הפרקליט נגד הטייקונים

בשנים האחרונות חלה עלייה חדה בהגשת בקשות לתביעות ייצוגיות בישראל המהוות מעין "בג"ץ צרכני". ואף על פי כן, בניגוד למתרחש בארה"ב, אין עדיין במדינה קבוצה גדולה של עורכי דין המתמחה בנישה ייחודית זו. המעטים שעוסקים בתביעות אלו אינם מלקקים דבש: רוב התביעות, במרבית המקרים, נידונות לכישלון, ושיעור התביעות המאושרות קטן מאוד.

אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום התביעות הייצוגיות הוא עו"ד יצחק אבירם, בן 43, שגרף לאחרונה לכיסו כמה מיליוני שקלים לאחר שהתמודד בהצלחה מול כמה מהתאגידים הגדולים ביותר במשק. רק לפני כמה שבועות פסק לו בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת הסכם פשרה, שכר טרחה חסר תקדים בישראל: 2 מיליון דולר. מדובר בתביעה ייצוגית שבה חויבה כור לשלם לבעלי המניות מקרב הציבור 45 מיליון דולר. עילת התביעה הייצוגית היתה מכירת מכתשים (מקבוצת כור) בשווי של 2.4 מיליארד דולר לחברה סינית, כאשר במסגרת אותה עיסקה קופחו בעלי המניות מקרב הציבור. הצלחה נוספת שלו היתה כאשר בית המשפט אישר הגשת תביעה חסרת תקדים בהיקף של 7 מיליארד שקלים נגד הבנקים פועלים, לאומי ודיסקונט בסוגיית תיאום עמלות וריביות. תביעה זו תלויה ועומדת כיום בבית המשפט העליון בהרכב מיוחד של שבעה שופטים.

סירב לערוק לצד השני

המוניטין שצבר אבירם גרם לכך שכמה מהתאגידים הגדולים במשק הציעו לו "לערוק" לצד השני של המתרס ולייצגם מול ציבור הצרכנים, ואף ניסו לשם כך לפתות אותו בלא מעט כסף. אבל הוא סירב משום שלדבריו הוא רואה בעיסוקו גם שליחות ציבורית. בשיחה עם "ישראל היום" הוא לא מסתיר כי היו לו כמה הפסדים "אבל אני שלם עם זה. זה כיף לעסוק בתחום הזה למרות שבישראל מפסידים ברוב התביעות".

לאבירם ביקורת חריפה על הגופים הממשלתיים והציבוריים ובייחוד על הרגולטורים, שומרי הסף שנרדמים בשמירה, כהגדרתו. לדבריו, "המפקח על הבנקים דואג יותר ליציבות הבנקים. כך גם המפקח על חברות הביטוח. יש לגופי האכיפה מעט מפקחים. תביעה ייצוגית עוסקת, למעשה, בחופש שלא ירמו אותך, והמטרה היא לנסות להביא את השיפור באמצעות בית המשפט, אם כי גם אלו לא תמיד עושים את העבודה".

הנתונים הנוגעים לשיעור ההצלחות בתביעות הייצוגיות בישראל קודרים. בישראל מגישים מדי שנה בין 400 ל-500 בקשות לאישור תביעות מסוג זה. בין עשר ל-20 מאושרות במסגרת פסק דין, ובכך עברו רק את הרף הראשון של מסלול התביעה לפני שלב ההוכחות. מספר דומה של תביעות במשך שנה (בין עשר ל-20) מסתיים בפשרה כוללת. נתון קודר נוסף מהתחום: הטיפול בתביעה שמגיעה לבית המשפט העליון מסתיים קרוב לעשר שנים מתחילת ההליך.

אבירם מותח ביקורת על כך שכמה שופטים חוששים מפרקליטי התאגידים הגדולים שמפחידים אותם כי אם יפסקו נגדם - התאגידים יתמוטטו כלכלית. "זה פחד לא מבוסס בעליל. בתי המשפט עדיין לא הפנימו שהבנקים, חברות הביטוח וחברות התקשורת הפכו למפלצות. מי שלקח כסף - אין סיבה שלא יחזיר אותו, גם אם יש חשש שיפשוט רגל. בתי המשפט היו צריכים לעשות צעד גדול לטובת האזרח הקטן ולא לקדש את חופש החוזים כאשר האזרח עומד מול התאגיד".

אבירם היה רוצה לראות פסיקה מרתיעה כמו בארה"ב. למשל שנוסף על השבת הכספים לתובעים יטילו על התאגיד עונש כספי: "אצלנו לכל היותר תקבל בחזרה את הכסף שהטייקון לקח שלא כדין. מערכת בית המשפט פה היא 'חלבית' מדי. בארה"ב גופים כלכליים גדולים מפחדים מבית המשפט. בישראל בתי המשפט ויתרו על הכוח שלהם". עם זאת הוא ממשיך לקוות: "בתי המשפט יכולים עדיין לקחת את הכוח בחזרה".