גירושין: מתי כדאי לפנות לבית הדין הרבני?

תוכן בשיתוף מסחרי

יודעת כל אחת ויודע כל אחד, כי במקרה של גירושין יגיש הגבר תביעה בבית הדין הרבני, ואילו האישה תעשה זאת בבית המשפט לענייני משפחה. ובכן, את המיתוס הזה אני מבקשת לנפץ.

קיימים מקרים בהם יתרון מובהק לאישה להגיש את תביעותיה דווקא בפני בית הדין הרבני. כך, למשל, כאשר האישה חפצה בשלום בית, ובמסגרת זו היא עותרת לבית דין רבני למתן צו מניעה (צו למדור ספציפי), לפיו לא תימכר דירת המגורים המשותפת. בכך נחסמת בפני הגבר האפשרות לקבל צו לפירוק שיתוף בדירה.

סיפור שונה הוא זה של יסמין וגדעון (השמות בדויים). שניהם היו נשואים בעבר, לשניהם ילדים קודמים, ומנישואיהם באה לעולם ילדה נוספת. ליסמין היתה דירה משלה. קודם שנישאו חתמו על הסכם ממון, בו מובהר כי לגדעון אין כל זכויות בדירה זו. עוד קובע ההסכם, כי גם אם יתגוררו בדירה יחדיו – לא תהיה בכך כוונת שיתוף.

כבר בשנות הנישואים הראשונות החל גדעון להתנהג באופן שנראה ליסמין מוזר. היא גילתה כי הוא לוקה בנפשו, מאובחן שנים רבות ומקבל קצבת נכות – עובדות שהוסתרו ממנה. אם לא די בכך, גדעון לא עבד באופן מסודר ועיקר הנטל הכלכלי נפל על כתפיה. במשך שנים חשה יסמין מאוימת מהטרור שהפעיל בעלה, וכאשר הגיעו מים עד נפש החליטה לנוס על נפשה.

יסמין החלה לנהל, לראשונה, קשר זוגי עם אישה. גם גדעון הכיר אישה והחל לחיות עמה. לתדהמתה של יסמין, הוא סירב להכיר באחריותו ההורית לבת המשותפת. היא נאלצה להגיש תביעת מזונות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה.

גדעון, מצידו, הגיש לבית המשפט למשפחה תביעה לביטול הסכם הממון, בבקשו להוכיח כוונת שיתוף בדירת המגורים. לטענתו, השיתוף בא לביטוי בחלקו בשיפוץ הנכס, שהשביח אותו והעלה את ערכו, ובכך שהשתתף בתשלום דמי המשכנתא. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו גדעון יקבל תשלום כספי בעבור השיפוץ, ובעבור חלקו בתשלום המשכנתא, מזונות הבת הקטינה והמשמורת. ההסכמות אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין.

כל שנותר ליסמין היה להתגרש בבית הדין הרבני. או-אז גילתה כי גדעון מתחרט על הסכם הפשרה: הוא מסרב לגירושין, ואף הגיש בקשה לסגירת התיק, בטענה שמצבו הנפשי אינו מאפשר לו להתגרש. תיק הגירושין הרבני כבר נסגר ובמקומו נאלצה יסמין להתמודד עם תיק חדש בבית הדין למשפחה.

יסמין, שכל רצונה היה להתגרש, הגיעה נסערת למשרדי. לאחר ששחזרנו את ההיסטוריה המשפטית והזוגית, תבענו בבית הדין הרבני לחייב את הבעל ליתן גט פיטורין וכן את הכתובה. זאת, בעיקר, על בסיס טענת “מומים” ההלכתית: אם תוכיח אישה כי לא ידעה קודם לנישואין על הפגם או המחלה הנדונים, יחויב בעלה במתן הגט.

פעם אחר פעם חמק גדעון מהדיונים. לאחר שהובל לבית הדין על ידי שוטרים, הציע שלום-בית ותבע כספים מיסמין. בקשות אלה עוררו את זעמם של הדיינים. זאת, משום שגדעון הודה במהלך הדיון כי הקשר של יסמין עם אישה נוגד לתפיסתו את חוקי הטבע, ואישר כי אישה אחרת, אותה הגדיר כ”ידידה”, לנה בדירתו ארבעה ימים בשבוע. בית הדין דחה את הטענה כי לא מתקיימים יחסי אישות בינו לבת זוגו בפועל, וקבע כי הוא מוצא חוסר כנות בבקשה לשלום בית. הדיינים מיאנו לתת יד לסרבנותו של גדעון ולסחטנותו, וחייבו אותו במתן גט לאלתר.

גדעון עמד במריו וסירב לבצע את ההחלטה במועד הנקוב, לדבריו מאחר שהגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בית הדין הגדול דחה ערעורו, שהוגש באיחור ניכר, אבל גדעון לא התרצה וסירב לתת גט. רק לאחר כמה ימי מעצר, כשהובל שוב לבית הדין, שוכנע כי מוטב לו אחרת. יצויין כי קשר מיני עם אישה אינו אסור על פי התורה ולכן הבין הבעל שלא רק שהוא ישב בכלא, אלא שגם יחויב בכתובה. באותו היום ניתן הגט המיוחל.

הכותבת היא שירלי שדה, עו”ד ומגשרת לענייני משפחה, גירושין וירושה.

כל הכתוב לעיל מוגש כמידע כללי, אינו בא להחליף את הוראות החוק והתקנות ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק, הנאמר בחוק הוא הקובע. המסתמך על מידע זה עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

תוכן בשיתוף מסחרי