הערב, לאחר כמעט חמש שנות גלות, חוזר סוף סוף תיאטרון הבימה למשכן הקבע שלו בשדרות תרס"ט בתל אביב - מבנה שעבר שיפוץ מאסיבי ומתמשך. ההשקה החגיגית תיערך באולם הגדול של התיאטרון, אולם רובינא, עם ההצגה "מוריס שימל" של חנוך לוין, בכיכובם של ליא קניג ואבי קושניר. אתמול איפשרה הנהלת הבימה סיור מקדים במבנה החדש לקראת ההשקה. את הסיור הובילו ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ומנכ"לית התיאטרון, אודליה פרידמן. "זה יום היסטורי לתיאטרון הלאומי ויום היסטורי למדינת ישראל", אמרה פרידמן הנרגשת, "אנחנו חוזרים הביתה אחרי חמש שנים לא פשוטות". ביום חג זה העדיפו בהבימה שלא להתייחס לחובות הגדולים של התיאטרון. "נוצר קושי בתזרים המזומנים בחמש השנים האחרונות, אבל הנושא הזה מטופל", אמרה פרידמן. "יש לתיאטרון תוכנית הבראה חדשה מול משרד האוצר, ואני מאמינה שנצא מהמשבר". את המבנה החדש, שעלות השיפוץ שלו נאמדת ב-105 מיליון שקלים, תיכנן האדריכל זוכה פרס ישראל רם כרמי. כמחצית מסכום השיפוץ (כ-57 מיליון שקלים) השקיעה עיריית תל אביב וכמחציתו מימנה המדינה. מיני מוזיאון המבנה כולל ארבעה אולמות בגדלים שונים. הסיור התחיל באולם הקטן ביותר, הבימה 4, מה שכונה בעבר "הייניקן הבימה קלאב". האולם מכיל 180 מקומות ישיבה סביב שולחנות והוא מיועד להצגות יחיד, להצגות קטנות ולמופעי מוסיקה. אולם זה ייפתח בחודש הבא. התחנה הבאה בסיור היא אולם הבימרתף על שם ברטונוב, שבו 220 מקומות בצורת האות ח'. באולם זה שולטים גוני הכחול ויועלו בו הצגות המנצלות את המבנה הייחודי שלו, המאפשר קשר ישיר בין השחקנים לקהל. עלייה נוספת בגרם המדרגות המרשים של המבנה מובילה לכוך גדול שעודנו ריק אבל עתיד להתמלא בקרוב. החדר הזה, שהיה בעבר חדר צדדי ודי סודי שרק יודעי דבר הכירו אותו, ייקרא "משכן רובינא" ויהפוך למיני מוזיאון שינציח את הגברת הראשונה של התיאטרון, חנה רובינא המנוחה. במקום יוצג חדר האיפור של רובינא ובו פריטים מקוריים שנשמרו במשך השנים, דוגמת תלבושות (השמלה מ"הדיבוק"), פאות, אביזרי איפור ושיער, ועוד. משכן זה מיועד להפוך לתחנה קבועה בסיורים שיתקיימו במשכן התיאטרון. ועכשיו אל האולם הראשי, הקרוי גם הוא על שם רובינא. זהו האולם הגדול של התיאטרון. על המדרגות שלו מודבקים ניילונים ועל הבמה הגדולה שבו עדיין עובדים אנשי הסאונד והתאורה, ערב לפני הבכורה הגדולה. באולם זה שולטים גוני הסגול והוא מכיל 930 מקומות. "הגדלנו את קו הבמה וכך נוצר קשר גדול יותר בין הקהל לבמה", מסבירה פרידמן. "גם היציע שונה, הוא בסגנון רומי ובפאתי האולם יש שישה תאי צפייה VIP סגורים שבכל אחד מהם שתיים-ארבע כורסאות". האולם הרביעי והאחרון שאנו מגיעים אליו הוא אולם מסקין, שבו 320 מקומות. אולם זה, שבו שולטים גוני הסגול והוורוד, ייחנך ב-27 בנובמבר עם ההצגה "אותו הים" על פי ספרו של עמוס עוז. בניגוד לאולם מסקין הקודם, באולם המשופץ יש גם יציע. בתוך המבנה עצמו מפוזרים ברזי שתייה לרווחת הצופים. המטרה: שלא יצטרכו לשלם עשרה שקלים לבקבוק מים - הישג שחולדאי גאה בו במיוחד. אגב, תוך כדי הטיפוס בגרם המדרגות בתוך המבנה, קשה שלא להתפעל מהנוף שנשקף לקהל דרך הזגוגיות השקופות המקיפות את המבנה. אפשר לראות את סידור הצמחייה החדש שבחוץ ואת המתחם השוקק, שבו נפתחו בתי קפה. רק שיפוצו של היכל התרבות מעכב את הפיכת המתחם הזה לקומפלקס תרבות מושלם. מעבר הדרגתי המעבר של הבימה למשכן יהיה הדרגתי. במהלך החודש הקרוב ייפרדו מנויי התיאטרון מהאולמות אריסון ובית החייל, ובדצמבר צפויות כל הפקות התיאטרון לחזור הביתה. בינואר יציינו בטקס חגיגי את חניכת הבניין, והסרט ייגזר כמיטב המסורת. בינתיים היה אפשר לחוש אתמול את תחושת ההקלה שחווים אנשי הבימה עם חניכת המבנה החדש. סוף סוף התיאטרון הלאומי חזר הביתה.
