בטיול הנוכחי החלטנו להתעלם מרוב הטיפים והעצות המלומדות. ירדנו מהכביש בנקודה שבה אף אחד לא המליץ לבקר, וישבנו להאכיל את הילדים על גבעת מגדלור נחמדה וצלופת רוחות שלא הוזכרה באף אחד מאתרי המטיילים.
כשירדנו ברכב אל מזח הדייגים הרומנטי כדי להירגע קצת מהרוח, עידו, גיסנו לעת מצוא, שם לב שהמצלמה איננה. או אז התרחש רגע של בלאגן. הוחלט שכולנו נשארים במזח עם הילדים, ועידו דוהר חזרה למגדלור לחפש את המצלמה, למרות שבינינו, הסיכויים לא מי יודע מה. מדובר במצלמה מקצועית. לא איזו אפליקציה מעאפנה של סמארטפוש מצוי. אבל כדאי לבדוק בכל זאת. ארבעים דקות לאחר מכן חזר עידו עם המצלמה. היא היתה בריאה ושלמה ברוך ה'. בעל המזנון שמר אותה אצלו בצד. הוא ידע שנחזור לקחת אותה, וכל הסיפור הזה לא היה סיפור בכלל אלמלא הוא התרחש בסיציליה.
אלוהים, חשבנו. כמה דעות קדומות מצטרפות אליך בכל נסיעה לחו"ל? לכולנו ברור פתאום איך אמור להיראות כייס. מה פירוש "טיפוס חשוד" באופן כללי. איפה מסוכן וצריך להיזהר. רוב המידע המוצק הזה מבוסס איכשהו על סרטי קולנוע סוג ג', פולקלור עממי והדבר חסר הממשות הזה שמכונה בשם "ידע כללי".
בעולם ה"ידע" הזה סיציליה היא בעיקר מולדת העבריינים והעבריינות בכלל. בכל פעם שאתה נתקל שם ברחוב על שם גאונים כמו לאונרדו דה וינצ'י, ארכימדס או לואיג'י פירנדלו, אתה אומר לעצמך "יאללה יאללה, ואיפה הכיכר על שם אל קפונה?"
בסבך הסטריאוטיפים שמאכלס הידע הזמין לתייר המצוי, סיציליה היא המקום שבו חייבים להיזהר. לא להשאיר שום דבר במכונית. אפילו לרגע. לפקוח שבעים עיניים.
את הארנק כדאי לקשור, לאזוק, ועדיף לתפור ישר למעי הגס. וגם זה עדיין לא מבטיח שום דבר! באותם ספרי מטיילים, כדאי לזכור, גם עלינו, הישראלים, נאמרים דברים לא לגמרי נעימים וגם לא לגמרי מדויקים.
והנה פתאום המצלמה הזאת שסירבה להיגנב, מעשה שטן. ועוד בסיציליה. למרות שאנחנו מצידנו עשינו הכל כדי להיפרד ממנה כידידים. וזאת אחת הסיבות שבגללן אני אוהב כל כך לטייל בעולם וגם בארץ. אזור הנוחות שלנו מאוכלס בצפיפות בהנחות יסוד וסתם הכללות גסות. טיולים הם הזדמנות מעולה לאתגר אותן. ואם אפשר לפצפץ אותן לגמרי, מה טוב. האמת היא שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לטייל עם הילדים.
אין כמו לנסוע לחו"ל עם ילדים קטנים. מי שלא עשה את זה, לעולם לא יידע מה הפסיד. כולנו כבר שמענו את הדעה ההפוכה. כולנו כבר נתקלנו בטיפוסים המרירים האלה, שמפילים על ראשי ילדיהם את העובדה שאין להם חיים ושגם אם היו להם, לא היה להם מושג איך חיים אותם.
כבר שמענו את ההרצאות הפסימיות והמלומדות על כך שפשוט חבל לבזבז על ילדים כרטיס טיסה או שבוע חופש. או משהו. באמת תודה, שמענו הכל, ואנחנו לא מסכימים עם אף מילה.
אצטט ברשותכם את חמותי: תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב (עד כאן החותנת), הכיף הכי גדול בנסיעה לחו"ל הם הילדים. הכיף הכי גדול עם ילדים זה לנסוע לחו"ל.
• • •
רק כשאתה עם הילדים, אתה באמת מרשה לעצמך להתעכב. כל המירוץ המטורף אחרי ביקורי חובה וסימוני "וי" מטופשים נעלם כלא היה כשיש ילדים בתמונה. לקטנים האלה יש לוח זמנים משלהם ואף אחד לא יזיז אותו אפילו זיז.
הם רעבים. ואז צריך להחליף חיתול. ופתאום התקף בכי של חצי שעה. לא של הילד שלך. מה פתאום? שלנו מחונך לתפארת. אה, זה כן שלנו? אז בטח יש לו סיבה טובה. והנה הוא מגרד באוזן וזה סימן שהוא עייף, אז לא זזים לשום מקום, כי הוא ממש חייב את שנת הצהריים שלו.
ובינתיים יש זמן להתעכב על פרטים שבשום תסריט אחר לא היית מתעכב עליהם. אתה שורף יומיים בעיירה שלא מופיעה בשום מדריך תיירים. פוגש אנשים שהמילה היחידה באנגלית שהם מכירים היא "אוקיי", ומכיוון שהספרים נשארו במלון, אין לך ברירה אלא להתעמק במפה וללמוד פרטי טריוויה הזויים. למשל, שבדרום איטליה יש מקום שקוראים לו "נס ציונה" או משהו כזה. פעם זה יחזור אליך באיזה חידון או תשבץ.
ילדים תמיד יזכירו לכולם מה באמת חשוב בחיים. לרוב זה גלידה. אבל אם נהיה רציניים לרגע, ילדים באמת אדישים לכל מה שקשור באטרקציות זולות. מעניין את הסבתא שלהם שבחצר הבניין הסמוך והסתמי צילמו פעם סצנה מתוך "הסנדק" או שבאחד מחדרי המלון שבו התאכסנתם לנו פעם הנסיך ממונקו או המאהבת של המלך ליאופולד ה־3.
ילד אמיתי ולא מקולקל יעניק את מלוא תשומת הלב רק למה שבאמת שווה את הטירחה. ובקיצור, רק אם נסעתם עם ילדים קטנים באמת, יש סיכוי שתתעכבו חצי שעה מול גמל שלמה ברומא.
ילדים מזכירים לך מה חשבת בפעם הראשונה כשראית את הכיכרות הקלאסיות האלה בערים הבוהקות של אירופה. גם הם רגילים לכיכרות ישראליות, שבמקרה הטוב יש בהן פרחי עונה מעוכים. פסלי השיש הדרמטיים האלה מרשימים אותם, מצחיקים אותם, והם שואלים שאלות תם בלי להתבייש.
־ למה האישה הזאת רוכבת על דג? למה היא לוקחת גם את הילד שלה?! הוא לא מפחד מזה שיש לה נחשים על הראש? למה הוא לא אומר לה ללבוש חולצה?
וחוץ מזה, "היינו עם הילדים" זה התירוץ הכי טוב בעולם ל"למה לא קנינו מתנות".
• • •
כל ביקור בחו"ל זה ללכת מכות עם אהבת המולדת הפשוטה שלנו. אני בכלל בא בטוב כידוע, ואין לי כוח לכל אלה שחו"ל, ובעיקר ברלין, תמיד מזכיר להם את כל מה שלא עובד בישראל.
סיציליה לא מאפשרת את התענוג המפוקפק הזה. בסיציליה מלוכלך הרבה יותר. הכבישים מסוכנים. המקומיים נחמדים ואדיבים והם מציעים לך לשלם במזומן ולעקוף את רשויות המס של מדינתם. ממש כמונו. בעניין המחירים אני לא חושב שכדאי לשתוק.
בטיולנו בסיציליה החלטנו ללכת על יומיים של התפרעות טוטאלית. מישהו מאיתנו חגג יום הולדת ולקחנו חדר במקום הכי נחשב באי אורטיג'ה. באמת יופי של מקום. ולא בדיוק חדר אלא מין דירת נופש מעוצבת להפליא. על השחיתות הזאת ביקשו מאיתנו 500 שקלים ללילה כולל ארוחת בוקר. חמש מאות.
לעומת זאת, לפני כחודש עשינו סוף שבוע באצבע הגליל. שכרנו צימר עייף ומוזנח במושב נחמד, שמפאת כבוד תושביו לא אזכיר כאן את שמו. בוטקה למען האמת. לא חיפשנו פינוקים, אבל כל ידית שנגענו בה נשארה לנו בידיים. קורי עכביש התמתחו בין מדפי המטבחון, ודברים התנדנדו מתחת לרגליים. התענוג המפוקפק יעלה לכם 650 שקלים ולא יכלול שום כלום. שש מאות וחמישים.
בשיחות עם המושבניקים הם טענו שחקלאות היא בסך הכל תחביב אצלם. העתיד הקיומי שלהם הוא התיירות. אני לא איזה כלכלן דגול, אבל ככה לא בונים עתיד.
(GettyImages)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו