אבי דוד הגיע למסעדה בבת ים לפגישה עם חבר, ואז הגיח אלמוני וירה בו מקרוב חמש יריות שגרמו למותו במקום. אף על פי שהראיות בזירה אינן מרכיבות פאזל מושלם, החליט שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ציון קאפח לעצור עד תום ההליכים את העבריין מרדכי (מוטי) חסין (33) מראשון לציון, שלדעת המשטרה, מזוהה עם ארגון הפשע של משפחת אברג'יל. חסין הואשם עם שלושה מחבריו שלמה ניאמציק (29), אחיו אופיר ניאמציק (28) ויצחק זרבי (29) ברציחתו של אבי דוד. על פי כתב האישום קשרו הנאשמים קשר לרצוח את המנוח עם אחרים שטרם נעצרו. כדי להקשות על איתורם הם הצטיידו בארבעה טלפונים ניידים "מבצעיים" שאינם רשומים על שם איש, באופנוע גנוב ובאקדח גנוב. לפי תוכנית הרצח, יזמו הנאשמים פגישה עם הנרצח ב-9 באוקטובר 2011 במסעדת "בשרים גריל ישראלי" בבת ים, וכשהגיע למסעדה הגיח אלמוני וירה בו למוות. מייד לאחר הרצח נמלטו חסין והאחים ניאמציק להוד השרון ברכב שבו הגיעו, ובד בבד נשארו בקשר עם זרבי שנותר בזירה. הראיות נגד הנאשמים הן נסיבתיות והשופט קאפח בחן אותן על דרך ההיגיון והשכל הישר ועל סמך ניסיונו. ייחודה של החלטה זו הוא שמעצרם של הנאשמים התבצע גם לנוכח העובדה שהתביעה הרכיבה "פאזל" שאינו מושלם. נדבך אחר נדבך פרס התובע עו"ד יוסי קורצברג את ראיותיו. הראיות המרכזיות שהציג: סרטי מצלמות המתעדים את מיקומם של שלושה נאשמים במסעדה (למעט הנאשם יצחק זרבי), פלטי שיחות טלפון ואיכונם של הטלפונים "המבצעיים" שהחזיקו הנאשמים והצלבות בינם ובין סרטי מצלמות האבטחה. בידי התביעה אין אמנם תמלילי שיחות טלפון, אלא רק אינדיקציה המלמדת, וכך גם קבע השופט, שנעשה בטלפונים שימוש ומיקומם בזירת הרצח. אחד הנדבכים החשובים של התובע היה התנהגות הנאשמים באירוע הרצח ולפניו. ביום הרצח, מעט לפני השעה 13:30 בצהריים, נדבר חסין עם הנרצח להיפגש עימו במסעדה בבת ים. חסין הגיע למסעדה עם חבריו הנאשמים לפני הגעת הנרצח. חסין בחר לשבת במרפסת במסעדה בשולחן הקיצוני ביותר. שולחן זה משיק לאחד מנתיבי הגישה הרבים של המסעדה. דקות ספורות לאחר הגעת הנרצח הגיח המתנקש האלמוני מאחוריו וירה בו למוות. 13 שניות לפני שהמנוח נורה נקרא חסין על ידי אחד מחבריו הנאשמים לשולחן מרוחק במסעדה. הרצח בוצע מעט לפני השעה 15:30 אחר הצהריים: כשעתיים לאחר קביעת הפגישה בין חסין לנרצח. השופט כתב כי ארבע עובדות בסיסיות, שעליהן אין עוררין, מרכיבות את ה"פאזל" הראייתי. הראשונה: למתנקש נודע דבר הפגישה בין חסין לנרצח זמן קצר מאוד לפני שנקבעה; השנייה: השולחן הפינתי שנבחר על ידי חסין; השלישית: שביל המילוט שנבחר על ידי המתנקש; הרביעית: שתיקת הנאשמים בחקירה. בנוגע לטלפונים "המבצעיים" קבע השופט כי הבדיקה מוכיחה שארבעתם "שימשו לתוכנית עבריינית מוגדרת" ושימשו לשיחות נכנסות ויוצאות רק לפרק זמן קצר של ארבעה ימים (מיום הרצח ואילך). עוד קבע כי השימוש בטלפונים החל ביום הרצח אולם הם "שבתו ממלאכה בדקת הרצח". במהלך הדיון טען סנגורו של חסין כי הנאשם היה ידידו הטוב של הנרצח. על כך כתב השופט, כי בשעה שראה חסין שחברו נורה, הוא לא התעכב ולו לשנייה כדי לבדוק מה מצבו מצבו. "אם תאמר כי חסין חפץ למלט את נפשו, מדוע לא הזעיק ולא שב לאחר מכן, כדי לברר את אירע לידידו הטוב-" תהה השופט. שלושה מהנאשמים הסבירו את שתיקתם בחדר החקירות בכך שעשו זאת מפני שלא רצו לסבך אחרים. טענה זו נדחתה על ידי השופט בזלזול: "הטעמים הללו אינם מחזיקים מים שעה שעל הכף מונח אישום ברצח עם העונש הקבוע בחוק לצידו. למשיבים (הנאשמים) היה מה להסתיר". השופט מבהיר כי החלטתו לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים אינה דומה למתן הכרעת דין שבה מתבקשת התביעה להביא הוכחות חזקות יותר, "מעל לכל ספק סביר".
