מבורכת

לקראת הפרידה, כשבר רפאלי הסכימה לגשת למערכת התופים שליד החלון בביתה שבתל אביב ולנגן לי כמה מקצבים שלמדה בשנה האחרונה, הסתכלתי עליה וחשבתי לעצמי שעיקר הכוח שלה נובע מזה שהיא לא אוכלת לעצמה את הראש. שסמל ההצלחה של העולם החומרי מקיימת את מה שמצווים גדולי המורים הרוחניים: היא מקבלת את הטוב בברכה, בלי לשאול יותר מדי שאלות. וכשהיא עוצרת רגע, זה בשביל לנוח, לא בשביל לטפח גינה של חרדות.

"אני לא לוקחת שום דבר ברצינות רבה מדי. לא תארים ולא בעיות בחיים. אני פה בשביל לעשות כיף, לחיות. אין לי הרבה דאגות, אין לי הרבה בעיות, אני מבורכת".

מבורכת זה גם מה שחשבו עליה ב"מקסים", מגזין גברים נחשב, שכמו כל מגזין אחר בעולם, גם בו אוהבים לדרג ולערוך רשימות. מצעד הנשים הלוהטות שלהם, שבו מופיעות 100 נשים, הוא מקום ששחקניות ודוגמניות נושאות אליו עיניים, שיגיד להן מי הכי שווה בעיר. השנה הכריז המצעד על בר רפאלי כאישה הכי לוהטת בעולם.

"נורא צפוף ומלחיץ בתוך הרשימות האלה, נכון-" יצאתי לחפור, אבל רפאלי ניפנפה אותי מייד. היא לא באמת לוקחת את העניין ברצינות. "בשנה הבאה תהיה מישהי אחרת, בשנה שעברה היתה מישהי אחרת".

אבל ברגע שאומרים לך שאת הכי, זה שם אותך במקום שביר. מכאן אפשר רק לרדת, לא? בכלל, "הכי" זאת מילה בעייתית.

"אני אגיד משהו שבטוח יישמע בעייתי ובטוח ישפטו אותי עליו. אני תמיד 'הכי'. לא בגלל שבחרו אותי ב'מקסים'. אני תמיד הבת הכי מהממת להורים שלי, אני החברה הכי לחברים שלי. אני הכי לעצמי. תמיד. ברור שאני תמיד רוצה לגדול, להתפתח, להשתפר. מה שיפה בעולם שבו אני עובדת זה שיש מקום להמון. אין פיסגה אחת בודדה. אין מקום אחד בצמרת. יש שכבות. פעם הסתכלתי מלמטה, והיו מעלי הרבה שכבות. היום אני מסתכלת, ויש עוד שכבה מעלי, אולי שתיים. וזה נחמד, כי יש לי לאן לשאוף. אני תמיד רוצה להיות בן אדם טוב יותר, אבל בכל רגע נתון אני הכי שאני יכולה. נותנת את ה'הכי' שלי. ואת יודעת מה, גם זה לא תמיד. אבל אז אני הכי נחה".

באמת האגו שלך לא בדברים האלה? ברשימות כאלה-

"מה אגו. זה שאבא שלי מסתכל עלי ואומר 'איזו בת אהובה יש לי', או שהחברים שלי מסתכלים עלי במבט מלא אהבה, זה מה שעושה לי את זה. אני אגיד לך למה דירוג כזה הוא טוב. יום אחד, כשהציצים שלי יהיו בפופיק, אני אוכל להוציא את ה'מקסים' ולהראות לנכדים שלי איך סבתא שלהם פעם נבחרה להיות האישה הכי לוהטת בעולם".

נמשים שמנשקים את האף

אני מסתכלת על התמונות בעיתון, חושבת על זה שהציצים שלה לעולם לא יגיעו לפופיק. גם אם תזכה לנינים. שבגיל 27 היא עוד לא יודעת שהיא פשוט לא תרשה להם. וכשהעיניים שלי גלשו על החמוקיים, לקחו בסיבוב את המותן ועלו על גבעות החזה, חשבתי שלא במקרה דוגמניות בתצוגות הן דקיקות עם חזה קטן, ככה שכלום לא יסיט את הבגד ממסלולו, לא יגנוב ממנו את ההצגה.

"אני לא שם", אמרה רפאלי. "כשהייתי קטנה זה היה החלום שלי - לעלות על המסלולים בתצוגות של גוצ'י או פראדה. אבל ויתרתי עליו מזמן. יש לי ציצי גדול מדי ואני מלאה מדי. אם אני אראה לך את הדוגמנית של פראדה, את לא תדעי איך קוראים לה. לעומת זאת, אם אני אראה לך את מי שעל השער של 'ספורטס אילוסטרייטד' או על השער של "Elle" - את תכירי.

"יש קליקה סגורה מאוד של אופנה. בנות שאני מעריצה, אבל אנשים ברחוב לא מכירים. היום אני מבינה שלהשתייך לקליקה הזו זה לא הישג מבחינתי".

אז מה כן הישג? מה את רוצה-

"אני רוצה שיכירו אותי. אני עובדת בשביל כסף, אז מבחינתי גם זאת דרך לסמן הצלחה. חברות שאני עושה איתן קמפיינים ומבקשות להאריך חוזה - גם זאת הצלחה. רוצים אותך עונה אחר עונה. זה אומר שאת טובה. זה מחמיא".

ורגע לפני שאמרתי לה שאם הבנתי נכון, אז זה שהגוף שלה לא מתאים לתצוגות זו בעצם המתנה הכי גדולה שיכלה לקבל, היא המשיכה כאילו שמעה לי את המחשבות.

"אני חושבת שיש לי גוף מהמם. הוא לא מושלם. הייתי רוצה להיות קצת יותר גבוהה, ושיהיו לי כפות רגליים קצת יותר יפות".

ברור שמייד הסתכלתי לבדוק. יש לה כפות רגליים, שקל לדמיין אותן מתרוצצות יחפות בחוות הסוסים שאבא שלה גידל פעם. מתוכן עולות רגליים חזקות שיודעות לספר עד כמה היא אוהבת ספורט, רגליים שצבעה השמש ושהגלשן שלה קישט בשפשופים. ויש בזה משהו מקסים, שהפוטושופ שוטף, לפעמים יחד עם כמה מהנמשים שמנשקים לה את הלחיים והאף, מין חן חמקמק שמגלים רק כשיושבים קרוב אליה. פנים מול פנים.

גם סינדרלה וגם סוכנת מוסד

אני בכלל רציתי שנצא לצהריים. יצא לי לראות אותה בכמה מסעדות, וחשבתי שצריך להיות משמח לצאת איתה לאכול. אבל היא לא הסכימה. ביקשה שניפגש אצלה בבית.

"גם בדייט ראשון אני לא הולכת למסעדות. מעדיפה שנישאר בבית. אני לא מכירה אותך, לא יודעת עם איזו דעה מוקדמת את מגיעה לפגוש אותי. רציתי להיות בטוחה שנהיה מרוכזות בשיחה, שנסתכל בעיניים". אמרה, וביקשה שמות של מסעדות טובות בתל-אביב-ניו-יורק-ברצלונה.

אז בקומה עליונה של מגדלי W, כשתל אביב פרושה מבעד לחלונות, שתינו יופי של אספרסו והסתכלנו בעיניים, מנסות לדוג מהן את מה שמילים לא מגלות, אפילו שבכלל לא הבאתי איתי מהבית שום דעות. חוץ ממה שהאינטרנט מגלה בעניין שלה, לא קראתי עליה הרבה. ידעתי על לאונרדו דיקפריו, על זה שאומרים שאמא שלה עומדת מאחוריה, ושהשנה המסתיימת היתה שנה כמעט בלתי נתפסת בקריירה שלה. שנה כל כך עמוסה שאפילו לא השאירה מקום וזמן להשתתפות שלה בסידרה שעליה התחילה לעבוד לפני יותר משנתיים עם אסי עזר, חבר טוב שלה.

כששאלתי אותה יותר מאוחר אם היתה רוצה להיות שחקנית היא ענתה "שיחקתי בסרט של עמנואל נקש. אני חושבת שעשיתי את זה לא רע, אבל היו רק שבועיים של צילומים. היום אני לא יכולה להתחייב ליותר מזה. אני מניחה שאם זה היה מאוד מאוד חשוב לי הייתי עושה את זה. כנראה זה לא".

חוץ מהתפקיד בסרט של נקש שבו שיחקה סוכנת מוסד היא חברה השנה לקבוצת ישראלים צעירים שהשיקו את איי צ'ק, אפליקציה לתשלום בסלולרי, הנחתה תוכנית ריאליטי בגרמניה וחתמה חוזה להופיע בחנוכה בתפקיד סינדרלה. חוץ מזה היא הפרזנטורית של בושם אסקדה, של ה. שטרן, ממשיכה עם פוקס לעונה עשירית כפרזנטורית, וממשיכה גם עם פשיונטה, חברה להלבשה תחתונה סקסית - ההפך הגמור מ-under.me, ליין של הלבשה תחתונה, שאותו השיקה השנה עם דודי בלסר. תחתונים וגופיות, טייטסים וגוזיות, 100 אחוז כותנה, חפים מקישוטים, המשווקים באינטרנט במחירים נוחים. צרורים בניירות אריזה דקיקים הם היו פזורים על השטיח בסלון ונראו לי לרגע כמו חבילות של סמים, כאלה שהמשטרה מציגה לראווה אחרי תפיסה גדולה.

אחרי הנכדים שעוד יהיו לה, הליין הזה הוא המרוויח הגדול מבחירתה לאישה הכי לוהטת בעולם. השילוב בין התואר החדש לשיחה על תחתונים הוציא ממנה את המיטב כשבאה להתארח אצל ג'ימי פאלון מ-NBC, או אצל קונאן אובריאן, שלו הסבירה מה אומרת כל גיזרה על הגבר שבוחר בה. אני קיבלתי ממנה הסבר על חשיבות הנוחות של תחתונים בטיסות ארוכות, מהסוג שהיא עושה כמעט כל הזמן, וכששאלתי אותה אם היתה לובשת תחתונים כאלה לדייט, אמרה: "ברור. לא תתפסי אותי בקטע של תחתונים סקסיים או חזיות מתחרה. זו לא אני. אני אוהבת שנוח. יותר סקסי להרגיש נוח. אני חושבת שהדבר הכי נשי זה כשמישהי מרגישה טבעי".

"טבעי זה מה שבר רפאלי מוכרת", הסביר לי אופירי רז, שיושב עכשיו בפרברי מילאנו וכותב את הדוקטורט שלו על "אייקוני אופנה כמראה לתקופה". אמר שאשים לב שהיא תמיד מופיעה באיפור נקי. "לטוב ולרע, היא לא הולכת על לוקים דרמטיים. שומרת על מראה שקל להתחבר אליו, שאין בו שום דבר מאיים בשום צורה. היא יותר נעימה ממרגשת. אין לה שלדים בארון, לא סיפורי סמים ולא כלום, והחברים שלה הם שלישיית 'מה קשור' ולא רוקיסטים מהשוליים. לא תראי בפנים שלה את כל הייסורים וההרואין-שיק שיש בפנים של קייט מוס, למשל. היא לא באומללות. היא תמיד משדרת פאן ובריאות. כאילו הרגע חזרה מחופש. יש לה שפתיים נהדרות שירשה מאמא שלה. אם אמא שלי היתה מורישה לי פה כזה, הייתי משתמש בו כדי לנשק אותה כל יום. להודות לה עליו מכל הלב".

קשר משפחתי

בר רפאלי התחילה להצטלם לפני שהיתה בת שנה. שוש עטרי ז"ל, חברה טובה של אמא שלה, הביאה תמונה שלה לצלם, ומהקליק הראשון היה ברור לכולם שהילדה מצאה את מקומה. אחרי זה הגיעו כמה שנים של ברזלים על השיניים, ומהרגע שהם הוסרו, החלה הקריירה שלה לטוס, קודם בארץ ואז לחו"ל. היא היתה נערה כשנבחרה להוביל את הקמפיין לקסטרו, שהעלה אותה על שלטי ענק בגשר ההלכה, והביא איתו פרגונים לצד ביקורת.

היית אז ילדה הרבה פחות מנוסה. לא נעלבת מזה שליכלכו על אמא-

"לא ליכלכו. אמרו שהיא דוחפת ובאה לכל מקום. זה היה נראה כל כך טבעי שהיא מלווה אותי. ככה זה צריך להיות. אז בבית היינו מעיפים את הדיבור הזה מעלינו. אחרי הכל, אנשים מפגרים. מה הם רוצים? שילדה בת 15, כל ילדה, תיסע לקובה לבד? תיסע לזנזיבר לבד? נו, באמת. בגלל שהתחלתי ככה, למדתי לא להתייחס לזה. אני באמת באה מבית חם מאוד ואוהב מאוד. מחבק. מעולם לא הייתי צריכה אישור מאחרים, לחפש אהבה בחוץ. בגלל זה גם הרעל לא מגיע אלי. בגלל זה אני לא נעלבת ולא מרגישה צורך לגונן על אמא. אם אנשים באמת מאמינים שילדה בת 15 צריכה להתרוצץ בעולם בלי אמא, אז הם מסכנים. גם אני רוצה להיות אמא כזו".

ציפי לוין, האמא, הסוכנת ו"החברה הכי טובה שלי", נולדה בתל אביב לזוג ניצולי שואה. כסף לדמי כיס לא היה בבית, וציפי לימדה ילדים בגיל הרך. בגיל 13 עבדה כדוגמנית בבית ספר לצילום, הופיעה מדי פעם בהצגות. שרה קצת. בגיל 18 וחצי התחתנה עם שוקי בן פורת, נסעה איתו ללונדון, ושם נולד ניל, הבן הבכור, שהיום הוא מסעדן.

כשהילד היה בן 3 התגרשו ההורים. ציפי חיה את העולם וניהלה רומן עם וורן בייטי, מה שהזקיר את הגאווה הציונית של תל אביב ההיא. בתמונות התלויות על הקיר בדירה של רפאלי רואים על האמא משהו פראי. בראיונות שנתנה רפאלי בעבר היא אמרה שאילו אמא שלה היתה פועלת היום, הקריירה שלה היתה מרסקת את עולם האופנה, לא משאירה מקום לכלום סביבה.

אבל לוין חשבה אחרת. "זה לא באמת עניין אותי", היא אומרת. היא בחרה בקריירת האמהות, במשפחה, שאותה נושאת בר על כפיים במשך כל השיחה. וכששוקי בן פורת הכיר לה את רפי רפאלי, היא נישאה לו, והולידה איתו עוד שלושה ילדים.

"יש לי אבא הורס. הורס", היא מחייכת ומראה לי אותו על קיר התמונות, שם מצטופפים החברים ובני המשפחה. "כשאני חוזרת לארץ, זה הוא שבא ולוקח אותי משדה התעופה. הוא אבא בכל רמ"ח איבריו. הוא היה מכין לנו את הסנדוויצ'ים לבית הספר, מסרק אותי, מנקה לי את האוזניים".

אני מסתכלת על התמונה שלו, מחייך אל העולם כמו הבת שלו. שומעת על זה שהוא ואמא שלה ליוו אותה עכשיו, כשצילמה סידרת ריאליטי על דוגמניות עבור תחנה גרמנית, מדמיינת אותם מתרוצצים בכל העולם, ואת אבא דואג לה שתלבש משהו חם, שתשתה משהו קר, וחושבת על אבי ילדיי, שכל כך רצה שהבת שלו תהיה טניסאית או דוגמנית. איך התכופף ולחש לה, כשהיתה בת שלושה ימים: "העיקר שזה יהיה מקצוע שאבא יוכל ללוות אותך גם אחרי גיל 20".

"רכילות זה מגניב"

איפה הבית שלך? כאן? בניו יורק? איפה-

"בכל מקום שאליו אני הולכת, אני עושה לי בית. ככה זה פה, וככה זה בניו יורק. גם אם אני מגיעה לרוסיה ליומיים, אני דבר ראשון תולה את הבגדים בארון. אני חייבת כל הזמן להרגיש בבית, בגלל שזה מאוד חסר לי. אני באה מבית מאוד פשוט ובסיסי, ואני חיה בדיוק הפוך. וזה חסר לי, אז אני חייבת להשתקע, גם אם זה לדקה. רוב השנה אני בניו יורק. שם העבודה. לפה אני מגיעה אחת לחודש, לבקר את החברים ואת המשפחה".

תגידי, זה קשה לחיות עם כל מה שנכתב עלייך, עם זה שמחטטים לך כל היום-

"אני נורא רוצה להגיד משהו שייתן לך תוכן. שיעשה לך מעניין. אבל מה לעשות, זה לא באמת קשה. לפעמים זה מצחיק אותי, לפעמים זה גורם לי לגחך. לא מזמן מישהי ניתחה למה כל החברים שלי הם בנים. משהו על זה שאני צריכה את האישור שלהם שיריירו עלי".

מצוידת בטוויטר שלה, שאפילו אני שמעתי עליו, רפאלי חשבה לרגע לצייץ בתגובה. "משהו שהיה מתחיל ב'גברתי הנכבדה'. אבל אז חשבתי, מה זה בעצם משנה. אם יש לך שכל, זה מצחיק. איזה היגיון יש באיזו תיאוריה מטומטמת של מישהי, שהיא לא מגניבה מספיק בשביל להסתובב עם החבר'ה. זה לא מזיז לי. לא בא לי לתת לאנשים האלה את הבמה. אם מישהי כתבה משהו מגעיל והיא צרת עין, למה שאני אתן לה את הבמה של ה-300 אלף עוקבים שיש לי, בזמן שהיא ממרמרת בבכי על החיים העלובים שלה. אני אומרת שהיא לא שווה את זה".

אם את שואלת אותי, היא דווקא כן עיצבנה אותך.

"לא. היא פשוט היתה האחרונה, ויש לי זיכרון קצר מאוד".

כמה שלא מדברים עם רפאלי, קשה למצוא אצלה צדקנות. היא מתייחסת לדברים בלי טיפת התנצלות או ניסיון לייפייף. כשאני שואלת על החיטוט המוטרף בחיים שלה, היא עונה שהיא יכולה להבין את זה. "בסך הכל יש לי חיים מאוד מעניינים. גם אני אוהבת לקרוא על חיים של אחרים. זה נותן מין מנוחה לראש. רכילות וכל הצהוב הזה - זה מגניב. מוציא אותך לרגע מאיראן. כל עוד אנשים לא לוקחים את זה כתרבות".

את קוראת על איראן ועל המאבק החברתי-

"קצת".

קראת שליאו רוצה לחזור אלייך-

"קראתי".

ו...-

ששש... על ליאו לא מדברים. אפשר לנסות, אבל בר רפאלי אמנית בכללי ה"עשה" ו"אל תעשה" בעולם ההוליוודי. לא מנדבת שום מידע על האקס שלה, לציטוט או שלא.

הם נפגשו כשהיתה בת 20. היא הגיעה אז לארה"ב, אחרי שחיה שנה בפאריס. דוגמנית מתחילה שמתרוצצת במטרו עם בוק ונעלי עקב בתיק. חיה שם עם דיוויד שרבט, כוכב משמר המפרץ, שביקש את ידה. היא אמרה לו כן, רק שהוא רצה ילדים מייד, ולה זה היה מוקדם מדי.

הקשר נגמר, רפאלי עזבה את פאריס, ובמסיבה בלוס אנג'לס, כשישבה עם דיקפריו לאותו שולחן, הוא התחיל איתה. היא חשבה שיהיה מגניב לחזור איתו הביתה. לספר לחברות. לא חשבה לרגע שזה הולך להיות סיפור כל כך ארוך.

הנסיכה על העדשה

מתחילים איתך בנים-

"לא כל כך. וגם אם מתחילים, הם נורא לחוצים, וזה לא מגניב".

דווקא יש בך משהו מאוד נגיש. קל.

"גם אני חושבת. לכי תגידי לאנשים. בסוף הגברים שנשארים לידי הם אלה שלא נלחצים. גם אני רוצה פרפרים בבטן, מישהו שיגרום לי להתרגש לקראתו, שאחשוב מה ללבוש ואיך להסתרק".

חשוב שיהיה מפורסם? זה עוזר-

"אני מעדיפה שלא יהיה מפורסם, למרות שיש משהו נוח במישהו שמבין את החיים האלה. אני מרגישה לא נוח לעשות את זה למישהו שלא גדל לתוך זה, שלא מכיר היטב את אורח החיים הזה".

הקריירה שלך לקחה משאר האחים את המקום-

"מה פתאום. לאמא שלי יש עוד שלושה ילדים ונכדים שהיא משוגעת עליהם. יש לי אח, דור, בן 26, ואם תפגשי אותו, תביני שהוא גולת הכותרת. הוא לומד באוניברסיטה הפתוחה, ובזמן הפנוי הוא גנן. איך אוכל למצוא לי אי פעם בעל כשיש לי אבא או אח מושלמים כאלה-

"תמיד היו אומרים לדור: איך תמצא מישהי, אם אחותך היא בר רפאלי. חברה שהיא חברה של כל החברים שלך, וגם אישה של בית. אבל השאלה היא איך אני אוכל למצוא מישהו שישתווה לו. ויש גם את און, אחי בן ה-15 וחצי. אני קרובה אליו מאוד".

הוא בטח מת על זה שאחותו היא בר רפאלי.

"הוא שונא את זה. הוא תמיד מבקש שאודיע לו כשאני יוצאת מתל אביב לכיוון הבית של הוריי בהוד השרון, כי הוא צריך לגרש את החברים שלו. הוא לא חבר שלי בפייסבוק, הוא לא אוהב את כל זה. אני חושבת שהוא מגונן עלי, שהוא לא רוצה שידברו עלי. כשאנחנו הולכים בקניון, זה הוא שמודיע לי מאיפה מצלמים אותי. הוא יודע שזה מפריע".

זה באמת כל כך מפריע לך שמצלמים אותך-

"מאוד".

זה קרב אבוד, את יודעת.

"לא אצליח להתרגל לזה לעולם".

את מדברת על פפראצי או על אנשים עם סלולרי ביד-

"על אנשים עם סלולרי. לפני כמה ימים עמדתי עם חברות מחוץ למסעדה. גנבו למישהו את התיק, וחיכינו למשטרה. מישהו מבוגר קרא לי בשמי. הסתובבתי. הוא אמר לי שהוא לא רוצה להפריע לי - וטראח, דחף לי את הטלפון לתוך הפרצוף וצילם. שאלתי אותו אם הוא לא מתבייש. אמרתי לו שאני מקווה מאוד שהוא לא מחנך ככה את הילדים שלו.

"אני לא מצליחה להתרגל לזה. לא מבינה למה לא לבקש. אם מבקשים אני בדרך כלל מסכימה, אם כי בשנים האחרונות למדתי לסרב כשלא בא לי. זה היה קשה, אבל למדתי גם את זה. פעם הייתי מצטלמת גם אם לא היה לי כיף באותו הרגע. עכשיו אני מבינה שאין טעם".

הישראלים שונים בזה מהאמריקנים-

"כן. גסים יותר".

ומה הסיפור עם פפראצי? הרי זה חלק בלתי נפרד מקריירה כמו שלך. חלק מהדיל.

"נכון, אבל לפעמים זה כמו מתקפה. זה לא מתורבת, לא נעים. לא אנושי. אנשים לא אמורים להתנהג ככה. לקפוץ מאחורי איזה עץ ולהתחיל לירות עם המצלמה שלהם. למה ככה, כשהוא יכול לעמוד מעבר לכביש ולצלם עם זום. ככה אני רואה אותו, אני יודעת שהוא שם, ושנינו עושים את העבודה שלנו בצורה אנושית ומכובדת. למה אני צריכה ללכת ברחוב כשתקועה לי עדשה בפרצוף שמכריחה אותי להשפיל מבט? למה זה טוב-

"לפני כמה זמן הלכתי למסעדה. עמד שם צלם. ביקשתי ממנו שייתן לי לאכול, ואני אתן לו לצלם אותי ביציאה, והוא הסכים. שבוע אחרי זה, צלם נכנס וצילם אותי בזמן שאני אוכלת. אז הייתי לחוצה וצריכה לשבת כל הזמן עם הגב אליו. להתגונן".

זה באמת נורא כל כך שמצלמים אותך אוכלת? אני עשיתי מזה קריירה.

"אין מה לעשות. כשמצלמים אותך אתה מתנהג אחרת. ועד שאני באה לארץ ומוצאת זמן לשבת עם חברים לארוחת צהריים, אני רוצה את הזמן שלי. את השקט. לא רוצה לחשוב איך אני נראית. רוצה להתרכז, להשלים פערים, לחייך, לצחוק. כשיש שם מצלמה אני פשוט מתנהגת אחרת. כשאותו צלם, שהתעקש לצלם אותי אוכלת, שאל אותי למה אני ככה - הסברתי לו את זה. הוא התנצל. אמר שלהבא ינהג אחרת. נכון שזה חלק מהדיל, אבל אפשר לנהל את זה אחרת".

כמה זמן עוד תחיי ככה?

"אני הגעתי לשלב שבו אני יכולה לקחת חופש של חודש, ואם מאוד קשה לי, אז אני עושה הפסקה. זה מה שכיף בעבודה הזאת: אני לא חייבת לאף אחד כלום".

ומה לאחל לך לשנה הבאה-

"בריאות".

וגבר שיעשה לך ברררר בלב-

"יותר מדי טוב לי לבד. ממכר הלבד הזה. מאוד מאוד ממכר".

hillaal1@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו