"הלוואי שכל עם ישראל יהיה כמו הבן שלנו"

לפעמים, בשיחות עם אושרה וצ'ארלי אזריה, אפשר להתבלבל ולשכוח שרק יום קודם בילו שעות ארוכות עם בנם, אלאור, במחנה נחשונים, שבו הוא נמצא כבר שנה במעצר פתוח.

"אני מרגישה כאילו איבדתי את הילד", אומרת אושרה (51). "הבית מת בלעדיו. מאז שאלאור איננו השמחה נעלמה, צ'ארלי ואני הפכנו לחיים־מתים. אנחנו נרדמים בכל לילה עם עיניים נפוחות מבכי ומתעוררים בבוקר לתוך בכי חדש. לוקחים כדורי שינה וכדורי הרגעה. כל החיים שלנו סובבים רק סביב מה שקרה לאלאור".

"גופנית הוא בסדר", מוסיף צ'ארלי (54). "אבל נפשית לא. נפשית הוא פגוע. אני יודע להבין מה המצב הנפשי שלו לפי איך שהוא נשמע בטלפון. אם אני מרגיש שהוא חלש, אני מייד מתקשר לבסיס ומבקש לבוא אליו. לחזק אותו. יש לו צלקת גדולה ועמוקה, שתישאר לו תמיד בלב. וגם לנו היא תישאר לתמיד, לכל החיים".

הם משוחחים עם בנם בטלפון לפחות פעם ביום ומבקרים אותו מדי יומיים־שלושה. ביום שישי האחרון, כבכל שבוע כמעט, נסעה המשפחה לנחשונים, בהרכב מלא, כדי לאכול עם אלאור את ארוחת השבת בבסיס. אושרה הכינה ספגטי, אורז, שניצלים וקציצות עוף, ויחד עם צ'ארלי ואֶחיו של אלאור, אתי (30), אדיר (28) ודנה (25), עשתה המשפחה את הדרך שהיא כבר מכירה בעל פה, מהבית ברמלה אל המחנה שמדרום לראש העין.

"תחשבי את, איך היית מרגישה אחרי שמסגרת שעבדת וחלמת שנים כדי להיכנס אליה ולהתקדם בה הכניסה לך סכין לגב, ומאז היא מסובבת אותה בלי הפסקה?", שואלת דנה, שנמצאת איתנו באחת השיחות, גם כדי לתמוך באמה, שבכל כמה דקות פורצת בבכי ומתקשה לדבר. "הפער בין איך שמציגים את אלאור ואת המשפחה לבין האמת הוא פער מטורף, בלתי נתפס".

"כואב לי ששנה מתעללים בנו", אומרת אושרה בדמעות. "שנה שהילד סובל, הילד מתענה, למרות שהוא חף מפשע. חבר'ה בגילו, בני 20, יוצאים לבלות, יוצאים לים, יוצאים לבריכה. שנה שהילד לא ראה קניון, לא ראה סרט, לא חי את החיים.

"מה שכואב לי יותר מכל דבר אחר הוא הדימוי שיצרו לאלאור ולנו. ציירו אותנו בצורה כל כך רחוקה מהמציאות, מרחק שנות אור ממי שאנחנו כמשפחה, ובעיקר ממי שהוא אלאור".

איך ציירו את אלאור?

"כאויב המדינה. כבושה למשפחה שלו, בושה לצה"ל ובושה למדינת ישראל".

צ'ארלי: "ניסו לקחת את הסיפור לסטריאוטיפים. ילד מרמלה, אוהד בית"ר ירושלים, שעשה לייק ל'צל' בפייסבוק. אז הוא מייד 'לה פמיליה', ימני קיצוני ממשפחה לא טובה. מהר מאוד התברר לכולם, כולל בבית הדין, שמדובר בילד טוב ואיכותי, ממשפחה טובה ואוהבת".

אושרה: "אני רוצה להגיד לכולם: אני גאה בבן שלי. הלוואי וכל עם ישראל יהיה כמו הבן שלי. אני מתביישת באלה שכינו אותו בכינויי גנאי, וגם מרחמת עליהם. אלה אנשים ששונאים את עצמם.

"אנחנו ציונים, דגלי ישראל תמיד מתנופפים אצלנו בבית. אנחנו אנשים טובים, אוהבי המדינה, גידלנו את הילדים לאהבת המולדת. זה ילד שלפני רגע הוריד את ילקוט בית הספר מהגב והתגייס לצה"ל.

"לא היה דבר שאלאור רצה יותר מאשר לשרת את המדינה כחייל קרבי, ולא היה מאושר ממנו כשנבחר להיות חייל מצטיין גדודי. אין מפקד אחד של אלאור שלא יגיד שהיה חייל מצוין. אין. תעברי על כולם ולא תמצאי אף אחד. לא היה ולא יהיה.

"איך משמיצים אותנו ואת הילד ככה? וכמה אפשר לפגוע בו? שנה שלמה. תעצרו רגע, בחייכם. מה אתם מעוללים לילד?"

"אני שומרת לאלאור את כל המתנות שהוא מקבל". אושרה וצ'ארלי בחדרו של בנם // צילום: אפרת אשל

בבוקר יום חמישי, 24 במארס 2016, הגיעו שני צעירים פלשתינים חמושים בסכינים אל צומת ז'ילבר שבשכונת תל רומיידה בחברון. הם תקפו בסכינים קצין ולוחם, ולאחר קרב קצר נורו. אחד נהרג, והשני, עבד אל־פתח א־שריף, נותר שרוע על הקרקע, פצוע קשה. בחלוף מספר דקות הגיעו למקום כיתת כוננות וחוליית מפקד מחלקה, ובה גם אזריה, סמל בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, ששימש כחובש פלוגתי.

בזירה היתה ערבוביה של גורמים. חיילי צה"ל, תושבים של היישוב היהודי בחברון ומתנדבי מד"א. ברקע נשמעו קריאות להתרחק מהמחבל השכוב על הקרקע, בשל חשש ממטען. לאחר שסייע לפנות את חברו הפצוע אל אחד האמבולנסים, דרך אזריה את נשקו האישי וירה בראשו של המחבל.

ההתרחשויות תועדו והופצו על ידי פעיל ארגון "בצלם", ועוד באותו יום הפך האירוע לאחד השנויים במחלוקת ציבורית, ערכית ופוליטית.

"זמן קצר אחרי האירוע שמעתי דיווח שהיה פיגוע דקירה בתל רומיידה", מספר צ'ארלי. "ידעתי שאלאור שם, והרגשתי שאני מאבד את שיווי המשקל. לא הרגשתי טוב.

"מאחר שהוא ידע שאני כל הזמן מחובר לחדשות, אלאור שלח לי הודעה, 'אבא, היה פיגוע. חבר שלי הרג מחבל אחד, ואני הרגתי את השני. הכל בסדר'. זה לא הרגיע אותי, כי עד שאני לא שומע את הקול שלו קשה לי להירגע. במיוחד כי היה כבר ברור שהמעורבות שלו באירוע היתה עמוקה.

"בהמשך הוא התקשר אלי שוב, וסיפר ששני מחבלים הגיעו לעמדת צה"ל, דקרו חבר שלו. אמר לי: 'אחד המחבלים, שלבש מעיל עבה, היה על הקרקע. צעקו מסביב שיש מטען, אני חששתי ממטען ומסכין שהיתה זרוקה ליד המחבל, ויריתי בו'.

"אמרתי לו, 'אלאור, אתה בסדר, תהיה רגוע'. הרגשתי בקול שלו את הלחץ. הרגשתי שהוא לא רגוע, לא שקט.

"אחר כך הוא התקשר והודיע לי שהוא בדרך להישפט אצל המח"ט, 'משהו על נשק'. לא היה מאוד ברור. אמרתי לו שיעדכן אותי מה קורה, ונשארתי להמתין, מאוד מתוח.

"משם הכל התגלגל במהירות. די מהר הוא התקשר אלי שוב ואמר לי, 'אבא, משטרה צבאית לוקחים אותי'. היות שאני בתחום הזה הרבה שנים, כחוקר משטרה לשעבר, אמרתי לו, אלאור, יש לך זכויות. אני שולח לך עורך דין.

"בשעה 6 בערב הוא כבר נחקר במשטרה הצבאית. לקחו אותו לחקירה בלי שיהיה שותף לתחקיר המבצעי שערכו המפקדים, וזה חמור מאוד. איך תחקיר מבצעי יכול להתקיים ללא אלאור, שהכל סובב סביבו?"

מה הרגשתם כשראיתם את הבן שלכם יורה בראש של המחבל?

אושרה: "ראינו את הסרטון כמה ימים אחרי האירוע, כי נשאבנו לגמרי לתוך הסיפור, ובעיקר התרסקנו. כשצפיתי בסרטון וראיתי את הפנים של אלאור, הבנתי שהוא מפוחד. אני מכירה את הילד שלי הכי טוב בעולם. ראיתי שהוא נמצא בסיטואציה של פחד ממשי. כבר הבנתי מאלאור מה קרה שם מבחינתו".

צ'ארלי: "הוא ילד אחראי, והוא לקח שם אחריות. זה מאוד פשוט. ברגע שיש סכנה מיידית וממשית, צריך להשתמש בכל אמצעי סביר לחסל את הסכנה. אם אין סכנה, לא יורים. הראיות, העדויות והסרטונים שצולמו בזמן אמת מוכיחים שהיתה שם סכנה. אלאור הרגיש בסכנה ופעל כמו גיבור".

השופטים קבעו שהוא ירה במחבל מאחר שקודם לכן דקר את חברו בסכין ולפי העדויות, אמר שהגיע לו למות.

הרמטכ"ל איזנקוט // צילום: נעם ריבקין פנטון

צ'ארלי: "המחבל לא היה מנוטרל. אפשר לראות בתיעודים המצולמים של הזירה שהמחבל זז, ושנשמעות צעקות בזירה להיזהר מהמחבל ושיש מטען. יש גם עדויות רבות שתומכות בכך. המפקדים בשטח לא ניהלו את הזירה, שרר שם בלאגן, והיחיד שהיה בפוקוס הוא אלאור, שהרגיש את הסכנה הממשית ופעל.

"לוחם מיומן מחבר בראש התרעות על פיגוע איכותי, פיגוע שרודף פיגוע, ביחד עם זירה שבה שוכב מחבל חי, לבוש במעיל ביום חם, וסכין לידו. מסביב צועקים שיש מטען, ובעוד כמה רגעים מתחילה העדלאידע בחברון, והרחובות יתמלאו בילדים. אלאור פעל במיומנות, לפי מה שאימנו אותו".

אושרה: "תגידי לי רגע, מה זה מחבל מנוטרל? מד"א, שהיו בזירה, לא הסכימו לטפל בו, מחשש שהוא לא מנוטרל. גם במכון הפתולוגי חששו. אז רק אלאור חש בסכנה? כולם חשו בסכנה. ראש הצח"מ של מצ"ח אמר שהיו קריאות על סכנה בשטח.

"אם זה היה ירי חריג, איך בכל זאת השאירו את הנשק לאלאור כדי שיאבטח את העדלאידע בחברון מייד אחרי האירוע, ובמשך שעות?

"בהכרעת הדין לא התייחסו לעדויות קריטיות. למשל, למפקד מחלקה, שהעיד שהורה לחייל שלו שאם המחבל זז, צריך לפתוח באש. איפה העדות הזאת? למה לא מתחשבים בה?

"החייל הפצוע, שנדקר על ידי המחבל, נחקר עוד באותו לילה. אמא שלו אמרה, 'מה בוער לכם? הוא על משככי כאבים. תעזבו את הילד עכשיו, תנו לו להחלים, להתאושש'. אבל אנחנו מבינים שהתקבלה הוראה לסיים את החקירה עד הבוקר, ויהי מה. להראות שהם עובדים".

צ'ארלי: "ועוד באותו יום, כשהכל טרי לגמרי, גם הרמטכ"ל וגם שר הביטחון מגנים את האירוע ואומרים ש'אלה לא ערכי צה"ל'. אחר כך שר הביטחון בוגי יעלון עומד בכנסת ואומר, 'המפקדים בשטח הבינו שמדובר באירוע חמור של חייל שסרח. אירוע חריג של חייל שסרח ולא של גיבור'. במילים האלה. ומוסיף: 'החייל עבר על החוק, על הוראות הפתיחה באש'.

משה (בוגי) יעלון //

"על פי רוח המפקד בדיוק, תפרו תיק לילד שלנו. הפלילו אותו. יעלון רצה להראות איזה צה"ל נקי יש לנו, אבל עשה את זה בלי לבדוק. כל עוד אתה לא יודע מה קרה שם, אתה לא יכול לצאת באמירות כאלה.

"הוא שפט את הבן שלי לפני שהתחילה חקירה. ועכשיו, איזה חוקרים ושופטים יביעו עמדה מנוגדת לראשי הפירמידה?"

אתם מאמינים שככה הדברים פעלו? שחוקרי המשטרה הצבאית, הפצ"ר, בית הדין הצבאי, כולם היו בובות של שר הביטחון והרמטכ"ל? לא הפעילו שום שיקול דעת מקצועי?

"חד־משמעית. כי מה זה צה"ל? גוף סגור. מערכת היררכית. הולכים לפי מה שקובע הקודקוד. אם גם שר הביטחון וגם הרמטכ"ל קבעו בפומבי שהירי לא היה צודק, כולם מתיישרים לפי זה. גם בית הדין הוא צה"ל, זה לא בית משפט אזרחי. במשפט אזרחי אלאור היה מזוכה. אני בטוח בזה. טיפסו על עץ גבוה, ולא ירדו ממנו".

בדיעבד, לא היה נכון שאלאור יביע חרטה ויודה שטעה?

"אלאור לא טעה, אז על מה יביע חרטה? זאת הסיבה שאנחנו מערערים, כי הוא חף מפשע. בדיעבד לא היינו עושים שום דבר אחרת".

העובדה שהפרשה הפכה מייד לסוגיה פוליטית, שפוליטיקאים רבים התבטאו לגביה, פעלה לרעתו של אלאור או לטובתו?

אושרה: "הסיפור הזה התנפח וקיבל אופי פוליטי בגלל האמירות של בוגי יעלון. אנחנו לא עירבנו פוליטיקה. ברגע שיעלון מיהר לומר שאלאור הוא חייל שסרח, הדברים הפכו פוליטיים ולמאבק בין ימין ושמאל. אין שום קשר לימין ולשמאל".

באיזה שלב נכנס לתמונה שרון גל?

צ'ארלי: "ביום האירוע, בשעות הערב. אני אפילו לא יודע איך הוא מצא אותנו והגיע אלינו, אבל מרגע שזה קרה, הוא לא עזב אותנו לרגע אחד.

"הוא פועל ממניעים טהורים. הוא ראה שפוגעים בחייל צה"ל, ומייד התגייס כדי לעזור לנו. היה איתנו ימים, לילות, שבתות, חגים. ישב איתנו, דיבר איתנו, תמך בנו, הכל בהתנדבות. מי שמכפיש אותו, כואב לו לראות שיש עוד אנשים טובים, שעוזרים מתוך אהבת חינם. זה מכעיס וכואב כשמבקרים אותו.

"הוא גייס תרומות למימון של הייצוג המשפטי, שלא היתה לנו דרך לשלם בלי העזרה שלו. עכשיו אנחנו צריכים להתארגן מחדש. חיכינו שייצא מבית 'האח הגדול'".

איך קיבלתם את ההחלטה שלו ללכת לתוכנית ברגע השיא של הפרשה, לפני מתן גזר הדין?

"יש לו חיים פרטיים, והוא הלך ל'אח הגדול', אבל הוא ימשיך ללוות אותנו תמיד, אין לנו ספק".

• • •

לפני שלושה חודשים הרשיע בית הדין הצבאי את אלאור אזריה, פה אחד, בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת. עונשו נגזר ל־18 חודשי מאסר בפועל ו־12 חודשים על תנאי.

בעוד כחודש, למחרת יום העצמאות, יתקיים הדיון הראשון בערעור שהגיש אזריה, באמצעות עורכי דינו יורם שפטל ועינת גלוסר. בערעור, שמשתרע על פני עשרות עמודים, טוען שפטל כי חקירת המשטרה הצבאית נוהלה "בראיית מנהרה" - כלומר, שלא היתה אפשרות אלא שתסתיים בכתב אישום, "משום שהרמטכ"ל ושר הביטחון דאז, שבעברם נלחמו כאריות בשדה הקרב, קרסו ללא קרב מול מצלמת 'בצלם', והטביעו על מצחו של אזריה אות קין של מעשה חמור שעשה רוצח מתבהם שסרח - עוד בטרם החל התחקיר המבצעי על אירוע הירי".

הערעור מתמקד בהפרכתן של שתי עדויות מרכזיות בתיק - של רב"ט מ', שהיה בשטח, ושל המ"פ בזירה, רס"ן תום נעמן. הם טענו, למעשה, כי הסיבה לירי היתה נקמה במחבל, שדקר לפני כן את חברו של אזריה. עדויות אלו שימשו את השופטים כדי להכריע מדוע אזריה פעל כפי שפעל.

"העדויות האלו שימשו כממצא עובדתי, שמהווה את ליבת פסק הדין", אומר שפטל. "השופטים כתבו ש'עליה יקום וייפול דבר'.

"לפי פסק הדין, מייד לאחר הירי נשאל אלאור על ידי המ"פ, 'למה ירית?' והוא ענה לו את מה שאמר גם לרב"ט מ' - 'כי המחבל דקר את חבר שלי ומגיע לו למות'.

"המ"פ נעמן החל למסור את הודעתו הראשונה במצ"ח בשעה 6:35 בערב של יום האירוע, ושם אמר שלוש פעמים, באופן שלא משתמע לשתי פנים ובתשובה לשאלה הפתוחה 'מה קרה', שהוא שאל את אלאור למה ירה - ואלאור ענה שירה במחבל כי הוא זז. פעם אחרת הוא מוסיף את המילה 'בגלל', ובפעם השלישית הוא מדגיש דבר חשוב: שרק את הדברים האלה אלאור אמר לו. לקראת סוף ההודעה הראשונה שלו, שואלים את המ"פ למה הוא חושב שאלאור ירה במחבל, והמ"פ עונה: כי המחבל כנראה זז, אלאור נבהל וירה בו.

"אחריו מגיע למסור את העדות רב"ט מ', כשהוא אזוק וחשוד בשותפות למעשה - כלומר, בכך שידע שאלאור עומד לירות ולא מנע אותו. החוקר שלו אפילו אומר לו שאם ישקר, לדעת החוקר, ימשיכו להחזיק אותו במעצר. מ' אומר שלאחר הירי, אלאור אמר לו שהמחבל דקר את חבר שלו ומגיע לו למות.

"אבל מה שחשוב יותר הוא שבהודעה השנייה של רב"ט מ', מעמתים אותו עם הודעה של סמ"ר א', שאומר שאלאור אמר מייד לאחר הירי, 'הוא דקר חבר שלי'. כשמראים לרב"ט מ' את ההודעה של סמ"ר א', הוא אומר, 'נכון. זה מה שאלאור צעק'. אלא מה, יש לנו 13 סרטונים שמראים לנו את הירי ואת הדקות שלאחריו - ואלאור לא צועק. הדבר היחיד שיוצא לאלאור מהפה הוא המילה 'אני', בתשובה לשאלת המ"פ מי ירה.

"לעניין הזה חשיבות מכרעת. רואים כיצד מצ"ח מבשל עדות מפלילה ושקרית. הרי החוקרים ראו בסרטונים שאלאור לא צועק שום דבר אחרי הירי. החוקר לוקח עדות, שהוא יודע שהיא לא נכונה ושהסרטונים מפריכים אותה, ומלביש אותה באופן שקרי על רב"ט מ', שמאשר אותה.

"זה מאפשר לבחון את העדות של רב"ט מ' ולראות לא רק שהוא משקר, אלא גם באיזו קלות ניתן להביא אותו לדבר שקר. לכן, בכל עדותו אין להתחשב. הוא לא עד אמין.

"זאת בנוסף לכך שהוא הבהיר והעיד, בחקירה ובבית הדין, שאינו בטוח בדברים שהוא טוען בנוגע לאלאור, וגם סירב פעמיים לעימות מול אלאור".

"יש כלפינו המון אהבת חינם מכל העם". הפגנת תמיכה באזריה // צילום: קוקו

שפטל טוען כי עדותו של הרב"ט חוללה מהפך בעדותו של המ"פ נעמן. "פחות משעה לאחר שרב"ט מ' מסיים להעיד, מזעיקים חוקרי מצ"ח שוב את המ"פ לחדר החקירות, ב־1:30 בלילה. אומרים לו, 'לפניך היה פה מ', והוא טוען שמה שאלאור אמר לאחר הירי זה שהמחבל דקר את החבר שלו, ולכן מגיע לו למות'.

"החוקרים לא מסתפקים בזה, וגם מכוונים אותו לשורות הרלוונטיות בעדות של מ', ומקריאים לו את הדברים. ואז, ראו זה פלא, המ"פ הופך לגמרי, ב־180 מעלות, את העדות שנתן חמש שעות קודם. לפתע, אין שום זכר לכך שאלאור אמר שהמחבל זז. זה דבר איום ונורא. בתוך שעות ספורות הופכים עדות מזכה לעדות מפלילה, על ידי כך שמכניסים למ"פ לפה עדות שגויה של עד אחר.

"דבר מדהים הוא בעיניי שהפיכת העדות על ידי המ"פ ב־180 מעלות לא נראתה פסולה בעיני בית הדין. לעומת זאת, אלאור אמר בהתחלה שירה בגלל הסכין, ורק בהמשך אמר שגם בגלל החשש ממטען. בכך שהוא הוסיף פרט, עדותו נחשבה פסולה. וזה נבע מסערת הרגשות שהיה בה. כל מי שדיבר איתו בשטח הדגיש שהיה מאוד נסער.

"זאת תפירת תיק הכי גסה שיכולה להיות, ועל הדברים האלה עומד פסק הדין. כל היתר הם רעשים. בגלל שזאת ליבת התיק, דינו לקרוס".

למה שיתפרו לחייל תיק?

"כי הרמטכ"ל ושר הביטחון מיהרו לקבוע שאלאור 'עשה מעשה חמור, סרח והתבהם'. בנסיבות האלה, אין חקירת מצ"ח שלא תעמוד על הראש כדי להפליל. הצבא הוא גוף היררכי, ואין מצב שראשי המערכת ייצאו בקביעות כאלה והמערכת לא תתיישר לפיהם.

"למשל, כל החיילים שנחקרו צפו בסרטון 'בצלם' כשמעליו מתנוססת הכותרת 'חייל מוציא להורג פלשתיני השרוע על הרצפה לאחר שזה דקר חייל'.

"בית הדין, שאני טוען שהיה מוטה נגד אלאור, הציע לצדדים פעמיים ללכת לגישור. הסניגורים קיבלו את ההצעה ללא תנאי, והתביעה דחתה אותה על הסף. לכן אני טוען שהפצ"ר ואנשיו צמאים לדמו של אלאור. הם גם רצו להגיש כתב אישום ברצח, ובית הדין עצר אותם. וגם דרשו ענישה של שלוש עד חמש שנים".

לדברי שפטל, "כל שופטי ההרכב קודמו בתפקידם במהלך המשפט. גם שלושה עדים מרכזיים ביותר - המ"פ נעמן, המג"ד, סא"ל שפירא והמח"ט, אל"מ בן עזרא - קודמו בתפקידם לפני שמסרו את עדותם בבית הדין במהלך המשפט. המ"פ ננזף על כך שלא ניהל את האירוע כראוי, ובכל זאת קודם בתפקידו.

"הקידומים הללו דורשים מעורבות של בכירי המערכת. נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, דורון פיילס, קיבל למעשה את טענתי לגבי היעדר החופש של השופטים בערכאה הקודמת, והחליט למנות לערעור, לצידו, ארבעה שופטים חיצוניים, שאינם קשורים ותלויים בשום דרך בהיררכיה הצה"לית. זו אמירה מהדהדת לכך שמראית הצדק חשובה לא פחות מהצדק עצמו".

נוסף על כל אלה, הגישו השבוע שפטל וגלוסר בקשה להוספת ראיות נוספות בערעור, כ"הגנה מן הצדק". בבקשה הופיע פירוט של 15 מקרים דומים, שבהם גורמי ביטחון, חיילים או שוטרים, ביצעו הרג באדם פלשתיני והדבר לא גרר חקירה, או שהחקירה הסתיימה בלי להגיש כתב אישום.

"שבועיים לפני האירוע בחברון מחבל רצח תייר בטיילת בתל אביב. שני שוטרים רדפו אחריו, ירו בו ונותרו לעמוד לידו, בנשקים שלופים, עד שיגיעו כוחות התגבור. המחבל מוטל על הארץ ולא מהווה כל סכנה, ובסרטון שתיעד את האירוע שומעים אותו מדבר. בזמן הזה מתאסף קהל סביב השוטרים ויוצא בקריאות לירות במחבל. 'תן לו בראש, אתה מלך, אל תפחד'. אחד השוטרים נענה לבקשת הקהל ויורה במחבל.

"מייד לאחר מכן השוטר השני צועק לו, 'מספיק, הוא שוכב מנוטרל, מה אתה יורה סתם'. לאותו שוטר המליץ בהתחלה מפקד מחוז תל אביב, ניצב משה אדרי, להעניק תעודת הערכה. לבסוף היא לא הוענקה לו, אבל הוא גם לא הועמד לדין.

"ההבדל היחיד בין המקרים האלה למקרה של אלאור הוא שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא התפרקו בהם מול המצלמה של 'בצלם'. זה כשל מוסרי חמור ביותר. כולנו חיים בארץ ויודעים שזה לא המקרה הראשון שחייל יורה במחבל במצב שהנורה לא מסכן את היורה. היו עשרות ומאות מקרים כאלה, ולכן הזעם מהמשפט והאהדה כלפי אלאור בציבור ברורים מאליהם. מניחים על כתפיו סוגיות של טוהר הנשק, שאין להן מקום".

"ראש הצח"מ והמ"פ העידו במשפט שעד שהתפרסם הסרטון, היתה כוונה ברורה להעמיד את אלאור לדין משמעתי. כלומר, שהמקסימום שהוא היה יכול להיענש הוא 40 עד 60 ימי מחבוש. כך היה צריך לנהוג".

צ'ארלי: "מה שאותנו מקומם זה שאלאור הוא היחיד שעליו הוטלה האשמה למה שהתרחש באותו יום בתל רומיידה. כל המפקדים שם כשלו באי ניהול הזירה, ורק את החייל הפשוט, הש"ג, מעמידים לדין".

• • •

יומיים לפני הגשת הערעור לבית המשפט פרשו מהתיק סניגוריו של אזריה, עורכי הדין אילן כץ, אייל בסרגליק וכרמית שחיבר. הם סברו שמוטב לא לערער על העונש הקל שקיבל אזריה, והשמיעו ביקורת חריפה על ההתבטאויות של עו"ד שפטל ועל חלק מכוונותיו באשר לניהול הערעור, כמו הצגת המקרים הדומים כ"הגנה מן הצדק".

"קשה לי להאמין שעורכי דין שמכירים את העובדות יכולים להטיח כך בוץ ורפש על האדם היחיד בארץ שהגן עליהם לאורך כל הדרך", אומר שפטל. "הם יודעים היטב שהם בתיק רק מסיבה אחת, והיא שאני לא יכולתי לקבל על עצמי את התיק בשל חוסר זמן.

"ביום האירוע, בשעות הערב, פנו אלי גם צ'ארלי וגם שרון גל וביקשו ממני להיכנס לתיק. לא הייתי פנוי, ולכן הצעתי לפנות לעו"ד אילן כץ, תוך הבטחה שאם יהיה צורך בערעור, אני אעשה זאת".

הם טוענים שזאת טעות לערער.

"טענה מגוחכת ולא הגונה. הם היו שותפים מלאים שלי, עד שברחו יומיים לפני הגשת הערעור. וזה בסדר. הערעור שהגשתי מרסק את פסק הדין הקודם, בלי להותיר אבן על אבן. עו"ד גלוסר עתידה להגיש בקרוב ניתוח של עדותו של אלאור, שיוכיח עד כמה היה עקבי ואמין. זה אחד התיקים הכי לא ראויים שהתבררו אי פעם בבית דין או בבית משפט בישראל, ואנחנו נראה זאת".

אושרה וצ'ארלי נסערים מהתנהלותם של הסניגורים הקודמים. "אחרי גזר הדין נכנסנו כולנו לחדר קטן ודיברנו, והם אמרו, אנחנו הולכים לערעור", מספר צ'ארלי. "הם יודעים שהילד חף מפשע.

"אחרי כמה ימים הם שינו את דעתם ואמרו שאם נגיש ערעור, הצבא יגיש ערעור על קלות העונש, ולכן לא ימשיכו בערעור. זה נפל עלי כרעם ביום בהיר, הרי סגרנו הכל וסיכמנו. דיברנו על זה כל הזמן, כולל בתוך אולם הדיונים.

"אני לא יודע למה הם עשו את זה. אולי הבטיחו להם משהו, כי הם מייצגים עוד חיילים. אולי זה עניין של אגו בגלל עו"ד שפטל, למרות שהוא מעולם לא אמר עליהם מילה רעה. להפך.

"הם מעולם לא הציגו את העונש ה'קל' כניצחון. מעולם לא הועלתה על ידם האפשרות שאלאור יכול לקבל עונש של עשר שנים, כפי שהם טענו. תמיד הם אמרו לנו שהכרעת הדין לא משקפת את חומר הראיות והממצאים, ושהרכב השופטים טעה. ופתאום, יומיים לפני הגשת הערעור, הם תוקעים לנו סכין בגב. נוטשים אותנו, ברגעים הכי קריטיים.

"אושרה, אלאור ואני לא עצמנו עין בלילה אחרי מה שהם עשו. זה מאוד פגע בנו. אני נתתי בהם את כל האמון, נתתי להם לפעול כמו שחשבו לנכון. גם אם חלקתי עליהם, הלכתי איתם. אני לא רוצה לפתוח חזיתות, אבל זאת פגיעה חמורה וחוסר הגינות, גם נטישת התיק וגם ההתבטאויות שלהם אחר כך. אני קורא להם לחזור בהם מכל מה שאמרו".

אושרה: "הם פוגעים קודם כל ולפני הכל באלאור, אחרי שהלכו איתנו כל הדרך ואמרו שהם בטוחים שהוא חף מפשע".

• • •

הדירה של משפחת אזריה, דירת גג צנועה ברמלה, מלאה וגדושה בכרזות תמיכה גדולות, סטיקרים ותמונות של בנם. מכל פינה וקיר, במרפסת, במסדרון של קומת המגורים, ואפילו במעלית, ניבטים פניו של אלאור, לצד סיסמאות כמו "אלאור אזריה גיבור ישראל", "אלאור העם איתך מהצפון ועד הדרום", "אלאור, הקדוש ברוך הוא איתך, עם ישראל אוהב אותך", "חייל אמיץ - העם איתך". צמוד לדלת הכניסה מקדמת את פני הנכנסים כרזה בעבודת יד: "אלאור, מודים, מעריכים ומוקירים. באהבה, נוער חברון".

"התמיכה הציבורית בנו עצומה, כל הזמן", אומרת אושרה. "יש כלפינו המון אהבת חינם מכל העם".

היא נעלמת לרגע לחדרו של אלאור ושבה לסלון כשבידה קופסת פלסטיק גדולה, מלאה בציורים, מכתבים ומתנות ששלחו ילדים בדואר, או הביאו בעצמם. "אני שומרת לאלאור הכל", היא אומרת. אחת המתנות שקיבל לאחרונה היא קופסת מתכת עגולה בצבע סגול, שבתוכה צמיד עשוי סוכריות. בתחתיתה נכתב בכתב יד ילדותי: "אלאור, הלוואי שתצא זכאי ותשתחרר. כולם יבואו לראות אותך, ופליז תסכים לעשות איתנו סלפי".

אושרה עבדה בשנים האחרונות כמטפלת בקשישים, אך הפסיקה לעבוד לפני שנה, בעקבות האירועים. צ'ארלי הוא גמלאי של המשטרה - במשך כשלושים שנה היה שוטר, בין היתר כחוקר במשטרת רמלה וביחידה ללוחמה בפשיעה כלכלית בלהב 433. בצבא שירת במשטרה הצבאית, והיום הוא מסייע בהתנדבות לנוער עברייני להשתקם ולמחוק את הרישום הפלילי. המשפחה מתקיימת למעשה מהגימלה שלו.

הבת הבכורה אתי עובדת כמזכירה, והבן, אדיר, כחשמלאי. הבת דנה, שהוריה מספרים שהיא "כמו התאומה של אלאור", עדיין מתגוררת בבית ההורים. היא נמצאת בסוף לימודיה לתואר ראשון במדעי המוח, באוניברסיטת בר־אילן, ומקווה שבזכות ציוניה הטובים תצליח להתקבל בשנה הבאה ללימודי רפואה. סמוך למעצרו של אחיה הקפיאה את הלימודים, כי לא הצליחה להתרכז, ושבה אליהם רק לאחרונה.

ביולי שעבר, ארבעה חודשים לאחר מעצר בנו, לקה צ'ארלי בשבץ מוחי. "איבדתי את היכולת לעמוד על הרגליים וללכת. אחרי שלושה חודשי שיקום בתל השומר הצלחתי לחזור לעצמי, כי היתה לי מטרה: לחזור לשבת ליד הילד ולפעול בשביל הילד.

"בחודשים האלה אושרה היתה לבד, ועברה תקופה מאוד קשה. רצה מבית החולים לאלאור, לדיונים במשפט, לפגישות עם עורכי הדין ולילדים. אני דואג לה, היא על סף התמוטטות. תראי כמה היא רזתה. הגיעה לתת־משקל".

אושרה: "אני אוכלת רק בגלל שאני חייבת כוח להילחם על החפות של אלאור. איבדתי לגמרי את התיאבון. הביס הכי קטן נתקע לי בגרון. אני חיה בעיקר על נס קפה".

מישהו מטעם הצבא מלווה אתכם? אתם מקבלים עזרה?

אושרה: "אף אחד, וזה מאוד מכעיס אותנו. אף אחד לא פנה אלינו, לא בדק מה קורה איתנו. אף אחד מהמפקדים לא ביקר את אלאור.

"הבן שלי עדיין חייל, לובש מדים, ונמצא תחת פיקוד ואחריות הצבא. כשהוא התגייס אמרו לנו שעכשיו צה"ל הוא האבא והאמא שלו. אז איפה הם? זרקו את הילד ויורים בו חיצים מכל עבר. וכל חץ שיורים עליו, ננעץ לנו בתוך הלב. אפילו לא בדקו והתעניינו איך נשיג את הכסף להגנה על אלאור, ולא הציעו ייצוג משפטי מצידם".

בצה"ל טענו שביום האירוע הגיע אליכם אל"מ מהפרקליטות הצבאית, ושרון גל לא איפשר לו לדבר איתכם.

צ'ארלי: "זה שקר גס. אף אחד לא פנה אלינו. בבית הדין פניתי לתובעים מהפרקליטות ואמרתי להם: 'אני מבקש לראות מי טוען שלא הסכמתי להיפגש איתו'. והם שתקו. אף אחד לא סתר את מה שאמרתי".

את הנשק מעבודתו כשוטר נושא עליו צ'ארלי כל העת, גם בעודנו יושבים בתוך הבית. דלת הכניסה נעולה תמידית במפתח.

"אנחנו מאוימים על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי", הוא מסביר. "ביקשנו עזרה מהצבא, שיאבטחו אותנו, ולא קיבלנו תשובה. אני לא מוכן שחלילה יקרה משהו פה. בשנה האחרונה אני כל הזמן עם הנשק, 24/7. עד האירוע הנשק היה סגור בכספת, אבל עכשיו אני מוכרח שיהיה צמוד אלי. לא מוכן לקחת סיכון. הילדים יודעים שהם צריכים להתקשר אלי כל הזמן ולהודיע שהם בסדר, כי אני דואג".

איזה איומים קיבלתם?

"אני קיבלתי שיחות מאיימות והודעות נאצה בגרמנית ובצרפתית. אושרה, אדיר ודנה קיבלו איומים בטלפון ובפייסבוק. לפני חודש וחצי מצאנו קליע בתיבת הדואר שלנו. הגשנו כבר שבע תלונות למשטרה והם מטפלים בהן, בדרך שלהם.

אושרה: "בערב הראשון אחרי המקרה קיבלתי שיחה ואמרו לי באנגלית 'תחי פלשתין'. היו שיחות באנגלית שאמרו שהבן שלי רוצח. ואחרי כל זה אנחנו לא מקבלים שום אבטחה. לתובעים, לעומת זאת, יש אבטחה צמודה".

התביעה קיבלה אבטחה כי היו גורמים שהשמיעו דברי הסתה חמורים.

צ'ארלי: "עושים רעש מכלום, זה בטח לא קשור בנו".

אושרה: "מה זה הסתה? העם כואב על חייל בצה"ל. היום זה הבן שלי ומחר זה הבן שלך, או הנכד של מישהו אחר. במדינה שלנו אנחנו במצב של מלחמה יומיומית על החיים שלנו. ולא רק אנחנו, כל העולם סובל מהטרור הזה".

קריאות הנאצה נגד הרמטכ"ל בהפגנה למען אלאור לא זיעזעו אתכם?

צ'ארלי: "אני מאוד מתנגד לאלימות. זה לא הסגנון שלי ולא הסגנון של המשפחה. אבל אין לנו שליטה על התבטאויות כאלה, שאני לא מסכים להן. במקום להתמקד בקיצוניים שהתלהמו, צריך להסתכל על התומכים בנו מקרב הציבור, שהם רוב הציבור.

"אנחנו עם למוד פיגועים, לכולם כואב. אני הולך לסופר, ואנשים מבוגרים ניגשים אלי ומנשקים לי את היד".

אושרה: "בשבוע שעבר עשיתי קניות בשוק ברמלה. ניגש אלי אדם ואמר לי: 'אני ערבי, והבן שלכם עשה בדיוק מה שהיה צריך לעשות. אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו ליד מחבל, כי מחבל שבא להרוג ולרצוח לא רואה אם אני יהודי, מוסלמי או נוצרי. הוא בא למות כשאהיד'. ובאמת ככה הוא מת, המחבל הזה. כשאהיד".

בתכם, אתי, אמרה בבית הדין שזאת לא המדינה שלה. שהיא לא תשלח את הילדים שלה לצבא.

"את יודעת מה הכי כאב לה? איך שהתובעת חייכה מולנו בסיפוק לאחר מתן גזר הדין. הם היו כל כך מרוצים אחרי שהצליחו להעניש חייל צה"ל. הכאב של המשפחה יצא מאתי. אנחנו מעולם לא היינו נגד צה"ל ולא נהיה נגד צה"ל".

• • •

שיגרת יומו של אלאור דלה. "בבוקר הוא עושה עבודת רס"ר עד הצהריים, וזהו", מספרת אושרה. "אין איתו הרבה חיילים בבסיס. רוב הזמן הוא בין ארבעה קירות, בחדר לבד. יש לו מכשיר MP3 שדנה נתנה לו, עם מוסיקה שהוא אוהב, בעיקר ים־תיכונית - אייל גולן, משה פרץ ועומר אדם. אנחנו מביאים לו חוברות תשבצים וקומיקסים. הוא קורא עיתונים, מקשיב לרדיו וצופה בטלוויזיה. עוקב אחרי כל מה שקורה".

חברים באים לבקר?

צ'ארלי: "החברים שלו מהגדוד התעקשו לקבל אישור לראות אותו, זה לא היה פשוט, אבל בסוף נתנו להם. כשנפגשו הם חיבקו אותו, תמכו בו. אחוות לוחמים אמיתית. אושרה ואני הסתכלנו מהצד ולא הפסקנו לבכות.

"גם החברה שלו, אורטל, באה לבקר אותו. היא בקשר איתנו כל הזמן, ומחכה לאלאור שישתחרר".

אושרה: "במעצר יש מפקדים מדהימים, חמים, ממש כמו משפחה. הם כבר מכירים את הילד, ולא צריך הרבה כדי להבין מי זה אלאור. ילד כל כך טוב, עם נשמה ענקית. אי אפשר להגיד עליו מילה רעה. אחד החיילים שליווה אותו מנחשונים לדיונים בבית הדין אמר לנו שהתאהב בו. שכל מה שאלאור יצטרך, הוא יהיה שם בשבילו".

אושרה נסערת. צ'ארלי מנסה להרגיע אותה, "אושי, לאט לאט. תירגעי, תנשמי".

"הילד שלי מגיל קטן סבל מכאבים בברך", היא ממשיכה לספר אחרי דקה של שקט. "הוא התעלם מהכאבים, כי כל השנים אמר שהוא רוצה להיות קרבי. גם בשירות המשיך לסבול ולא פתח את הפה. הוא טבח ואופה מדהים. ידי קסם. הצעתי לו בתיכון שילמד בישול, והוא אמר לי, 'בחיים לא. ככה ייקחו אותי בצבא להיות טבח, ואני רוצה להיות לוחם'.

"רצה לשרת בשייטת, להגיע רחוק בצבא. בכיתה י"ב השתתף בגיבוש סיירות. כשעבר את היום הראשון בהצלחה הוא היה מאושר, בעננים. שמחתי בשבילו, למרות שבתוכי דאגתי, כמו כל אמא. ביום השני, לקראת הערב, הוא התקשר וסיפר שלא עבר. שאלתי מה קרה. הוא אמר שהם היו צריכים לרוץ עם שקי חול, ואחד הבחורים לידו נפל עם שק החול. אלאור הסתובב אליו, לקח ממנו את שק החול וסחב לו אותו, ולכן לא הצליח לסיים את המסלול בזמן. כשניחמתי אותו, הוא אמר לי: 'לא נורא, הייתי מצטער אם לא הייתי עוזר לו'. זה הילד שאליו מתנכלים. אנחנו מערערים על הכרעת הדין - והתביעה מייד מערערת על העונש הקל. מצד שני, העבירו לנו מסרים שאם אנחנו לא נערער, הצבא לא יערער. מה הם רוצים מאיתנו, שאחרי שתוקעים לנו סכין בגב לא נצעק 'כואב לנו'? שנשב ונסתום את הפה?"

אלאור כועס?

צ'ארלי: "יש לו כעס כלפי אנשים מסוימים. מפקדים, חיילים שהעידו נגדו ושיקרו, הרמטכ"ל, בוגי יעלון. אני משוחח איתו המון, אנחנו מטיילים יחד בבסיס ומדברים. הוא אומר לי, 'כמה הייתי רוצה להיות עם החברים בפלוגה'. הוא מתגעגע לחברים בצבא, מתגעגע לחזור לשירות, להיות שוב חובש קרבי. ילד אחר שהיה נפגע כמו שפגעו בו היה אומר, 'לא רוצה להסתכל יותר על המדים האלה'. אבל לא אלאור. הוא אוהב את צה"ל בכל הלב שלו. אפשר לראות איך הוא מגיע לדיונים בבית הדין. מדוגם, מצוחצח, גאה, עונד את כל האותות שלו. חייל למופת".

דוברו של משה (בוגי) יעלון מסר בתגובה:"שר הביטחון לשעבר הוא לא זה שקבע שאזריה פעל בניגוד לפקודות ולערכי צה"ל. מפקדיו, שביצעו את התחקיר המבצעי, קבעו זאת. לא הרמטכ"ל ולא יעלון האשימו את החייל ברצח, בשום שלב. יעלון גם לא הורה על פתיחת חקירת מצ"ח. זו היתה החלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי, המתחייבת על פי חוק השיפוט הצבאי.

"ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל התבטאו רק לאחר השלמת התחקיר המבצעי. בתחקיר נקבע שהחייל פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש, בניגוד לחוק ובניגוד לערכי צה"ל, ולפיכך לא יוכל להמשיך לשרת כלוחם. בית הדין הצבאי אישש את תוצאות התחקיר, על כל פרטיו ומסקנותיו.

"משה יעלון התבטא שלוש פעמים בנושא המשפט, טרם הכרעת הדין. בפעם הראשונה, יחד עם ראש הממשלה והרמטכ"ל, עם גמר התחקיר המבצעי וטרם תחילת ההליך הפלילי, כדי למנוע התלקחות בשטח. בשתי הפעמים הנוספות הגיב יעלון להתקפות של פוליטיקאים על הרמטכ"ל ועל מערכת השיפוט הצבאית, כי היה מחויב להגן על צה"ל ומפקדיו.

"אילו הסניגורים במשפט היו עוסקים יותר בהגנה על אלאור אזריה ופחות בתקיפת מפקדיו, ובראשם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, באופן אישי, הם היו משרתים טוב יותר את החייל ואת משפחתו. הכרעת הדין של שופטי בית הדין הצבאי היא גם כתב אישום חריף על התנהלות הסניגורים במשפט.

"הכאב והסבל המתמשכים של משפחת אזריה מיותרים, ומחיריהם ברמה האישית והמשפחתית עצומים. ליעלון צר על כך מאוד. חבל שהמשפחה לא מבינה שהיא נוצלה ומנוצלת על ידי גורמים פוליטיים אינטרסנטיים לצרכים אחרים. אילו הבינו זאת ונהגו בהתאם, היה נחסך מהם סבל רב".

• • •

סניגוריו לשעבר של אזריה, עורכי הדין אילן כץ, אייל בסרגליק וכרמית שחיבר, מסרו: "לא עו"ד שפטל הוא שהיפנה את המשפחה אלינו. מי שפנה לעו"ד כץ היה שרון גל, לאחר שקיבל המלצה מעו"ד ליאור אפשטיין. על עורכי הדין בסרגליק ושחיבר המליץ ידיד המשפחה, עו"ד מלכא.

"עו"ד שפטל ידע כי אנו לא נמשיך בערעור. אמרנו ועודנו אומרים, שמשפטית, הכרעת הדין שגויה, וניתן לערער עליה. עם זאת, סברנו ואנו עדיין סבורים שיש אפשרות מעשית יותר להחזיר את אלאור הביתה כמה שיותר מהר, ואם היתה עמדתנו מתקבלת, אנו מעריכים שאלאור היה בבית בתוך תקופה קצרה ביותר, ובהמשך היה גם נמחק הרישום הפלילי שלו.

"לא סיכמנו באופן חד־משמעי מול משפחת אזריה שיוגש ערעור בכל מחיר, ולראיה - העובדה שהמשפחה עצמה אישרה לנו לפנות לפצ"ר ולנהל מו"מ, וזאת בניגוד לדבריו של עו"ד שפטל.

"הבהרנו למשפחה לאחר הפגישה את עמדת הפצ"ר, שלפיה ניתן לוותר על הערעורים הדדית. הפצ"ר הצהיר כי עמדתו אינה מקובעת לכל פנייה עתידית, בין היתר בהקשר של חנינה, ועדת חצי, ועדת שליש והמתקה. פרקטית, כך ניתן היה לעזור לאלאור הרבה יותר.

"אם היתה לפני כן התלבטות מצד התביעה לגבי הגשת הערעור, הרי שקריאותיו של עו"ד שפטל כלפי התובע, הפצ"ר והתביעה ככלל, והתגרותו החוזרת ונשנית, סיימו את ההתלבטות, למרבה הצער.

"אכן, העונש שהוטל על אלאור הוא עונש קל מאוד ביחס להכרעת הדין הקשה והדרקונית, שעליה יש לנו הרבה ביקורת, וכן מדובר בענישה מקלה מאוד ביחס לסעיף ההרשעה.

"אנו חוזרים ומדגישים שמדובר בהכרעת דין שגויה, שנוגדת את המצב הראייתי בתיק.

"לא טענו שאלאור היה יכול לקבל עונש של עשר שנים. הדברים נאמרו בתגובה לטענתו של שר הביטחון דאז, כי מוטב היה שאלאור יודה וייקח אחריות. אכן לטעמנו, לו אלאור היה מודה בעבירת ההריגה, בניגוד למצפונו ובניגוד לראיות, ובהתאם לרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון עבירה זו, ובחשד הראשון שיוחס לו - רצח - הרי שהעונש היה בהחלט יכול להגיע לכדי 7-10 שנות מאסר.

"לאור המאמצים הכבירים שעשינו, קיבל בית הדין, אם כי רק בשלב גזירת הדין, את טיעונינו במלואם. על פי מסכת העובדות שנקבעה בגזר הדין, לא היה מקום לגזור על אלאור עונש העולה על זה שנגזר עליו בפועל.

"הבהרנו מתחילת התיק לאלאור ולהוריו כי העונש שהוא עלול לקבל חמור, בשל הפיכתו של התיק לתיק תקשורתי פוליטי באופן מגמתי על ידי גורמים אינטרסנטיים. ברור לנו מהיכן מגיעה הטענה בדבר 'פגיעה חמורה וחוסר הגינות' - ממי שמוליך לצערנו את המשפחה למקום לא טוב.

"רצוננו העז הוא כי אלאור יצליח בערעור, וכי המשפחה שאותה אנחנו אוהבים תצא מהמצב כמה שיותר מהר. לכן גם הבלגנו חזור והבלג, למרות ההשתלחויות חסרות הרסן תחת כל עץ רענן של עו"ד שפטל בנו, השתלחויות שהינן דיבה, הפרת כללי האתיקה ולשון הרע.

"סייענו לעו"ד שפטל ומשרדו בכתיבת 49 עמודים מהודעת הערעור, לפי בקשתו. את השימוש שעשה בה עו"ד שפטל איננו יודעים, ואין זה מענייננו. עו"ד שפטל מנסה לנכס לעצמו את עיכוב הביצוע כהישג שלו, אך ברור כי לולא עיכוב הביצוע שניתן לבקשתנו, אלאור היה היום מצוי מאחורי סורג ובריח.

"בכל הכבוד, לא ניתן להשמיע טענה על 'פגיעה חמורה וחוסר הגינות' כלפי אלו שעשו לילות כימים עבור המשפחה. על אף שיהיה מי שיראה בדברי המשפחה משום כפיות טובה, אנו רואים במשפחת אזריה קורבן של הנסיבות, ואין אדם נתפס בצערו.

"נעשה עבור אלאור והמשפחה כל הנדרש, אם נתבקש. יחד עם זאת, לא נבליג עוד להשמצות מצד גורם אינטרסנטי, אשר משתלח בנו תחת כל עץ רענן, תוך פגיעה בלקוחו, דוגמת הדלפת תכתובת פנימית הנוגעת ללקוח וכוללת התייחסות לסיכויי הערעור".

• • •

מדובר צה"ל נמסר:"סגל המפקדים בעוצבת עידן מקיים קשר רציף עם החייל ומשפחתו וימשיך לעשות זאת ככל שיידרש. יחד עם זאת, אין מנוס מלהבהיר שבכתבה מוצגת שורה של טענות שקריות, שאין להן אחיזה במציאות. אלאור אזריה הורשע בעבירה חמורה של הריגה, בהכרעת דין ברורה, מפורטת וחד־משמעית.

"הכרעת הדין מעבירה מסרים ברורים בעניין ערכי הצבא וחשיבות השמירה על טוהר הנשק. אנו מצרים על הבחירה להסית כנגד הפרקליטות הצבאית, בית הדין הצבאי וגורמים צבאיים נוספים, תוך העלאת טענות מופרכות ומקוממות. בגין האירוע התנהלה חקירה מקצועית ויסודית.

"הפרקליטות הצבאית וגורמי החקירה פעלו באופן עצמאי, ענייני ומקצועי לאורך כל ההליך. ההחלטה להגיש ערעור על קולת העונש התקבלה מטעמים משפטיים־ענייניים שפורטו בערעור, ובהם חריגה מרמת הענישה הראויה ואי לקיחת אחריות מצד החייל.

"השופטים בבתי הדין הצבאיים פועלים על פי העקרונות הנהוגים בכל בתי המשפט בישראל, ובהם, בראש ובראשונה, עצמאות ואי תלות. ראוי להדגיש כי ההליך התנהל בשקיפות מלאה, ופרוטוקול המשפט והכרעת הדין מדברים בעד עצמם. כלל הטענות המועלות בערעור ייבחנו על ידי בית הדין הצבאי לערעורים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו