את כריך הבוקר שלי אני אוהבת לאכול בביתא קפה, הקפה השכונתי המתוק במרכז המסחרי הישן, שבו הכריכים המוקפדים והטעימים של שף איילת לטוביץ'. בבוקר חורפי וקריר הזמנתי את איילת להתלוות אלי לכריך של בוקר בשוק של רמלה. השוק הקטן והמרווח הומה אדם, שלל פנים, צבעים וריחות. פרצופה היפה והאמיתי של המדינה, ואנחנו מחפשות לנו סנדוויץ' טוניסאי לזלול.
בפנייה מהרחוב הראשי של השוק ואל רחוב אסתר המלכה מסתיימים חיש מהר החיפושים. לא אחד כי אם שני דוכני סנדוויץ' זה מול זה ממתינים לבואנו. שניהם נושאים הבטחה לסנדוויץ' הטוב ביותר בעיר על פי דעת מומחים ויודעי דבר.
מטוגן אבל קליל
התיישבנו על כיסאות הפלסטיק האדומים של "אחלה סנדוויץ' טוניסאי ופריקסה". המזנון רחב הידיים מואר ונקי, ובו מספר רב של מקומות ישיבה. דלפק המכירה מסודר למשעי ומואר, כך שטריותם של הירקות והממרחים ניכרת לעין. בלי היסוס שתינו בוחרות בפריקסה, כזה המוכן בתוך לחמנייה מטוגנת.
הסלטינה של "אחלה"
משעות הבוקר המוקדמות מתחילה במטבח הקטן מלאכת הכנת הבצק המושלם ללחמנייה המדוברת. שעות של לישה, התפחה והכנה. לבסוף מתקבלת לחמנייה קלילה למדי, מטוגנת לפריכות עדינה ומרקמה כזה היוצר חלל בלב המאפה, שאותו אפשר למלא בקלות בכל טוב הסלטינה.
ואנחנו רוצות הכל מהכל. מבקשות להכביר במטבל הפלפלים החריף, העשוי פלפל שאטה ופלפל סודנייה והוא חריף ולוהט וטעים עד מאוד. וכן בפיסות הלימון הכבוש, מפני שאין כמו אלה כדי להעניק רעננות לכל מרכיבי הכריך. היו שם כמובן גם פרוסות ביצה קשה, קוביות תפוחי אדמה מבושלים, סלט ירקות קצוץ ונתחי טונה בשמן.
הכריך הממולא התקבל כמעין קלציונה טוניסאית, ולמרבה הפלא לא התאפיין בשומניות ובספוגיות של בצק מטוגן, אלא בפריכות וקלילות מעניינת. עם זאת, קוביות תפוחי האדמה קטנות מדי ועל כן חסרות נוכחות, ופרוסות הלימון הכבוש גדולות מדי ולכן לא נפרסות על פני הכריך כולו, אלא צצות לעיתים ואז טעמן מודגש מדי. אך אלה כנראה לא הפריעו להנאתנו, שכן המשכנו לנגוס ולזלול והתקשינו לעצור. הפריקסה של "אחלה סנדוויץ'" ערב לחכינו עד מאוד.
מעשה באנשובי
במרחק נגיעה המשכנו אל חיים בוקובזה והסנדוויץ' הטוניסאי הידוע שלו. המזנון של חיים קטן ודחוס. כל כיסא מאויש, והחלל הקטן צפוף וגדוש לקוחות נאמנים הממתינים בסבלנות לתורם. כך גם אנחנו, ממתינות, מקשיבות לקהל האורחים המשבחים את הכריכים של בוקובזה ומספרים כי הם פוקדים את הקיוסק מדי יום.
הסלטינה של "אחלה"
עם הגיענו לראש התור המליץ לנו חיים החביב לנסות את סנדוויץ' הדגל שלו, הלוא הוא ה־4X4 על שום צורת החיתוך הייחודית: רבע כיכר לחם לבן ממולאת בכל מאפייני הכריך הטוניסאי, ואז חתוכה לארבעה ריבועים כבירים.
גם כאן מחכה לנו הסלטינה האופיינית לז'אנר, אלא שהיא מעט מבולגנת ולא יודעת מנוח. יש סלט ירקות קצוץ, לימון כבוש החתוך בדיוק כמו שצריך כדי להחמיא לכריך כה גדול, ממרח פלפל חריף אך לא חריף דיו, תפוח אדמה מבושל וחתוך גס וטעים, טונה משובחת של מותג מוכר וידוע ואפילו אנשובי לכל המעוניין, פרוסות ביצה קשה או ביצת עין מטוגנת המונחת חמה על פני הכריך, כך שעם הביס הראשון החלמון הצהוב ניגר על פני תכולת הכריך ונעלם.
הפריקסה של חיים בוקובזה
איילת ואני התיישבנו אל מול הכריך המאתגר ודיסקסנו לוגיסטיקת ביס, כיצד לפעור פה גדול מספיק כדי לטעום מן הכריך הענק מבלי להתלכלך או ללכלך, והגענו למסקנה שיש בכריך האימתני הזה יותר מדי לחם, לחם לבן פשוט. וחבל. על כן, הורדנו את כיסוי הלחם העליון וטעמנו ממרכז הכריך, כשאנו נמנעות עד כמה שאפשר מלנגוס בלחם. תפוחי האדמה היו בדיוק בגודל המתאים, הטונה טובה וטעימה, הלימון הכבוש נהדר. ביקשנו חריפות נוספת והעדפנו ביצה קשה על פני ביצת עין, שלא באה לידי ביטוי נוכח השפע הזה.
על קו הסיום
לסיכומו של כריך ייאמר ששניהם טעימים, משביעים ומהנים. כל אחד בדרכו שלו. אבל הפריקסה של "אחלה סנדוויץ'" מנצח בזכות ממרח הפלפלים הנהדר, הביצה הקשה והסלט הטרי והרענן. מ"בוקובזה" היינו מבקשות קצת פחות לחם וקצת הרבה מהטונה המושקעת ומתפוחי האדמה הבשרניים.
הפריקסה של חיים בוקובזה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו