הכירו נא את יורם אליהו מירושלים: חשמלאי בן 50 ואב לארבעה, שלא ויתר לעיריית ירושלים על סכום פעוט שגבתה ממנו עבור אגרת חניה - 1.52 שקלים בלבד - וניצח במאבקו המשפטי.
הפרשה החלה כאשר אליהו קיבל דו"ח חניה לאחר שהחנה את מכוניתו במקום חניה המיועד לנכים. אליהו סבר בטעות כי החניה במקום מותרת לכל החפץ בכך, והפעיל "איזי פארק". אלא שכאשר הגיע אליהו חזרה למכוניתו כעבור כמה דקות בלבד, הוא הופתע לגלות כי הוצמד לו דו"ח בסך 1,000 שקלים. עד כאן הכל נשמע מוכר למדי, אך אליהו הערני שם לב כי נוסף על הדו"ח, הוא גם חויב בתשלום אגרת החניה לעירייה בסכום של 1.52 שקלים (באמצעות "איזי פארק").
בעקבות כך, ב־2015 הגיש אליהו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים לביהמ"ש המחוזי בעיר - והבקשה אושרה לאחרונה. לדברי אליהו, עיריית ירושלים מתעשרת שלא כדין בצורה שיטתית, על חשבון אלפי נהגים.
אליהו. העירייה שלחה שני שקלים // צילום: נעם ריבקין פנטון
למעשה, אליהו חשף נוהג פסול של העירייה שאינו נהיר לרבים: כאשר נהג חונה במקום אסור לחניה והוא מחויב בתשלום קנס, העירייה לא משיבה לו מיוזמתה את דמי החניה ששילם. טרונייתו של אליהו, במילים אחרות, היתה זו: העירייה אינה יכולה לתפוס בשני הקצוות של המקל: גם לחייבו בתשלום הקנס - וגם בתשלום של אגרת החניה.
אליהו, באמצעות פרקליטו עו"ד עופר ורד, טען בבקשתו לאשר את התביעה הייצוגית, כי הוא מייצג קבוצה גדולה מאוד של נהגים שקיבלו קנסות ושילמו גם אגרות חניה. עו"ד ורד ערך אומדן מתוך הדו"ח הכספי השנתי של העירייה לשנת 2013 וטען כי הנזק שנגרם לכלל הנהגים שלא קיבלו בחזרה את הכספים מסתכם בכ־4.5 מיליון שקלים.
אגב, לפני הדיון בבקשה, על מנת להוכיח לבית המשפט כי ידיה נקיות, שלחה העירייה לאליהו מכתב שאליו צירפה מטבע של שני שקלים. בנימוקים לאשר את התביעה הייצוגית קבע לאחרונה השופט ארנון דראל כי "השארת הכספים בידיה (בידי העירייה, צ"ה) מבלי לנקוט פעולה כלשהי כדי להביא לידיעת המשלמים כי שילמו והם זכאים להחזר, שלא לומר החזרת הכספים עצמם, מקימה עילת תביעה כלפי הרשות".
עוד כתב השופט כי "העובדה שהרשות קיבלה תשלום יתר מאזרח עבור אגרה, והיא נותרת פאסיבית ולא עושה דבר כדי להשיב את הכספים שקיבלה, הרי הלכה למעשה, כאשר התשלום אינו מוחזר לידי המשלם, מחזיקה הרשות בכספים ששולמו לה בטעות, שלא כדין".
העירייה מצידה כפרה בטענותיו של עו"ד ורד וטענה כי נשמט הבסיס לעילת התביעה של אליהו מפני שהעירייה השיבה לו את שני השקלים. על כך כתב השופט כי העירייה השיבה לאליהו את אגרת החניה רק לאחר הגשת התביעה. השופט הדגיש כי אין בכך לאיין את עילת התביעה מפני שיש לתת דגש על כך שמדובר בתביעה ייצוגית.
עו"ד עופר ורד // צילום: אורן בן חקון
השופט הזהיר כי אם תתקבל הפרשנות של העירייה יהיה בכך כדי להוות תמריץ שלילי לתובע להתפשר עם הנתבע "מבלי לדאוג כראוי לאינטרס המצרפי של חברי הקבוצה". כעת הצדדים בתיק מופנים לשלב השני של המשפט. ניסיון העבר מלמד כי רוב התיקים מסוג זה מסתיימים בפשרות. אם תתקבל פשרה בתיק זה, יתבקש השופט לפסוק גמול לאליהו ושכר טרחה לפרקליטו.
אגב, על רקע כוונת שרת המשפטים איילת שקד לקבוע אגרה על כל בקשה לתביעה ייצוגית, אומר עו"ד ורד כי במקרה כזה לא היה שום סיכוי שאליהו היה מגיש את התביעה. מדובר באגרה שאמורה לעמוד על כ־62 אלף שקלים על תביעה שמוגשת למחוזי, ובמקרה של הפסד, התובע לא יקבל אותה בחזרה ואף יחויב בהוצאות משפט. "כמו שאני מכיר את אליהו", אומר עליו פרקליטו, "הוא לא היה מהמר על התביעה הזו גם אם אגרת בית המשפט היתה עומדת על 10,000 שקלים".