קשה לקרוא לסרט האסונות "אסון בלב ים" סרט רע. מבחינה טכנית, הוא עשוי כהלכה; מבחינה תסריטאית, הוא אינו מביך או מקומם; ומבחינת אדרנלין ואקשן, הוא בהחלט עושה כל מאמץ כדי לספק את הסחורה הדרושה. עם זאת, קצת קשה לי לחשוב על סיבות שבגללן כדאי לכם לרוץ לקולנוע ולצפות בו.
סרטו של פיטר ברג ("באטלשיפ") עוסק בהתפוצצותה של אסדת קידוח הנפט Deepwater Horizon במפרץ מקסיקו ב־2010. האירוע הקטלני, שנבע מרשלנות פושעת, גבה את חייהם של 11 אנשי צוות, הביא לדליפת הנפט החמורה בהיסטוריה של ארה"ב וגרם לחברת הענק BP לשלם כ־19 מיליארד דולר פיצויים.
ברג אמנם אינו השם הראשון שקופץ לי לראש כשאני חושב על במאים שיכולים (וצריכים) לעבד את הסיפור הטרגי והשערורייתי הזה למסך הגדול - תמיד ראיתי בו שילוב דל קלוריות בין מייקל ביי לטוני סקוט - אבל לזכותו ייאמר שהוא ניגש למשימה ברצינות הדרושה. מצד אחד, הוא נחוש להוכיח שיש לו הכלים להתמודד עם חומרים שנתלשו מכותרות העיתונים, מהסוג שבדרך כלל מוצאים את דרכם לידיו המיומנות של פול גרינגראס. מצד שני, הוא משיל מעליו את הגוזמה הפטריוטית/מלודרמטית שהפכה את סרטו הקודם, "השורד האחרון", שהתבסס גם הוא על "סיפור אמיתי", לסרט סופר־גיבורים סר טעם.
אבל כל אלה עדיין לא הופכים את "אסון בלב ים", שהופק בתקציב של כ־150 מיליון דולר, לסרט מעניין או חשוב במיוחד. אם כבר, הם רק מדגישים עד כמה הוא אינו כזה.
מארק וולברג, שכיכב גם ב"השורד האחרון", מוביל את צוות השחקנים בתור מייק - כל־אדם אמריקני, מהסוג שוולברג נוהג לגלם. יש לו אישה יפה ותומכת (קייט הדסון), ילדה חמודה, כובע בייסבול וזקן צרפתי אגבי; ובדקות הראשונות של הסרט הילדה החמודה משתמשת בפחית קולה כדי להדגים להוריה (ולצופים) כיצד שואבים את הזהב השחור מקרקעית האוקיינוס (תודו שמדובר בפרודקט פלייסמנט די גאוני).
משם, הסרט מעביר את מרכז הכובד שלו לאסדה - שדגם מפלצתי שלה נבנה במיוחד לצורך הצילומים - ומציג את יתר הדמויות המרכזיות, שכוללות את קורט ראסל, בתור מיסטר ג'ימי, מפקד הצוות האכפתי, ואת ג'ון מלקוביץ', בתור הנציג תאב הבצע של חברת BP (שמדבר במבטא דרומי כבד שאינו מותיר ספק לגבי טיב אופיו).
לזכותו של הסרט ייאמר שהוא אינו מבזבז זמן על שטויות. מהרגע הראשון ברג כבר מכין את הקרקע לפיצוץ הגדול, וכל הדרך שמובילה אליו רצופה בסימנים מטרימים (ובהערות בסגנון "יש לי תחושה לא טובה בקשר ליום הזה..."). אך דווקא כאשר הבלאגן הגדול מתחיל, וכדורי האש ממלאים את המסך, הסרט קצת נרדם בעמידה. וולברג עסוק בלדבר עם אשתו בסקייפ, מיסטר ג'ימי - שלמרבה האירוניה בדיוק קיבל פרס בטיחותי ביום האסון - חושב שזה הזמן לעשות את המקלחת הארוכה בתולדות האנושות, וגם יתר אנשי הצוות בעיקר עומדים ומסתכלים על מופע ההרס.
אנשי הצוות ששורדים את הפיצוץ הראשוני מנסים להימלט ממלתעותיו של המוות. אקטים שונים של גבורה נוכחים גם הם, כמו גם שוט או שניים של דגל אמריקה מתנפנף ברוח. אך למרות כל הפיצוצים והאנדרלמוסיה, הדרמה לא מתעלה לגבהים, ובניגוד לסרטים דומים מהשנים האחרונות - כמו "קפטן פיליפס", "אוורסט" או אפילו "סאלי" - החוויה כולה אינה מצליחה להניב רגש, לייצר מתח או להותיר רושם יוצא דופן.
"אסון בלב ים" אולי משחזר את אחד האסונות האקולוגיים הגדולים ביותר בעת המודרנית, אך בסופו של דבר, הוא בעיקר מרגיש כמו סתם עוד יום במשרד. שגרתי. קצת משעמם. ושכיח לחלוטין.
"אסון בלב ים" ("Deepwater Horizon"), במאי: פיטר ברג. ארה"ב 2016
yishai.kiczales@gmail.com