"סבא היה גאה בי"

הדבר הראשון שבו נתקלים בכניסה לביתו של הרב יעקב צ'יקוטאי הוא ספריית קודש גדולה. בולטים בה ספרים מסידרת "יביע אומר", שכתב הרב עובדיה יוסף ז"ל, וספרים של בנו, הרב הראשי לישראל, יצחק יוסף. מכל פינה בבית מציצה תמונה של הרב עובדיה: פעם הוא רוכן מעל ספרי לימוד, ופעם הוא עם אשתו מרגלית ז"ל, בתמונה נדירה. 

מסביב לספרי הקודש יש לא מעט סמלי ציונות ארץ־ישראליים. מדבקה גדולה של דגל ישראל שמודבקת על דלת הבית, תמונה משפחתית שבה לבושים כל בני המשפחה בחולצה ירוקה, שהוכנה במיוחד לטקס סיום קורס קצינים של הבן, ואפילו טלוויזיה שמונחת באחת הפינות. בחצר עושים את המנגל של יום העצמאות.

הרב צ'יקוטאי, המכהן כרב של מודיעין־מכבים־רעות, נשוי לרבקה, בתו השמינית של מי שנחשב לאחד מענקי התורה והמנהיגים החרדים הבלתי מעורערים - הרב עובדיה יוסף. ליושבי הבית הצטרף לאחרונה תואר חדש ומחייב: הבן רוני (22) הוא הקצין הראשון בצה"ל מבין 63 נכדיו של הרב עובדיה. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הוא רואה את החיבור הזה כדבר טבעי: "זה בדיוק מי שהיה סבא - תורה ועשייה".

כל ארבעת אחיו בחרו גם הם בדרך של שירות צבאי. ליאור, הבכור (37), היה לוחם בצנחנים; עדי (36) שירת בממר"ם; ישי (30) היה לוחם בשריון; ושחר (20) משרת גם הוא כלוחם בשריון. האחות מרגלית (24) עשתה שירות לאומי ומסיימת עכשיו תואר שני בכימיה.

"שבט צ'יקוטאי הוא אחר משאר בני המשפחה של הרב עובדיה, אצלנו זו אידיאולוגיה", אומרת האם רבקה. "הנטייה לכיוון הציונות הדתית אינה זרה לי. מגיל 12 ועד גיל 20 גדלתי בתל אביב, כשאבא היה הרב הראשי של העיר. למדתי בסמינר בית יעקב שרנסקי, אבל סבלתי שם, זה לא התאים לי.

"היו פעמים שהמורה דיברה נגד המדינה. מאוד כעסתי על היחס שם ליום העצמאות, שלא היה בכלל מה לדבר על לחגוג אותו. הייתי חוזרת הביתה ומספרת לאבא שלי, והוא היה אומר: 'תעזבי, אל תשימי לב למורה, היא לא כזאת חכמה'".

הרב עובדיה זיהה את הכיוון שאליו הולכת בתו, וכשחיפש עבורה שידוך תר אחר מישהו מישיבות ההסדר, ולא בוגר ישיבה חרדית. "ניסו לסדר לי כל מיני בחורים חרדים שלא התאימו לי. בסוף אבא שלח את אחי דוד, בעזרת רב שהכיר, למצוא לי 'הסדרניק'.

"מצאו אחד שקוראים לו צ'יקוטאי, אבל הוא לא רצה, חשב שאני דוסית אדוקה. שיכנעו אותו להיפגש איתי. יותר מזה לא היה צריך".

הרב יעקב חובש כיפה סרוגה גדולה. גם הוא לבש מדים, "הייתי שבע שנים במג"ב, קצין באיו"ש. הייתי מגיע לביתו של הרב עובדיה עם מדים ונשק. זה היה הכי טבעי.

"הרב עובדיה היה בא איתי בג'יפ הצבאי שלי, היינו עושים טיולים ביהודה ושומרון, עושים על האש. הרבנית אמרה בטיולים האלה שהיא נזכרת בימים היפים של היהודים במצרים. זו היתה תקופה ביטחונית אחרת, היינו יכולים לנסוע למערת המכפלה בלי בעיה".

רוני נולד בבית חורון, יישוב קהילתי בחבל בנימין. משם עברו בני המשפחה לרעות, ולאחר מכן התיישבו במודיעין. רוני למד בישיבה התיכונית בעיר, המשיך לישיבת ההסדר שעלבים, ולפני שנתיים התגייס. הוא רצה לשרת בשריון כמו אחיו הגדול, אבל הפרופיל שלו לא איפשר זאת, וכך מצא את עצמו במדור בני ישיבות באכ"א, שאחראי לתלמידי ישיבות ההסדר בצבא. את קורס הקצינים סיים ביולי האחרון, וחזר לשרת כעוזר לראש המדור, בדרגת סג"מ.   

"אין לי ספק שאבא שלי היה גאה בנו", אומרת רבקה. "הוא היה גאה כשליאור הלך לצבא, נתן את התמיכה לאורך כל הדרך, חיבק אותנו והרעיף עלינו אהבה. הרגשנו אהובים מאוד. והיום אני בטוחה שהוא היה גאה ברוני ובכולם".

אז הרב עובדיה היה ציוני?

"ברור. כשאבא עלה ממצרים, הציעו לו מוועד העדה הספרדית של חסידי סאטמר, שנחשבים קיצונים, להיות דיין שלהם. הוא שאל אם הם מתחייבים לעשות כל מה שיורה להם, כולל להצביע בבחירות, והם לא הסכימו. אז הוא לא לקח את זה. 

"הסירוב הזה לא היה פשוט: הוא היה אבא לשישה, שוויתר על הרבה כסף. שמענו את זה בבית כל הזמן, שעקרונות חשובים יותר מהכסף. וזה לא רק זה. אצלנו תלו בבית דגל. וכשגרנו בבית חורון, אבא שלי היה בא אלינו כל שנה ביום העצמאות, לאכול 'על האש'. הגדיר את זה כ'מצוות היום'".

רוני: "המשפט הכי נפוץ שאומרים לי הוא, 'לרב עובדיה יש נכד שהתגייס לצבא?!' אני עונה שכן, ושאני לא היחיד. בכלל, יש הבדל גדול בין הרב עובדיה שהציבור הכיר לרב עובדיה במציאות. אלה שתי דמויות שונות לגמרי.

"אנשים הכירו אותו דרך הפוליטיקה, דרך ההתבטאויות, דרך 'ארץ נהדרת'. אבל זה רחוק ממי שהוא היה. הוא היה תורה, הוא היה תפיסת עולם, פסקי הלכה". 

איך הוא היה בתור סבא?

"כשחברים היו מספרים שהם הולכים עם סבא שלהם לבית הכנסת, או שהם מבקרים אותו ומנהלים איתו שיחה ארוכה, זה נשמע לנו אחרת. אצלנו זה תמיד היה 'סבא לומד ואי אפשר להפריע לו', 'סבא בשיעור', או שבדיוק מישהו מנצל את הזמן לדבר איתו על פוליטיקה. אצלנו סבא היה מוקף ב־30 אלף ספרים, ולא מדברים איתו כי הוא יושב ולומד.

"גם עשרים דקות אחרי התפילה לא היה אפשר לדבר איתו, כי הוא המשיך ללמוד. רק בזמן שאכל היה אפשר לתפוס כמה רגעים. זה היה היום־יום. 

"מצד שני, זו מציאות שאתה גדל אליה. זה סבא. לא נופפתי אף פעם בזה שאני הנכד שלו, אני לא אשב עם אנשים ואגיד, 'שלום, אני רוני, הנכד של הרב עובדיה'. אבל אם זה מתגלגל, אז ודאי שאני מזכיר. זו גאווה עצומה".

הבן הצעיר שחר מצטרף לשיחה. "חברים שלי היו בשוק כששמעו שאני הנכד של הרב עובדיה".

רוני בחגיגת בר המצווה, מקבל ברכה מסבא, הרב עובדיה יוסף. "התייעצתי איתו אם ללכת לישיבת הסדר, למכינה קדם־צבאית או ישר לצבא"

בני המשפחה מספרים על הווי שהיה מיוחד רק להם. "פעם בשבוע סבא שלי היה מכנס את כל הדודות והדודים, נכדים, נינים, כלות וחתנים, ונותן שיעור משפחתי, רק לנו", אומר רוני. "בסוף השיעור היה יושב עם כל אחד מהנכדים ומתעניין מה הוא לומד ומה עובר עליו.

"זה היה זמן למשפחה בלבד. לא נתנו לפוליטיקאים להיכנס לשיעורים האלה, רק למשפחה. כל אחד מאיתנו היה בא לשיעור עם רשימת שמות ופתקים, לקבל ברכה עבור מי שהיה צריך".

שחר: "הרבה פעמים, כשקרובים של חברים היו במצב קשה, היו מעבירים דרכי פתקים. הייתי נותן רשימה לעוזר של סבא. במקרים דחופים היו מבקשים שנעזור לתאם התייעצות או לקבל ברכה".

הוא ייעץ גם לכם?

רוני: "בוודאי. אחרי שסיימתי י"ב, לא ידעתי מה לעשות, אם ללכת לישיבת הסדר, למכינה קדם־צבאית או אפילו ישר לצבא. הלכתי אליו, והוא שאל אותי: 'מה המסגרת שבה תלמד הכי הרבה תורה?' עניתי, ישיבת הסדר, כי שם נמצאים חמש שנים בישיבה, ותוך כדי זה עושים צבא. אז הוא אמר: 'תלך לשם'".

לדברי ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר, שמואל (מולי) יסלזון, לרב עובדיה היתה דעה נחרצת על מסלול ההסדר וחיילי צה"ל: "הרב זצ"ל התבטא לא פעם בזכות חיילי צה"ל בכלל, ותלמידי ישיבות ההסדר בפרט. הוא אמר: 'כולם אהובים, יש לי הרבה תלמידים עם כיפות סרוגות, מעולם לא הבדלתי. היו שותים בצמא את דבריי'". 

רוני: "היה ברור שאלך לצבא, לא היתה שאלה, וברור שסבא לא התנגד לזה. הוא תמיד העדיף לשלב מסגרות עם תורה, וזו מסגרת טובה למי שרוצה לעשות שירות מלא וגם ללמוד תורה". 

להיות הנכד של הרב עובדיה זה מחייב.

"אני מרגיש שאני לא אדם פרטי, אלא חלק ממשהו גדול יותר", אומר רוני. "להיות צאצא של הרב עובדיה זה לייצג את תפיסת העולם שהוא רצה בה. יש בזה אחריות כבדה, כי 'אם הנכד של הרב עובדיה עושה או אומר משהו, אז זה אומר שיש לזה משמעות אחרת".

שחר: "אני הרגשתי כבר בכיתה שאני צריך לשמש דוגמה. לא מושא להערצה, אבל דוגמה. צריך להביא את הדרך של סבא ליום־יום שלך. צריך לעמוד בציפיות מסוימות. 

"היתה פעם שניקרתי בשיעור, והמורה תפס אותי. אחרי השיעור הוא אמר לי שזה לא יכול להיות, שאני בא מבית של תורה, ודווקא אני צריך להיות דוגמה אישית". 

•   •   •

בשנתיים האחרונות גבר המתח בין הציבור החרדי לבין הצבא, על רקע המגמה המתרחבת של חרדים שמבקשים להתגייס. המתח הגיע לשיאים חדשים עם כרזות בשכונות החרדיות נגד המתגייסים, התבטאויות חריפות של פלגים קיצוניים, ובעיקר התנכלות לאחראים לגיוס חרדים. אלה זכו לכינוי "ציידים" ולהצקות בלתי פוסקות, החל מטלפונים והודעות מטרידות ועד פרסום שמותיהם ותמונותיהם בפומבי. 

"בתפיסה הכללית כל האנשים במדור שלי הם ציידים", אומר רוני. "אני פחות מרגיש את המחאה מהאנשים בשטח, כי אני מאחורי הקלעים, אבל גם לי יצא להרגיש את זה. יש כל הזמן סיפורים, הפגנות מול ביתו של ראש המדור, טלפונים. עלינו זה לא משפיע, גם המגייסים כבר התרגלו לזה, למרות שהם לא יכולים לחזור הביתה במדים.

"סבא שלי יצא נגד תקיפת חיילים. הוא היה מחבק אותם ויוצא נגד כל מי שתוקף אותם".

רבקה: "יש סרטון שבו רואים את אבא שלי מזדעזע כשהוא שומע שמרביצים לחיילים חרדים. הוא אמר שאם רואים חייל ברחוב, צריך ללכת אליו, לנשק אותו ולחבק אותו, כי בזכותו אנחנו פה. כשליאור התחתן, באו לחתונה חברים מהצוות שלו. כולם ניגשו לרב וקיבלו ברכה וסטירת חיבה".

בני משפחת צ'יקוטאי משוכנעים כי דרכו של הרב שילבה בין תורה לעבודה, ואפילו בין תורה לצבא - תפיסת עולם המתאימה יותר לציונות הדתית ולא למנהיג העולם החרדי־ספרדי. אחרים במשפחה סבורים אחרת.

"כשליאור התגייס, זה לא היה כזה שוס במשפחה", רבקה מחייכת. "זו היתה תקופה שגרנו בבית חורון. באנו לבקר את אבא, והוא דיבר עם ליאור קצת ושאל אותו כמה שאלות תורניות, שהוא לא ידע לענות עליהן.

"אבא שלי אמר לי: 'רציתם לגור בהתנחלות, למרות שזו לא השקפת עולמי - לא התערבתי. אבל שהנכד שלי ייצא עם הארץ?! בשום פנים ואופן לא. יש בית ספר 'נועם', שמעתי שהוא בית ספר תורני וטוב, תשלחי אותו לשם'. הוא לא אמר, תביאי אותו לתלמוד תורה, או תשלחי אותו לש"ס.

"בגלל זה הילדים שלי, שהיו אמורים להיות דור חדש של צעירים דתיים־לאומיים, שאמורים להיות בנט, נשארו עם התורה".

רוני: "אצלנו זה כמו במשפט הידוע: שבעים אחוז מהמשפחה מסכימה על שבעים אחוז מהדברים. יש כאלה שיותר קיצוניים, יש כאלה שבאמצע, הניואנסים דקים. הרב דוד הוא בתפיסה יותר ליטאי (נחשב שמרן יותר; י"ש), הרב אברהם יותר קרוב אלינו, גם הוא היה בצבא.

"הילדים של הרב יעקב הם מאוד ימניים, חיים את סוגיית ארץ ישראל מאוד. הטענה של הצד החרדי יותר במשפחה כלפינו היא שאנחנו לא פה ולא שם. אומרים: אם החלטת לעשות צבא תעשה צבא, ולא רק זמן קצר, כמו בישיבות ההסדר. ואם החלטת תורה - אז תעשה תורה כמו שצריך, בישיבה שבה לומדים כל הזמן, בלי פסק זמן לצורך השירות הצבאי.

"ואני אומר להם שבניגוד אליהם, אני איש המעשה. אני לוקח את התורה שהם לומדים ומיישם אותה הלכה למעשה. אני מקבל עוצמות מהתורה.

"יותר מזה: אני אומר להם שתפיסת העולם הידועה של סבא שלנו היתה שהתורה היא מעל הכל, אבל אם אתה לא יושב ולומד תורה כל היום - תתגייס, תעבור לעולם המעשה. סבא לא היה נגד גיוס, הוא היה בעד לימוד תורה.

"אני לא יכול לשבת וללמוד תורה כל היום, אבל מה שאני עושה היום, במסגרת מדור בני ישיבות, הוא לעזור לאנשים שרוצים ללמוד תורה כל היום לעשות זאת, ולהשגיח שמי שלא עושה את זה - יתגייס. זה בדיוק מה שסבא היה רוצה".

הוא מספר על מקרה שבו תלש יחד עם אחיו פשקווילים שעליהם היה חתום כביכול סבו. "מישהו תלה מודעות לפני יום הזיכרון, שסבא מתנגד לצבא ושמדובר ב'צבא שמד'. התפוצצנו. מי מעז לכתוב 'צבא שמד'? חיילים נלחמים על הגדרות, ומישהו כותב שסבא אמר 'צבא שמד'?! זו לא היה תפיסת העולם שלו. זה שטויות. מי שמכם לדבר בשמו? סבא היה בעד שילוב של צבא ותורה".

רבקה: "כשליאור התגייס בצו 8 באחד המבצעים בעזה, התקשרתי לאבא בבכי ואמרתי לו: 'אבא, תתפלל'. הוא אמר לי לא לדאוג, ובשיעור במוצאי שבת הורה לכל תלמידי הישיבות הספרדיות לפתוח את הישיבות, למרות שהיתה חופשת 'בין הזמנים'. הוא חשב שלא יכול להיות שהחיילים יהיו במלחמה והבחורים ילכו לטייל".

משפחת צ'יקוטאי (מימין): רוני, רבקה, הרב יעקב ושחר. "יש קבוצת ווטסאפ מורחבת שנקראת 'משפחת מרן', עם ברכות וסרטונים על סבא"

הרב צ'יקוטאי מתערב בשיחה. "הרב עובדיה היה אומר, 'למה צריך לגור ביהודה ושומרון? מה רע בקריית שמונה? במעלות? בשלומי?' הוא רצה שרבנים ילכו להפיץ תורה שם. שילכו להפריח שממה ביישובים, להקים מקוואות במקומות שנחשבים סוף העולם".

רבקה, בתו של הרב עובדיה, מסבירה ש"היתה לו תפיסת עולם של דתיים־לאומיים, אבל הוא גם כעס עליהם מאוד. הוא חשב שהם פשרנים בהלכה. הוא כעס על בתי הספר המעורבים, וגם על עניין ההתיישבות בארץ. הוא חשב שאצל הדתיים־לאומיים סולם הערכים התבלבל, שבמקום שקודם תהיה התורה ואחריה ארץ ישראל, אצלם ארץ ישראל היא מעל התורה".

הוויכוחים האידיאולוגיים משפיעים על הקשרים בין בני המשפחה?

"ממש לא", אומר שחר. "לפני שהתגייסתי ניסו 'לסלק' אותי מהבית, כדי להכין לי הפתעה. אז אמרו לי שכדאי שאסע לירושלים לבקש ברכה מהדוד שלי, הרב יצחק יוסף. אני מאוד מעריך אותו. הוא נתן לי מהדורת כיס של הספר שלו 'ילקוט יוסף', ואמר שבעוד חצי שנה הוא עושה לי בחינה. יש בינינו קשר מאוד טוב".

רבקה: "אנחנו נפגשים בשמחות, ופעם בחודש־חודשיים עושים מפגש אצל אחד האחים. חוץ מזה יש קבוצת ווטסאפ מורחבת שנקראת 'משפחת מרן', שבה בעיקר עולות ברכות מזל טוב, כל מיני הודעות ותזכורות, סרטונים על סבא, פה ושם קצת סרטונים מצחיקים, שיחות ובדיחות, כמו כל משפחה. אשתו של הרב יצחק שולחת מדי יום 'חיזוק יומי' - זה יכול להיות דבר תורה, סיפור, מעשייה, שיש בהם לקח לחיים, תמיד עם מוסר השכל. השבוע, למשל, היה משהו על כמה חשוב לעזור לעניים בפסח".

הנכדים פעילים בקבוצה?

"הם מגיבים מדי פעם, ולפעמים יש ויכוחים פוליטיים. אם מישהו מעלה משהו ימני קיצוני, אז עדינה (בר שלום, בתו הגדולה של הרב עובדיה; י"ש) לא תשב על הגדר. היא לא מפחדת לומר את דעתה, היא מאוד נוטה לשמאל. ואז עונים לה.

"אבל אין פיצוצים, הכל ברוח טובה. יש שיג ושיח. נכון שזה לא אותו הדבר כמו כשאבא היה בחיים והיינו באים לשיעור כל שבוע".

•   •   •

את בוקר 7 באוקטובר 2013, יום פטירתו של הרב עובדיה, איש מהם לא ישכח לעולם. "בבוקר אחותי התקשרה אלי ואמרה, 'תדליקי טלוויזיה'. שם אמרו שהוא בסכנת חיים. מייד נסענו לבית החולים. בדרך התקשרתי לליאור שיאסוף את הבנים מהישיבה".

רוני: "כשהגענו לקומה השמינית בהדסה עין כרם, היו שם הרבה מאוד בני משפחה - נכדים, נינים, חתנים. עמדנו שם, קראנו תהילים בלי הפסקה ועקבנו אחרי המוניטור. כל פעם שנהיה פס, ישר צעקנו 'שמע ישראל', ואז זה קפץ".

שחר: "אנחנו יודעים שסבא אמר שמי שנמצא במצב קשה כל כך, כבר לא להתפלל עליו, כי זה רק מעכב את יציאת הנשמה וגורם לו סבל".

רוני: "הרופא אמר שאלו הדקות האחרונות, והתחלנו לומר תפילות שאומרים בשעת יציאת הנשמה. ואז נהיה קו ישר. השתרר שקט בחדר, עד שהרב דוד קרא בקול: 'ברוך דיין האמת', ונשמע בכי חרישי. כל אחד עבר, נתן לסבא נשיקה על היד ויצא החוצה. אני זוכר את הדממה שנהייתה. היה עצוב, ועצור. הלכנו לבית של סבא. רק שם, בחדר שלו, כולם התפרקו בבכי".

רבקה: "כשהגענו לבית הוצאנו מהסטנדר שלו את הסוכריות שהוא חילק לילדים. הוא כל כך אהב ילדים, וחילק להם סוכריות בשבת בתפילה. הרמנו את הסוכריות, חיבקנו אותן ובכינו".

שחר מספר שהוא עדיין מחזיק סוכרייה בתיק שהוא לוקח איתו לצבא. מתוך הדיסקית שלו הוא מוציא חבילה קטנה ושחורה עטופה באיזולירבנד, שבתוכה האפיקומן שסבו הטמין בפסח לפני שלוש שנים. "אני לא יודע אם זה יותר סגולה או יותר זיכרון. חשוב לי שיהיה קרוב אלי משהו מסבא, זה נותן לי כוח ומחזק אותי".

"המחסור מורגש כל יום, בכל צעד ושעל", אומרת רבקה. "כל דבר שרוצים להתייעץ עליו, כל שאלה שרוצים לשאול. כששחר רוצה להתגייס ואין לנו לאן ללכת להתייעץ או ממי לקבל ברכה - שם מרגישים שאבא לא נמצא. אי אפשר לעכל את האבידה".

judadatit@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו