קביעת גבולות: תנאי הכרחי לחיים מאוזנים ובריאים

הצבת גבולות הוא נושא חשוב ומרכזי. הוא פוגש אותנו בתחומים רבים ונוכחותו מאפשרת התנהלות תקינה ובריאה. זה נכון גם בתחומי המקרו, בין מדינות, כאשר גבולות ברורים ומוכרים הן המתכון ליחסים של שקט, ביטחון ואפילו שלום וזה נכון גם בחיינו המקצועיים, שם גבולות מוכרים הם המפתח ליחסי עבודה תקינים, התנהלות נכונה, יעילות והבנה. גם בחיינו האישיים והמשפחתיים דרשת הצבת גבולות, בעיקר בין הקריירה לבין המשפחה.

“הייתי רוצה לדבר על הרעיון של איזון בחיים, או הסתכלות אחרת על המקום של הצבת גבולות”, אומרת ענבל מבס, מאמנת מקצועית, מרצה, סופרוויזרית (בהסמכה) ויועצת עסקית. ענבל (40) היא חברת סגל בבי”ס למאמנים של מכון אדלר ובעלת תואר שני במנהל עסקים (MBA).

“מניסיוני, אנשים רבים הולכים לאיבוד בתוך הרצון שלהם להיות מאה אחוז בכל העולמות”, אומרת מבס, “מה שמביא לעיתים לטשטוש הגבולות בין תחומים שונים בחייהם. ישנן סיבות רבות ומגוונות להעדר גבולות בחיים – החל מחוסר ידיעה או הגדרה ברורה מהן הגבולות, דרך הרצון לרצות את הצד השני, הפחד להיתפס קר, מנוכר, אגואיסט או מתנשא והמחשבה כי ניתן לעשות הכל ללא גבולות עד חוסר היכולת לשמור על הגבול הרצוי. מה שנובע גם מהעדר מיומנות בקביעת גבולות וגם מביטחון נמוך”.

מהי התפיסה שלך לגבי גבולות?

“בתפיסה שלי גבולות הן תנאי הכרחי לאיזון טוב, בריא ונכון. גבולות נותנים ביטחון. אם ננחית קבוצת ילדים עם אופניים על הגג העגול של עזריאלי, כשהגג אינו מגודר, הילדים ירכבו בעיקר בתוך עיגול פנימי בגג. אם הגג יהיה מגודר הילדים ירכבו במעגל גדול יותר לשפת הגג. הגדר היא גבול ברור שמגן עליהם. גבולות מאפשרים חופש פעולה בתוכם. הם גם הכרחיים לקשרים תקינים עם אחרים. גם ברמה האישית וגם בעבודה, שם הצבת גבולות בניהול היא פעולה שכוונתה אישרור כללי המשחק וחוקיהם בצד התביעה לקיימם. תהליך של הצבת הגבול יכול להתרחש גם בין עמיתים וגם בין מנהל לבין הכפופים לו. זו פעולה מונעת, המבהירה את הכללים והדרישות ויכולה להיות גם תגובה להפרה של כללים אלה”.

מדוע הצבת גבול הינה מיומנות ניהולית חיונית?

“מכמה סיבות: ללא כללי משחק, תשרור באירגון אנרכיה. שמירת כללי המשחק וקביעת הגבולות היא חלק מהתפקיד הניהולי. אי הצבת גבולות תשחוק את סמכותו ואת מעמדו של המנהל. הצבת גבולות מאפשרת קיום יחסי עבודה תקינים ומהווה השקעה לטווח ארוך. יש מצבים בהם יש להעדיף את החשוב (יחסי העבודה ושימור כללי משחק) על פני הדחוף (המשימות הנוכחיות שעל הפרק). בנוסף לכך, הצבת גבולות בזמן יכולה להציל את העובד מהידרדרות, שסופה תקיעות או פיטורים”.

אם כך,ומדוע יש קושי בהצבת גבולות כאלה?

“הקושי המרכזי הוא רגשי - גבולות מייצרים מרחק. מי שמציב אותם עלול להיתפס כנוקשה או כרע, הוא מסתכן בלהיות לא אהוב, לחוות את עצמו כמי שפוגע בזולת ומקלקל את האווירה.

קושי נוסף נובע מהפנמת ערכים של התרבות המערבית המודרנית - ערכים של דמוקרטיה, שיתוף, ושוויון, המעודדים שיח דיאלוגי וחתירה להסכמות. כל אלה רואים את השימוש בסמכות כפחות לגיטימי. מעבר לקונפליקט הערכי הפנימי של המנהל היוצר קושי, גם מערכת הציפיות של הממונים, העמיתים והכפופים ניזונה מאותם ערכים וגם הם משדרים ציפייה להשפעה, ללא הפעלת סמכות. גורם נוסף לבעייתיות להצבת גבולות היא חוסר ידיעה אמיתית כיצד ניתן להציב גבול, כיצד להיות אסרטיבי במידה הנכונה ללא גלישה לאגרסיביות מחד או לריצוי מהצד השני

גבולות שאנו מציבים לעצמנו - ההבדל בין שירות לריצוי

בנוסף לגבולות שמציבים הממונים עלינו, ישנם גם הגבולות שאנו מציבים לעצמנו. הן כאשר אנחנו חלק ממקום עבודה גדול והן כאשר אנחנו עובדים כעצמאיים, המוכרים מוצר או שירות. כאן הגבול הוא בין מתן שירות ראוי, המתומחר בהתאם, המביא להערכה של הלקוח את המוצר אותו קנה, לבין שירות שהוא יותר ריצוי של הלקוח.

“האם אתם מכירים את ההרגשה כי מרוב שאנחנו רוצים לעשות טוב, לעזור, להקל, לתרום או כבעלי עסק לתת שירות, אנחנו מפספסים את עצמנו? במקרים כאלה פעולותינו אינן זוכות להכרה הרצויה ולפעמים הן אפילו זוכות לחוסר הערכה וזלזול. הסיבות לעודף העשייה שלנו רבות ומגוונות, אך התוצאה דומה ומלווה בתחושות מאוד לא נעימות ובתוצאות שאינן משרתות אותנו או את העסק שלנו. כאשר אנחנו לא מכבדים את הזמן שלנו, אנחנו למעשה משדרים ללקוחות שלנו (מקצועיים או משפחה וחברים) מסר כי הזמן שלנו פחות חשוב וכך הם מתייחסים אליו. כאשר אנחנו לא מכבדים את הרצונות שלנו ופועלים כדי לרצות את צרכי האחר -מבלי להתכוון  אנחנו מאותתים לצד השני כי הרצונות שלנו אינם רלוונטים, אפילו בעיני עצמנו. נתינה מעבר למבוקש עלולה להרגיל את הצד השני כי זהו הסטנדרט שלנו ובפעם הבאה כשלא נוכל לתת יותר, זה עלול להתפרש על ידי הלקוח כהרעה בתנאים ואולי אף כזלזול”.

איך עושים את השינוי בגישה הזו?

“מזכירים לעצמנו מהו המוצר או השירות שאנחנו מספקים. רושמים לעצמנו מהו הערך המוסף שהצד השני מקבל. מתעדים הצלחות מהעבר, כמו תודות מלקוחות, הצלחות משמעותיות והמלצות מגורם שלישי. אנחנו מגדירים לעצמנו מהם הגבולות נתינה המקובלים עלינו, כאלה שעושים לנו טוב אך לא פוגעים ברצונות או בצרכים שלנו. כדיי שהשינוי יהיה אמיתי ולאורך זמן, מומלץ להתחיל בקטן: בוחרים גבול אחד קטנטן איתו אנחנו מרגישים נוח יחסית להתחיל, מתרגלים אותו עד שהוא הופך להרגל וממשיכים לגבול הבא. כאשר נכבד את עצמנו, את הצרכים שלנו, את גבולות הנתינה שלנו, את הערך מוסף שאנחנו נותנים, הדבר יוקרן גם לצד השני ומבלי לשים לב גם הוא יעריך זאת ואף יהיה מוכן לשלם יותר”.

מציאת נקודות האיזון האישית

ועוד נושא בו חשובים הגבולות הוא זה המשיק בין הקריירה לבין המשפחה. נקודה חמקמקה, אך כדאי להתמקד גם בה.

“בתקופה בה אנחנו חיים כיום, חלק גדול מאיתנו נאבק כדי לשרוד את היום ולהצליח למלא אחר מירב המשימות האפשרי”, אומרת מבס, “התוצאה: מגיעים לסוף היום עם הלשון בחוץ ועם רשימת מטלות שרצינו (במקרה הטוב) או שעלינו לסיים ולא הספקנו, בתוספת לרגשות אשם ותסכול על כל הדברים שרצינו ולא הספקנו לעשות, או לפחות על אופן ואיכות ביצועם”.

ואיך מתמודדים עם ההרגשה הזו?

“אני לא מאמינה בפיתרון אחד שנכון ומתאים לכולם. לכל אדם ישנה הדרך הנכונה והמדויקת עבורו, המתאימה לצרכיו, רצונותיו, ערכיו ותפישותיו. גם במקרה הזה הדשא של השכן אינו הפיתרון המתאים גם לנו. המפתח הינו בהתאמת הדרך הייחודית והנכונה עבור כל אחד.

“נתחיל מהשלב הראשון, בו תרשמו לעצמכם על דף מה חשוב לכם – משפחה, קריירה, קידום, כסף, חברים, ספורט, התפתחות אישית, הערכה, ……

בשלב השני תבנו מדרג של סדר העדיפויות הפרטי שלכם. מבלי להתחשב בדעות וברצונות של הסביבה. נניח שבמקום הראשון תהיה המשפחה, אחריה הקריירה (בזכות ההכנסה), ואז לימודים, התפתחות הקריירה ולבסוף ספורט.

בשלב השלישי הגדירו את הצרכים והרצונות שלכם. בעמודה אחת הרצונות והצרכים. (צרכים לדוגמא: עבודה ברדיוס של 15 ק”מ, כאשר פעמיים בשבוע המשמרת מסתיימת מהשעה 16:00, עם הכנסה מינימאלית של 6,000 ₪, בשעות עבודה גמישות. רצונות לדוגמא: קידום בעבודה בתוך חצי שנה, אחרי צהריים פנויים, קופת גמל, עניין וסיפוק בעבודה וכו’).

בשלב הרביעי הגדירו את מבנה היום או השבוע הרצוי מבחינתכם ואת הגבולות הקשיחים (אלו שלא ניתן לעבור עליהם) והגמישים (אלו שהייתם שמחים לקיים, אך ניתן גם להגמישם) מבחינתכם.

השלב החמישי הוא בוחן המציאות: מתוך המפה שיצרתם בשלב הרביעי בידקו אלו יכולים להתקיים כפי שהם היום, אלו ניתן לקיים בהתאמה קלה או לא לקיים כלל ואלו תואמים את הסטטוס הנוכחי שלכם. שימו  לב למקומות בהן ישנה התנגשות בין הרצונות לגבולות.  הקפידו גם כי הגבולות וההגדרות לא יפגעו באנשים ובנושאים החשובים לכם. עכשיו הרחיבו ועדכנו מעט את המפה, כך שתתאים לחייכם ותהלום ככל האפשר את שלבים 1 עד 3. המפה שאליה הגעתם היא נקודת האיזון האישית שלכם”.

חשוב להגדיש לגבי נקודת האיזון

“שאין רק דרך אחת נכונה להגיע לנקודות האיזון. שלעולם בחירה בדבר אחד משמעותה היא ויתור על דבר אחר. נקודות האיזון היא גמישה ויכולה להשתנות מעת לעת. לא לשכוח להגדיר זמן לפנאי ולתחביבים והכי חשוב: לעיתים קשה למצוא לבד את נקודות האיזון ובמקרים כאלה מומלץ להיעזר בגורם מיומן ומקצועי כמו מאמן אישי”.

לפרטים נוספים וכניסה לאתר לחץ כאן