בתולדות הכלכלה הישראלית יש שלושה תאריכים הרי גורל. הראשון היה שלוש שנים לפני הולדתו של פרס, בשנת 1920, אז בחיפה הוקמה ההסתדרות. מי שיעמוד בראשה ב־15 השנים הראשונות להקמתה הוא דוד בן־גוריון. התאריך השני הוא החתימה על הסכם השילומים עם גרמניה בחודש ספטמבר בשנת 1952, שהיה מאורע כלכלי דרמטי ששינה את גורלה הכלכלי של ישראל.
האירוע השלישי, שייתכן שהוא החשוב מבין אלה שהוזכרו לעיל, התרחש בתחילת חודש יולי 1985. מעט לפני כן, כאשר שמעון פרס כיהן כראש הממשלה, החליט לכנס את השרים לישיבה גורלית שנמשכה יותר מיממה. עם סיומה, אישרה הממשלה את התוכנית שכונתה "תוכנית הייצוב".
כיום זה נשמע אולי כמו עוד שורה בספרי ההיסטוריה, אבל התוכנית הזאת היתה למעשה התוכנית המהפכנית ביותר בתולדות כלכלת ישראל, והיא למעשה סיימה את העידן הסוציאליסטי שאת הקמתו יזמו ראשי המפלגות הסוציאליסטיות בשנות ה־20 של אותה מאה.
תוכנית הייצוב הכלכלית הובילה לקיצוצים נרחבים בגירעון הממשלתי, למתן עצמאות לבנק ישראל בהדפסת הכסף, לפיחות חד בשקל ביחס לדולר, לסיוע כלכלי מממשל רייגן ולצעדים נוספים. יותר מכל אלה, התוכנית, שאישרה ממשלת פרס, פתחה את הפתח לעשור שבו הצטמצם תפקידה הכלכלי הכושל והמכשיל של ההסתדרות (הישנה) בניהול הכלכלה הישראלית.
הצוות שליווה את פרס ניסה לבנות עיסקת חבילה במשק, אחרי שרבות לא צלחו. התוכנית שנרקחה על ידי נגיד בנק ישראל מיכאל ברונו ז"ל, בסיועו של פרופ' סטנלי פישר שנשלח מטעם ארה"ב, ובניצוחו של שר האוצר דאז יצחק מודעי ז"ל, הצליחה היכן שכל השאר נכשלו.
העברתה של תוכנית דרמטית שכזאת הצריכה אומץ ציבורי רב וכישרון פוליטי לא מבוטל. במובנים היסטוריים, אם ב־1920 הקים בן־גוריון את "ישראל הסובייטית", ב־1985 השיק שמעון פרס את תוכנית ה"גלסנוסט" שפירקה את הכלכלה הסובייטית הישראלית - וזה קרה במשמרת שלו, ובהצלחה מרובה.
הפרי הראשון והזכור ביותר היה הצלחת "תוכנית הייצוב" לצמצם את ההיפר־אינפלציה שממנה סבל המשק, בקצב שנתי של יותר מ־400% באותה שנה, לשיעור דו־ספרתי נמוך בתוך זמן קצר. זהו פלא כלכלי שעדיין נלמד בבתי ספר לכלכלה בכל העולם, והוא רשום בספר דברי הימים על שמו של פרס.
אבי ההיי־טק
לא רק "תוכנית הייצוב" זכורה כהצלחה של שמעון פרס. רבים מזכירים באהדה גם את הישגיו בריכוז המאמצים העצומים סמוך להקמת המדינה, כשכיהן כמנכ"ל משרד הבטחון, והקמת אותו "מפעל טקסטיל" בדימונה.
מהלך נוסף שיזם פרס באותה תקופה, על רקע הידוק היחסים הביטחוניים עם צרפת, הוא ההקמה של התעשייה האווירית. תחילתו של המוסד הזה היתה קטנה: פרס, יחד עם בן־גוריון, סייעו לאיש עסקים יהודי מארה"ב, אל שווימר, להקים בהאנגר בלוד את מה שכונה "המכון הממשלתי לבדק מטוסים". לימים כיהן שווימר כמנכ"ל התעשייה האווירית, תפקיד שמילא לאורך 24 שנים.
ההקמה של התעשייה האווירית הובילה לימים ליצירת מאגר הידע המתקדם שאפשר את לידת ההיי־טק הישראלי, כך שאפשר לזקוף לזכותו של פרס
את המאמצים להביא את האנשים הנכונים, שיזמו את הקמתן של תעשיות שאיפשרו לטכנולוגיה לשגשג עשורים רבים לאחר מכן.
לא מזמן, לפני קצת יותר מחודשיים, אמר פרס בהקשר זה כי "כל חיי פעלתי כדי שעתידה של ישראל יושתת על מדע וטכנולוגיה, בצד מחויבות מוסרית בלתי מתפשרת". בטקס ההשקה של מרכז החדשנות הישראלית, שמוקם במרכז פרס לשלום, אמר עוד: "עלינו לייעד את החדשנות למען שגשוג כלכלי וחברתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו