולבנות משהו ולהגיע למקום מסוים. מצד שני, גם שיחקתי תמיד עם הבחירות שלי. כשכולם פחדו להוציא שיר מסוים, שיר שהוא קצת אחר, ידעתי שאני רוצה להוציא דווקא אותו.

"כששומעים משהו חדש שלי, אני רוצה שיחשבו שעוד לא שמעו אותי שר ככה. תמיד לחדש, תמיד לגוון, ותמיד שיהיה עניין. אחרת מה הטעם?"

מצד שני, הקהל שלך חובב גם שירי כפיים. 

"ברור. בדיוק עכשיו שאל אותי אחד הכותבים איזה שירים אני מחפש לאלבום הבא, ואמרתי לו שאני מחפש ה־כ־ל. אני מחפש משהו שמח וגם דיכאון, טקסט עמוק וטקסט פחות עמוק.

"הרבה פעמים אתה שומע את הקהל מתלונן על זמרים שהם הפסיקו לשיר שירים שהיו פעם, ולי חשוב לשמור גם על השירים הישנים, לצד חדשים ואחרים. שיהיה גיוון".

אחד המשפטים שתפסו אותי בשיר "אז הלכתי" הוא "עברתְ לגור בשינקין, יש לך תואר במינהל ובלשון". טקסטים זה משהו שחשוב לך?

"כן, אבל לפעמים אפשר גם לא לתת לזה חשיבות רבה מדי ולא להיכנס לתוכן יותר מדי. בשירים שקטים הטקסט יותר חשוב לי. בשירים קצביים, כשהקצב מספיק משמח ועובד, זה בסדר גם אם הטקסט לא מבריק".

אתה מסכים עם הטענה שיש טקסטים רדודים בז'אנר?

"אני מבין את הביקורת הזאת לגמרי, ובאמת יש טקסטים רדודים, אבל יש גם פחות רדודים. חוץ מזה, כשאנחנו מקבלים שיר רדוד, תהיה בטוח שאנחנו יודעים שהטקסט רדוד. אבל לפעמים צריכים גם כזה".

אי אפשר לשלב לחן קצבי עם טקסט ברמה יותר גבוהה?

"אפשר לשלב טקסט ברמה יותר גבוהה, אבל לפעמים הטקסט מגיע עם הלחן. כמובן שתמיד אפשר לשנות מילים, ואני באופן אישי משנה הרבה פעמים. אבל להתחיל לשנות את כל השיר זה קצת יותר מורכב.

"קח לדוגמה משפט כמו 'תגידי כמה זמן, אבא שלך גנן' (מהשיר "בניתי עלייך"; ע"ס). ברור שזה לא המשפט הכי מורכב בעולם, אבל הוא יציאה ומעלה חיוך, וזה מה שחשוב. חבר'ה, גם הומור עצמי זה חשוב".

מנחם: "כשאני קיבלתי את השיר הזה נחרדתי. אמרתי להם שאני לא מוציא שיר כזה". 

אדם (צוחק): "כשעופר לא אוהב שיר, תדע שהשיר להיט".

שרת התרבות, ורבים נוספים, טוענים לאפליה כלפי זמרים ויוצרים מזרחים. זה מדבר אליך?

"באופן אישי אני לא חושב שזה קורה. יכול להיות שזה בגלל שאני צעיר. אולי המבוגרים יותר, שגדלו אחרת ונתקלו באפליה על רקע עדתי ובפערים, יכולים להעיד על זה. אבל אני לא חוויתי את זה. אמא שלי פולנייה, אבא שלי קווקזי וסורי, גדלתי במושב משמר השבעה, ומעולם לא נתקלתי באפליה". 

היכן נמצאים השורשים של הקהל שלך, בוורשה או בקזבלנקה?

"אני חושב שחצי חצי".

אטדגי: "אני יכול לענות, כי אני מסתובב בתוך הקהל שלו, והחתונות הן הדוגמה הטובה ביותר. ביום ראשון אנחנו יכולים להופיע בחתונה של הכי אשכנזים בעולם, וביום שני - של הכי מזרחים. עומר הצליח לפצח משהו שהוא באמת מיינסטרים, וההוכחה לכך היא שאנחנו גם מופיעים בכל החברות הגדולות במשק".

אדם: "השבוע הופענו באירוע של חברת הייטק".

אתה נהנה להופיע בחתונות?

"מאוד. חתן וכלה שאתה בא לשמח אותם זה כיף".

אחד הלהיטים הגדולים ביותר שלך, "תל אביב", נכתב במיוחד למצעד הגאווה. יצא לך להופיע בחתונה של הומואים?

"לא, אבל הופעתי בחתונה של לסביות, והיה מגניב". 

 

לפני כשבועיים הוא שיחרר לרדיו את הדואט "מזל" - שיתוף פעולה ראשון עם אייל גולן (שאינו כלול באלבומו החדש). "שנינו עובדים עם VIP הפקות, שהם חלק מתהליך הגדילה שלי. ליאור, שעובד שם, עשה את החיבור ביני לבין אייל, ודרך המפיק יעקב למאי קיבלתי את השיר ונסעתי להקליט אותו".

אפילו לא נפגשתם באולפן?

"האמת שלא יצא, כי הייתי בחו"ל". 

להקליט דואט עם אייל זה הישג מבחינתך?

"אני מאוד אוהב חיבורים ושיתופי פעולה. אנחנו חיים במדינה קטנה, והקהל בבית מחפש ריגושים ודברים חדשים. אני מרגיש צורך לחדש".

אתה מכיר את ההשוואה ביניכם?

"לא".

אתה חושב שתפסת את מקומו?

"אף אחד לא תפס מקום של אף אחד. לאייל יש את השנים שלו, את הרפרטואר שלו, את גוון הקול שלו, את הכבוד שלו ואת הדרך שלו. אנחנו לא באותו המקום ולא באותה המשבצת.

"אני לא אוהב לדבר על אנשים, לקטלג ולהשוות. לכל אחד יש את העבודה שלו, ואם לא תהיה תחרות חיובית, אז לא יהיה פה מעניין, וגם סביר להניח שניצור פחות. פעם אנחנו למעלה ופעם למטה, וזורמים עם מה שקורה.

"הכי חשוב זה ליהנות מזה, ולא להתחיל למקם את עצמך בתוך הדבר הזה או להסתכל מה יש לאחרים. אני חושב שאם לכולם יהיה טוב, גם לך יהיה טוב".

כשראיינתי את עדן בן זקן, היא אמרה שאתה הגירסה הגברית שלה.

"אני שומע את זה מהרבה אנשים. עדן מדהימה בעיניי, יש לה קול מדהים. אני חולה עליה, שומע אותה הרבה. האלבום השני שלה מדהים". 

 

תחנות הרדיו האזוריות תמיד פירגנו לו, אבל לעורכי גלגלצ לקח לא מעט זמן לעכל את השירים שלו. באיחור לא אופנתי הם הצטרפו לרכבת רק באלבום השלישי. 

אחד השירים הראשונים שהתנגנו בתחנה בתדירות גבוהה הוא הבלדה הנהדרת "שקט". כהפקת לקחים מאוחרת, כל הסינגלים מהאלבום החדש נכנסו לפלייליסט של התחנה הצבאית מייד עם צאתם לרדיו.

"לכל דבר יש את הזמן שלו", הוא אומר בנימוס. "בשורה התחתונה, השטח היום יותר חזק מהרדיו. הרדיו מוסיף, והוא גורם חשוב וחיובי, אבל הקהל שנכנס לאינטרנט ומחפש אותך הוא הרבה יותר חשוב מבחינתי, כי זה קהל שרוצה לשמוע אותך ספציפית. הקהל שמאזין לרדיו שומע את המוסיקה שהעורך בחר בשבילו, ואתה לא יכול לדעת אם הוא בכלל אהב או שהעביר תחנה".

ענייני הפלייליסט מעסיקים אותך? 

"בכלל לא. לפעמים עופר מערב אותי בשיקולים שקשורים לזה. אם אנחנו רוצים להוציא שיר, ובדיוק שיר אחר שלי נכנס לפלייליסט, הוא יעדיף לחכות עם השיר החדש. 

"אני לא רואה את זה ככה. מבחינתי יהיה עוד שיר, ואם הם רוצים, הם יכניסו. זה לא מה שימנע ממני להוציא".

אתה יכול להבין את התסכול של האמנים שהתבטאו נגד גלגלצ?

"ברור, אני יכול להבין באסה של אמנים שלא משמיעים אותם הרבה, כי יש פה פגיעה ישירה בעבודה שלהם. אבל לי זה פחות נוגע, כי סגנון העבודה שלי שונה". 

היה מעניין אותך להיות מנטור בתוכנית ריאליטי?

"פנו אלי כמה פעמים ולא רציתי. אני לא במקום של להעביר ביקורת על זמר או זמרת ששרים. מי אני שאגיד להם, אתה שר יותר טוב או פחות טוב?" 

סטטיק ובן־אל קרובים אליך בגיל ועשו את זה. יש לך הבנה, ניסיון, וגם קבלות.

"יש, אבל לא ממקומי לבוא ולהעיר לאנשים".

אולי אתה מפספס משהו שאתה יכול לעשות מצוין?

"אני, כעיקרון, לא אוהב לעשות כלום. אני אוהב את הפינה שלי, את המשפחה שלי, את החברה שלי ואת החברים שלי, וזה הבסיס שלי. מפה, כל נקודה שאתה מוציא אותי לצדדים, לא נוח לי בה". 

ובכל זאת בחרת במקצוע הזה.

"נכון, ויש פה פער שאני צריך להתמודד איתו. זאת העבודה שלי, ואני בתוך זה, עם כל מה שנלווה לזה. אבל חוץ ממה שיש כרגע, אני לא מעוניין. אני יכול לשחק את המשחק ולהגיד כן ולהיות שופט או מנטור, אבל זה לא מרגיש לי טוב בבטן". 

למרות הביישנות, רואים אותך לפעמים בתפקיד אורח כשחקן.

"תשמע, יש לי בעיה, אני לא יודע להגיד לא. אני מקבל כל הזמן הצעות, ואם דוחקים אותי לפינה ונתתי מילה, אני לא חוזר בי. אבל מצלמות וסטים זה לא המקום הביתי שלי. גם בצילומים לכתבה הזאת הייתי נבוך".

 

לאחרונה אדם גם עוסק בנדל"ן. "אם תהיה עיסקה מעניינת, אני אגיד לך", הוא מדווח. "אני מכיר אנשים, שומע דברים ומתפתח. סולל את הדרך לעוד אפיקים".

יש לך חוש עסקי? 

"אני חושב שכן. אבא בא מעולם העסקים, הוא איש עסקים טוב וממולח. ילד רואה את אבא שלו ולומד".

אתה שבע שנים בשטח והספקת המון. נשארו לך בכלל חלומות?

"בן אדם, כמה שהוא יכול לחלום, זה מה שהוא יכול להשיג. אם בענייני מוסיקה, אז אפשר ללכת לעוד סגנונות ולעוד כיוונים. ואם לא שם, אני יכול להעצים את עצמי בעוד תחומים. זה אף פעם לא נגמר. השאלה איך אתה מנווט את זה".

אתה חושב שפיספסת את הנעורים?

"כן, אין בכלל ספק. הגיל שבו ילדים עושים שטויות עם החברים לא יחזור. בגיל 16, שהוא גיל משמעותי, נכנסתי לעוד מסגרת מעבר לבית הספר, החיים הציבוריים, והייתי צריך ללמוד איך להתנהג גם שם. 

"הבנתי שאם אתמול יכולתי לעשות דברים מסוימים לפי השיקולים של ילד בגילי, עכשיו נכנס עוד מנגנון חשיבה, ויש שיקולים אחרים שצריך ללמוד ולהתנהג בהתאם אליהם. זה משהו שלוקח זמן להתרגל אליו, להבין אותו ולקבל אותו.

"בדיעבד הייתי מעדיף להתחיל אחרי הצבא. אני מניח שהייתי מתגייס לקרבי ורק אז יוצא לדרך, אבל החיים חזקים מאיתנו".

אחיך הצעיר גל הוא בן 16, גם הוא התחיל לשיר. אתה בעד שייכנס לתחום?

"אני לא בטוח שזה נכון לו. אני רואה שהוא רוצה, ואם הוא יחליט שכן, אני אתמוך בו. אבל בטח לא נכון לו לעשות את זה עכשיו, ואולי גם אחר כך. אני אומר את זה ממקום מגונן".

אתה מצטער על השנים האבודות שלך?

"את השנים שפיספסתי כביכול השקעתי בקריירה. היום חברי הילדות שלי עדיין מחפשים את עצמם, ואני כבר יודע באיזה מקום אני בחיים. אני מבוסס כלכלית, וגם למדתי הרבה מכל מה שעבר עלי". 

החברים שלך גדולים ממך?

"כן, כולם גדולים ממני. חלקם בני 25 ועד 60. וכשאתה נמצא בסביבה של אנשים מבוגרים ממך, אתה לומד מהם דברים שלא היית לומד עם החברים שלך. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. זו הברכה והקללה יחד". 

היית פעם אצל פסיכולוג?

"הייתי בכמה טיפולים אצל פסיכולוגית. בטיפול הראשון דיברתי בלי הפסקה, ובסוף היא גם דיברה איתי קצת. 

"בטיפול השני כבר לא היה לי מה להגיד לה. אמרתי, 'טוב, לאן מתקדמים מפה?'. הבנתי את הפרינציפ והעדפתי להפסיק עם זה. היום אני מתמודד עם עצמי". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו