נוצרים את ישראל בליבם

באמצע השיחה עם הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, במרכז הכנסים בוושינגטון, אני שואל אותו, האם מה שמתחולל לנגד עינינו מבטא שינוי מהפכני מבחינה דתית והיסטורית אחרי 2,000 שנות נצרות. מבלי למצמץ הוא יורה: "כן. זאת רעידת אדמה!"

בחום הוושינגטוני המעיק התכנסו כ-6,000 מנהיגים ופעילים נוצרים מכל מדינות ארה"ב לפיסגה השנתית השביעית של CUFI ("נוצרים מאוחדים למען ישראל"). דיוויד ברוג, מנכ"ל הארגון, מסביר שביומה השלישי עולים אלפי המשתתפים לגבעת הקפיטול להיפגש עם נציגיהם בקונגרס ובסנאט כדי לבדוק דבר אחד: האם הם שומרים על מדינת ישראל. יש לכך השפעה דרמטית עליהם ועל הפעילות הפוליטית שלהם. הם מבינים שיש פה תמיכה עממית חזקה מאוד בישראל אצלם בבית.

"בכל שנה אנחנו נותנים למשתתפים שלושה נושאים להעלות מול נציגיהם בקונגרס ובסנאט. השנה ביקשנו להתמקד בקידום חקיקה שתעצור את איראן מלהגיע לנשק גרעיני; חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארה"ב לישראל; תמיכה בסיוע הביטחוני לישראל והפסקת ההסתה האנטי-ישראלית ברשות הפלשתינית", מפרט ברוג.

הוא גם מספר שעד לפני כמה שנים פעלו הנוצרים תומכי ישראל באופן אקראי, כל כנסייה במקומה, עד שבשנת 2005 פסטור ג'ון הייגי החליט לפעול לאיחוד כל הקבוצות הנוצריות הפרו-ישראליות בתוך ארגון אחד גדול ממוקד מטרה. לאחרונה חצו את רף מיליון החברים הפעילים. בכל חודש הם עורכים עשרות אירועים פרו-ישראליים ברחבי ארה"ב. מתוך כ-100 אלף מכתבים שהבית הלבן מקבל מדי יום - בעיקר בדוא"ל, עשויות להתקבל בתוך כמה שעות 40 אלף הודעות הקוראות לא ללחוץ על ישראל או לאשר את הסנקציות על איראן וכן הלאה.

* * *

הקהילה האוונגליסטית מונה בארה"ב כ-75 מיליון. מתוכם כ-50 מיליון נוצרים קשורים באופן זה או אחר לצירוף המילים שקשה לנו כיהודים לבטא: נוצרים-ציונים. מדובר בגרעין דתי קשה של אמריקנים התומכים בישראל ובעם היהודי ללא סייג. הם שבים ומדגישים ללא לאות כי מה שמניע את רובם המכריע אינו הרצון לנצר יהודים - הם תומכים בישראל משום שזה חלק מעיקרי אמונתם.

אני שואל את הייגי, המייסד ויו"ר הארגון, האם ישראל היא אחד מעיקרי האמונה שלו. "כן", הוא משיב ופורש את משנתו: "אלוהים ברא את העולם; הוא כרת ברית עם אברהם (בראשית טו); הוא בירך את העם היהודי (בראשית יב); בתהלים נאמר: 'שאלו שלום ירושלים'. זה ציווי, לא בקשה. לכן אנחנו מתפללים לשלום ירושלים. הנביא ישעיהו אומר: 'למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט'.

"באיגרת לרומיים (15: 27) פאולוס אומר: 'אם הגויים הפיקו תועלת מן הדברים הרוחניים שלהם (של היהודים), אז עליהם (על הגויים) לסייע להם (ליהודים) בחזרה בדברים חומריים'. זה מפורש. מהם הדברים הרוחניים שהעם היהודי נתן לנו? יש לנו חוב של הכרת תודה, כי נתתם לנו את דבר האלוהים (התנ"ך); נתתם לנו את המשפחה הראשונה של הנצרות - מרים, יוסף וישו; נתתם לנו את 12 תלמידי ישו. לכן ישו אמר בספר יוחנן (4: 22): 'הישועה היא מאת היהודים'. כלומר, ללא התרומה היהודית, הנצרות לא תהיה. היהדות אינה זקוקה לנצרות כדי להסביר את קיומה; אבל הנצרות צריכה את היהדות כדי להסביר את קיומה".

לאורך הכנס חוזרים הדוברים על פסוק היסוד שעליו, דומה, נשענת פעילותם למען ישראל. לאחר שהאל קורא לאברהם "ל-ך? ל-ך? מארצך-... אל הארץ אשר אראך", הוא מבטיח: "ו-א-ב-ר-כ-ה מ-ב-ר-כ-יך? ו-מ-ק-ל?-ל-ך? א-א-ר, ו-נ-ב-ר-כו? ב-ך? כ--ל מ-ש?-פ?-ח-ת ה-א-ד-מ-ה". הפסוק הזה הפך לקוד בקרב האוונגליסטים: צריך רק לומר "בראשית 12: 3", וכולם מבינים. הם קוראים את הפסוק כפשוטו: האל מבטיח שמי שיברך, יעזור ויתמוך בעם היהודי, יבורך בעצמו, ולהפך, מי שיפגע בעם היהודי, ייפגע.

כך הם קוראים את ההיסטוריה - העמים שכיבדו את היהודים ונתנו להם זכויות, שיגשגו. ברגע שהפנו להם עורף - החלה אצלם הידרדרות מדינית, חברתית, כלכלית וצבאית. כך מצרים של פרעה, ספרד עד הגירוש, גרמניה, בריטניה (שהתכחשה למנדט שניתן לה להקים בית לאומי לעם היהודי) ועוד. לאמונתם, זה מקור כוחה של ארה"ב.

אחד הנאומים העזים ששמעתי היה מפיה של שריל מוריסון, אישה מרשימה מכנסיית פיית' בייבל בארוואדה קולורדו. היא ציטטה פסוקים מישעיה ס' (הפרק מדבר בשיבת ציון): "ו-ב-נו? ב-נ-י נ-כ-ר ח-מ-ת-י-ך? ו-מ-ל-כ-יה-ם י-ש?-ר-תו-נ-ך-... כ--י ה-ג-ו-י ו-ה-מ?-מ-ל-כ-ה א-ש?-ר ל-א י-ע-ב-דו-ך? י-אב-דו-, ו-ה-ג-ו-י-ם ח-ר-ב י-ח-ר-בו-".

הנה, אמרה, הנביא מלמד מה תפקידנו כנוצרים: לעזור לעם היהודי לשוב הביתה ולחזק את ארצו. אבל, המשיכה מוריסון, הנביא מזהיר שאותם עמים שלא יעזרו לעם היהודי לשוב לציון - יאבדו וייעלמו מן העולם. ואז פנתה לקהל מאזיניה ואמרה: "אני אוהבת את אמריקה ורוצה בשגשוגה ובהתפתחותה - ולכן אני נוצרייה ציונית!"

* * *

לאחר מאות רבות של שנים עקובות מדם ביחסי העם היהודי והכנסייה, קשה ליהודי מן השורה להאמין שאכן מתחוללת מהפכה ביחס הנצרות כלפינו. הבסיס העתיק ליחס כלפי היהודים נעוץ במה שנקרא "תיאולוגיית ההחלפה". לפי העיקרון הזה, מכיוון שהיהודים לא קיבלו את משיחיותו או אלוהותו של ישו, הם הפרו את הברית עם אלוהים. בכך התירו את האל מכבלי הברית המקראית עם העם היהודי.

אלוהים עזב את עמו ובחר בכנסייה. מאז, "עם ישראל" האמיתי, "ישראל שברוח", זו הכנסייה, בעוד העם היהודי נותר רק "ישראל שבבשר", כלומר הצאצאים הביולוגיים של ישראל המקראי. החידוש הדתי המהפכני של האוונגליסטים פה הוא דחייה מוחלטת של תיאולוגיית ההחלפה.

הרב ריסקין אומר שתחילת השינוי המכריע אירע ב-1965, בזמן שהוותיקן פירסם את האיגרת "נוסטרה אטאטה" (בזמננו אנו) שעסקה ביחס הכנסייה הקתולית למאמיני דתות אחרות, ובתוכה פרק על היהודים. "המשפט החשוב שם אומר: 'אלוהים לא מתחרט על המתנות שהעניק או על בחירתו'. כלומר, הקב"ה אינו מפר את הבריתות שלו, ולכן הברית שלו עם ישראל קיימת לעד".

הייגי מרחיב: "נכון שהיה רכיב בנצרות שלימד שהעם היהודי הוחלף, אבל זה לא נלמד מהתנ"ך. ישו היה רב יהודי שלימד את היהדות הבסיסית. הוא אמר: 'את אשר עשיתם לאחד מאחיי הקטנים האלה - לנפשי עשיתם' (מתי 25: 40). וכאשר הוא דיבר על אחיו, הוא לא דיבר עלינו, על הכנסייה, אלא על אחיו היהודים. אז אחד הדברים האחרונים שישו אמר למאמיניו היה שאלוהים נוטה חסד לעם היהודי. פאולוס אומר באיגרת לרומים (11: 1): "הכי השליך אלוהים את עמו מעל פניו? חלילה! גם אני ישראלי אני, מזרע אברהם למטה בנימין".

כלומר הוא אומר, "שאם אלוהים היה משליך מעליו את עם ישראל, אז למה הוא משתמש בי? זה היגיון פשוט וחזק מבחינה תיאולוגית ומכל בחינה. כשאתה קורא את התנ"ך אתה למד שבכל פעם שמשהו הוחלף, הוא עבר לבלי שוב. אבל ישראל נולדה מחדש במאי 1948 והפכה לאומה משגשגת. היא נולדה באורח פלא לפי תחזיות כל נביאי התנ"ך".

* * *

רשימת הדוברים בכנס מרשימה. אחד המרכזיים היה הסנאטור הדמוקרטי היהודי ג'וזף ליברמן. הוא אמר לאלפי הנוכחים שתמיכתם חשובה "לא רק כבני אדם וכאמריקנים, אלא דווקא כנוצרים". התמיכה הזאת "חשובה לא רק מבחינה פרקטית ופוליטית, אלא גם היסטורית".

ליברמן סיפר שהדבר הראשון שלמד כילד יהודי היה "שמע ישראל", והנה במרקוס (12: 29), ישו אומר שהמצווה הראשונה היא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". ואז פנה ליברמן לקהל במילותיו העתיקות של יוסף שפגש את אחיו אחרי פרידה בת שנים רבות: "אני אחיכם יוסף. אנחנו אחים לאמונה, ילדים לאותו אב. במהלך ההיסטוריה המשפחות שלנו נפרדו - אבל עכשיו הן מתחברות מחדש. אחת הסיבות לאיחודנו היא אהבתנו המשותפת למדינת ישראל ולעם היהודי - זה מגיע מאמונתנו המשותפת בתנ"ך".

ליברמן גם נוגע באיום האיראני הגרעיני על ישראל: "אל תרשו למישהו לומר שאיראן גרעינית היא בעיה של ישראל - לא! היא גם בעיה של אמריקה. ואל תרשו למישהו לומר 'נלמד לחיות עם פצצה גרעינית' - לא נלמד. אסור ללמוד!"

בטקס המרכזי נאם גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באמצעות לוויין מירושלים. כשהוא נראה על המרקע הקהל קם ומריע ממושכות. נתניהו דיבר על ההצלחות של ישראל והסכנות האורבות לה. אבל הוא דיבר גם על זכות העם היהודי על ארצו: "אתם עוזרים לנו לדחות את השקר הגדול של תקופתנו - שהיהודים הם עם כובש ביהודה ושומרון. אי אפשר להכחיש 4,000 שנים של היסטוריה יהודית. אנחנו רוצים שלום, אבל לא מוכנים להתכחש לאמת. האמת היא שישראל היא ביתו של העם היהודי, שבה אברהם, יצחק ויעקב עבדו לאל אחד, שבה הילכו הנביא ישעיהו והנביא עמוס וירמיהו ועוד. להכחיש את הקשר בין היהודים לארצם הוא להכחיש את המורשת המשותפת שלנו ואת הייעוד שלנו".

* * *

הכנס השנה חשף את הפעילות המתגברת של הנוצרים הציונים בקמפוסים באמריקה. הבעיה האקוטית היא, שנכון הוא ששני שלישים מאזרחי ארה"ב תומכים בישראל, אבל רק שליש מהסטודנטים תומך בה. בכנס השתתפו ראשי סניפים והיה מעניין לשמוע צעירים נוצרים מספרים על אנטישמיות שחוו על בשרם.

בחזרה לוועידה. לדוכן הנואמים עולה הרב אריה שיינברג, רב הקהילה היהודית בסן אנטוניו, טקסס. הוא מספר שבכל שנה הוא שולח תקליטור של אירועי הוועידה לקרובי משפחתו, ניצולי שואה מדטרויט. הם יושבים מול הטלוויזיה ובוכים: "לו? היו עוד נוצרים כאלה בשנות השלושים, כמה יהודים היו ניצלים".

"הישראלים צריכים לדעת שיש נקודת אור בחוץ", אומר ברוג, "ולא רק שיש מיליוני נוצרים תומכי ישראל, אלא שהם כעת גוש פוליטי מאורגן ופעיל בקרב בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, ארה"ב". גם הרב ריסקין מצביע על הפוטנציאל האדיר של התמיכה: "הם חברים אמיתיים. בעולם אנטישמי ברובו, אתה רואה איזה נס זה? יש יותר ממיליארד מוסלמים, ואנחנו בקושי 13 מיליון. אבל יש כ-2 מיליארד נוצרים. איזה נכס בפוטנציה! זה דבר עצום מבחינה פוליטית ומבחינה מוסרית".

בערב ראיתי את בתו של הייגי, זמרת נשמה, שרה את "התקווה" בעברית בעוד 6,000 הנוכחים באולם עומדים ומכבדים את ההמנון הלאומי שלנו, מחזיקים בידיהם דגלי ישראל וארה"ב. ברגעים כאלה מפנה הציניות הישראלית שבי מקום לרגשות אחרים, טובים יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו