עימות בדרך לקלפי: זה לא התוכן, זו ההצגה

העימות הטלוויזיוני בין הילארי קלינטון לבין דונאלד טראמפ חשוב מכל קודמיו מאז 1960. לפני 56 שנים התמודדו ג'ון פיצג'רלד קנדי וריצ'רד ניקסון על כהונת הנשיא ה־35. תיאודור וייט, שהנציח בספרו "בדרך לבית הלבן" את המערכה, פירסם נתונים ולפיהם קנדי יפה־התואר שהסתיר כאבי גב עזים גבר על ניקסון שהזיע וצווארונו היה רחב מדי. אך מי שעקב אחרי העימות ברדיו בלבד נטה דווקא לצד ניקסון ולא לקנדי.

קלינטון רהוטה ומסוגננת, אבל טראמפ כוכב טלוויזיה גדול ממנה ולשונו סוחפת המונים. היא ידענית, והוא קופירייטר מקורי. היא תזכה בנוקאאוט באיגרוף המילולי לעיני עשרות מיליוני אמריקנים אם יעלה בידה להוציאו משיווי משקל ולהתפרץ כלפיה בלשון גסה. אך בידיו קלף חזק אם רק יצליח להפגין את חולשתה הבריאותית־פיזית. עוד סיבוב של צניחה על גבול אובדן ההכרה לא יצלח.

טראמפ נהנה מיתרון בנקודת הפתיחה. דווקא בגלל אירועי הבריאות האחרונים היא תגיע לזירה מתוחה כקפיץ. אין סיכוי סביר שתתייצב מול המצלמות ללא תחושת חרדה, שאותה תנסה להסתיר ככל האפשר, וזה יוסיף למועקתה. רק אם תשרוד בשלום את הדקות הראשונות יתאזנו הסיכויים.

והתוכן? בפרפראזה הנטולה מהתבטאות של בעלה ביל קלינטון בעניין אחר ניתן לומר כי "זה לא התוכן, כסיל, זו ההצגה".

 

 עניין של זמן

המפגש בין ברק אובאמה לבין בנימין נתניהו נערך על אדמה חרוכה. לא נותרה ביניהם חיבה אלא אינטרסים ונימוס המתחייב מן הפרוטוקול. ראש הממשלה הגיע לשיחה מצויד בשכפ"ץ מדיני בצורת 88 חתימות של סנאטורים הקוראים לאובאמה להטיל וטו על כל הצעה הכופה על ישראל החלטה חד־צדדית במועצת הביטחון להקים את פלשתין.

פנייה של 88 סנאטורים (מכלל 100) היא הישג גדול לנתניהו. יש בה גם מרכיב מפלגתי. דמוקרטים רבים חתמו עליה כדי לסייע להילארי קלינטון בקרב המצביעים היהודים. הראיה לכך היא שאפילו ברני סנדרס חתום עליה. האגף שלו לא גילה אהדה לישראל בפריימריז.

אובאמה. האם הפנייה של הסנאטורים לטובת ישראל תחייב את הנשיא היוצא? // צילום: אי.פי

האם הפנייה תחייב את הנשיא היוצא? אין ספק כי אם קלינטון תיבחר הוא יפעל בתקופה שבין נובמבר 2016 לינואר 2017 בעצה אחת עימה; ואם דונאלד טראמפ? אין לדעת.

בפועל ברור כי אין בעולם מי שמצדד בהמשך הבנייה בהתנחלויות. הטובים בידידי ישראל מייעצים לה לתחום עצמה לגושי ההתיישבות. אפילו הם, שמבינים כי אבו מאזן אינו חותר ברצינות לפתרון של "שתי מדינות לשני עמים", חושדים כי גם נתניהו אינו מתכוון לכך. אילו התכוון היה מרכיב ממשלה המאשררת את תוכן נאום בר־אילן, שנותר יתום וללא גיבוי מצד ממשלו מאז 2009.

הרי התביעה להקפאת הבנייה באורח מוגבל בעת ניהול המשא ומתן הגיונית; ולא לעולם חוסן, וברגע שבו יימצא הסדר למאכולת הדמים בסוריה ותרד רמת הלהבות של הטרור האיסלאמי הקיצוני - יחזרו גם מדינות המערב, ועימן מצרים וסעודיה וטורקיה, ללחוץ ביתר שאת נגד המשך ההתנחלות ולאיים בבידוד מדיני ברוח התיאור שבפי באן קי־מון.

מה גם שהימין בליכוד והבית היהודי אינם מציעים חלופה להקמת פלשתין. אין בפיהם נוסחה המעניקה שוויון זכויות אזרחי לפלשתינים. מדוע התנתה הציונות את הקמת המדינה ברוב יהודי בארץ ישראל? שאל השבוע דן מרידור בראיון טלוויזיוני, והשיב בעצמו: מפני שהניחה כי לערבים תהיה זכות בחירה. אבל מאז הפנתה ישראל עורף לתפיסת האבות המייסדים שלה. 

 

 העליון קודם לעמונה

ההתנחלויות הן עקב אכילס של ישראל בזירה הבינלאומית. כל דיון בבנייתן מוכיח כי "העולם כולו נגדנו". הממשלה מנהלת קרב (שבעיניי הוא חסר תוחלת) לשכנע ידידים ויריבים ואדישים בממשלי העולם כי בנייה זו אינה מעכבת ומונעת את השלום. בנתונים מדיניים כה נחותים מתחייבת אסטרטגיה מדינית כוללת, שתנסה להסביר את הבלתי ייאמן לבעלי הרצון הטוב בעולם, ככל שנותרו כאלה.

אילו מנהיגי הימין היו מסוגלים לטכס עצה במקום להתחרות ביניהם על פופוליזם בקרב בוחריהם, היו מנצלים את החלטת בית המשפט העליון לפנות את עמונה לחיזוק טיעונם. הם היו מזמנים את התקשורת העולמית לגבעה המרהיבה ממזרח לעפרה כדי להוכיח ששלטון החוק מטיל מרותו גם על מתנחלים, ואין לפלשתינים סיבה לחשוש שמא אדמתם תיגזל.

אך מי יעשה כן? 25 מ־30 ח"כי הליכוד רומזים כי יש לרמוס את החלטת העליון, ובראש המטיפים נגד שלטון החוק יריב לוין וזאב אלקין ממפלגת השלטון; ומתנחלי עמונה מסרבים אפילו לשוחח עם נפתלי בנט ואיילת שקד; ולא נעים להודות, אבל השר היחיד עד כה שאמר דבר דבור על אופניו ללא מורא היה אביגדור ליברמן, שהצהיר כי עמונה תפונה, נקודה (מי שסבור כי נחישות זו תגרע מהתמיכה בו טועה). הציבור כמה ומייחל לנחישות מן הסוג ההולך נגד הזרם.

ליברמן. השר היחיד שאמר דבר דבור על אופניו והצהיר כי עמונה תפונה // צילום: יהושע יוסף

סיכול הכרעה חלוטה של העליון יהיה מכה אנושה ללכידותה של החברה הישראלית. מין מהדורה מודרנית של שריפת מחסני המזון בידי הקנאים בעת המצור על ירושלים בשנת 70. מנחם בגין ראה כזאת לנגד עיניו בהורותו בגדולת נפש לדורו ולבאים אחריהם: "מלחמת אחים - לעולם לא". מי יאמר כדברים האלה למתנחלי עמונה כדי למנוע את האפלה המאיימת על האור הבוקע מן העליון? אין כרגע בנמצא.

 

 אין זיכויים חינם

כבר כמה חודשים פועלים מקורביו של גבי אשכנזי למחוק את הדי הפרשה המכוערת מ־2010 ולקדם את מיקומו בזירה הפוליטית. כאילו "היתה כלא היתה", ובכלל כל כולה דבר של מה בכך. הם חותרים לפייס בינו לבין אהוד ברק. השבוע פורסם מאמר־תסריט מאת אורי מרק, שדמיין כיצד הם מתאגדים יחד להפיל את בנימין נתניהו. חלומות באספמיה.

איני יודע מה עמדת ברק. גם איני טוען כי אשכנזי פסול מלכהן בתפקיד ציבורי לעד. אך יש, לפחות, ארבעה עניינים המחייבים מיצוי עד תום והבעת חרטה עמוקה וסליחה מעומק הלב בטרם ניתן יהיה להשלים עם הלגיטימיות של הרמטכ"ל לשעבר בזירה. החשוב מכל והנזכר לזרא הוא שריגל בלשכת שר הביטחון. אין מחילה בלי בקשת סליחה, ועוד שלושה מקרים פרטניים:

• אשכנזי זיהם את המערכת כאשר הציג מסמך כוזב בין האלופים (גדי איזנקוט, בני גנץ, אבי מזרחי, טל רוסו) שנועד להכפיש את המועמד לרשתו יואב גלנט. איני מאמין לו שלא ידע כי המסמך פגום והפצתו מזינה עלילה.

אך לצורך הדיון נניח שלא ידע, ומה אז? הפיץ קלון בלי לבדוק? ונמנע מלהציגו בפני בנימין נתניהו או היועץ המשפטי יהודה וינשטיין? אבל אם לא ידע מה המסמך שבידו - כיצד לא נזף אפילו פעם בראש לשכתו ארז וינר שמסר אותו לד"ר גבי סיבוני לפרסום בערוץ 2 ולהכפשת גלנט מול פני האומה? אם לא גער בו פומבי או הדיחו - אשכנזי נושא באחריות כאילו הוא מסרו לפרסום. מה גם שדווקא בועז הרפז, בשומעו כי השידור קרוב, הסתייג ממנו באוזני וינר. הוא ידע כי התפוח רקוב, ואילו הם נמנעו מלבלום את הפנייה לטלוויזיה.

• יומן הרמטכ"ל הועבר למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לאחר שנעשו בו מחיקות. חוץ מווינשטיין מי עוד סבור כי מעשה כזה יכול להסתיים בלי העמדה לדין פלילי? שוב איני מאמין לאשכנזי שלא ידע על המחיקה. אך גם אם זה נכון - כיצד עבר בשתיקה עד לרגע זה על המעשה הנלוז? מי שהכפופים לו נהגו כך ושתק - דומה למי שבעצמו נושא באחריות למעשה החמור.

• כמה וכמה פעמים הוצע כאן לשאול את ראש המלמ"ב עמיר קיין - מקורב לאשכנזי - אם לדעתו היתה לברק יד במחיקת הקלטות בלשכתו. היה לי יסוד איתן להניח כי קיין יאמר ביושר שאנשי אשכנזי מחשידים את ברק לשווא.

עתה אני מוסיף: ברק שוחח עם הילארי קלינטון על הצעתה (באוזני בנימין נתניהו) לספק לישראל מטוסי F-35 בחינם בשווי של 2.7 מיליארד דולרים. באחד הימים רצה לרענן את זיכרונו ולהאזין לשיחה. יוני קורן ביקש את ההקלטה מהפקידה. היא השיבה כי הודיעו לה מן המלמ"ב שהקלטות פגומות, נשחקו.

אילו היתה ידם של ברק ו/או קורן במעל לא היו מבקשים את השיחה המוקלטת מן הפקידה. אך מששמע קורן מה אירע מיהר לספר על כך למבקר המדינה כדי שלא להיחשב למי שנצר את הסוד בליבו. בנסיבות אלה הטיעון שמא ברק וקורן ידעו על הפגם בקלטות שואף לאפס.

על אירועים כאלה אי אפשר לעבור לסדר היום בלי התנצלות מטעם אשכנזי. אין זיכויים חינם בעניינים ציבוריים רק מפני שמישהו מתפנק להאמין כי הנפגעים יעברו בקלות לסדר היום.

 

 שליש זה לכולם 

השופט בדימוס דן כהן נהג כאדם נקלה שקיבל שוחד והיה עבריין נמלט. כאשר חזר לארץ בעל כורחו נידון רק לשש שנות מאסר. אבל בהגיע יומו ניכו לו שליש מהשהות בתא. כך ראוי.

אהוד אולמרט נידון ל־19 חודשי מאסר. שופטי העליון חומקים ממתן פסק הדין שבו ממתינים לו - על פי הכרעת המחוזי - עוד שמונה חודשים. אם תימשך הסחבת המביכה ויגיע יומו בלי שהצדק נעשה - ראוי להעניק לו פטור מריצוי שליש ממאסרו בכלא.

כל אסיר שעמד בתנאים ראוי לשליש. גם משה קצב בתנאי שהיה נוהג על פיהם. הוא סירב למלא אחריהם ולכן טרם שוחרר.

פינטו. אחרי שמילא את התנאים כעד מדינה, אי אפשר להפלותו לרעה // צילום: קוקו

כן גם הרב יאשיהו פינטו. אילו רצתה הפרקליטות להחמיר בעונשו היתה נמנעת מעיסקת טיעון קצרת מועד. אך משטעתה ועשתה כן, ומשהוא מילא את התנאים כמתן עדות מלאה במעמד של עד מדינה כנגד עבריינים אחרים, לא נותרה סיבה להפלותו לרע.

סוגיית השליש אינה מקצה שיפורים ותוספת עונש לעבריינים בצמתים שבהם הפרקליטות ובתי המשפט התרשלו בניהול התביעה ובקביעת משך המאסר.

 

 די לסחבת

נשיאת העליון מרים נאור אינה רשאית להתערב בהתנהלות הרכבי שופטיה. אך הגיעו מים עד נפש, ודומה כי היא חייבת לציבור הסבר מה קורה בהרכב של סלים ג'ובראן, שמעכב את ההחלטה בעניינו של אהוד אולמרט עד כי מתעורר חשש ספוג בביעותים - למה ומדוע?

וכמותו גם פרקליט המדינה שי ניצן. הצדק עם אליעד שרגא שעתר מטעם התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ מדוע מתעכבת הגשת כתב האישום נגד ניצב מנשה ארביב? וכן מדוע ניצן מאפשר סחבת בעניינו של נבות תל־צור מפרשת שיח הביעותים בין אולמרט לבין שולה זקן.

קלאסיקה משורה בשיר של חיים נחמן ביאליק: "אם אחרי מותי הצדק יופיע - ימוגר נא כסאו לעד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו