בין פינטו ללופוליאנסקי

את מה שלא כתבו חמשת שופטי פרשת הולילנד לפני שבוע בתיק השחיתות השלטונית הגדול במדינה, את האמירות החדות והברורות שהיו חסרות כל כך בהכרעת הדין, השמיע השבוע השופט מני מזוז כשדחה את בקשת יאשיהו פינטו להמיר את שנת המאסר שנגזרה עליו בעבודות שירות.

מזוז דחה את הערעור בצורה נחרצת, מנומקת, שמתלווה אליה המשפט: "לא מצאתי ממש בטענות המערער" או "יש לדחות את טענותיו". פעם ועוד פעם ועוד פעם.

פינטו, עבריין השוחד הסדרתי, הנוכל ששרי ממשלה בעבר, חברי כנסת, קציני משטרה בכירים ואנשי תקשורת מפוקפקים שיחרו בעליבותם לפתחו, לא הצליח להערים על כבודו. מזוז עמד בראש התביעה הכללית והוא מכיר היטב את החיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון. הוא עסק בפירוק חלק מהם.

"ההשלכות של תופעת השחיתות במערכות השלטון", כתב, "חורגות מעבר להיבט הצר של מעשה עברייני. בניגוד לעבירות 'רגילות', קורבנותיה של השחיתות השלטונית הם הציבור כולו".

לופוליאנסקי. חייב היה לשבת בכלא // צילום: גדעון מרקוביץ'

לטובת רוב עמיתיו הוסיף מזוז כמה משפטים שאמורים להדהד טוב־טוב בראשו של כל שופט בישראל: "השחיתות השלטונית מהווה איום אסטרטגי על החברה... יש לה השלכות עם פוטנציאל ממשי לפגוע בחוסן הלאומי של המדינה... כישלון במאבק בתופעה הזאת עלול להביא להתפרקות חברתית ולקריסה כלכלית".

דברים נחרצים של שופט שאינו מרחף. זה לא ניל הנדל, עם כל הכבוד, שכמה מאמירותיו בתיק הולילנד גרמו להרמת גבה בציבור. זה שופט המחובר לקרקע המציאות.

מזוז מסתמן כמשב רוח מרענן בעליון, אולי בהשפעת תיקי הפשע המאורגן השלטוני שאליהם נחשף בעבר. בהכרעת הדין שלו, שאליה הצטרפו השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל, הזכיר לנו מזוז מי המערער בתיק הזה ובמה הורשע על פי הודאתו:

1. מתן שוחד בגובה 400 אלף שקלים לתנ"צ ברכה המנוח (שחשף זאת).

2. הצעת שוחד לברכה בגובה 200 אלף דולר.

3. שורה של שיבושי חקירה.

בנוסף, מצביע מזוז על כתב האישום המתוקן והמוסכם נגד פינטו המספר כי בתקופה שבה שלט הרב בעמותת "חזון ישעיה", הועברו מחשבונה בארה"ב 1.2 מיליון דולר לחשבון הבנק של אשתו. "המערער וגב' פינטו העבירו את הכספים למוטבים שונים, לרבות בני משפחתם, ועשו בהם שימוש לצרכים אישיים".

ועוד: כשעלו חשדות למעשים פליליים נגד יו"ר העמותה, אברהם ישראל, שיתף בהם ישראל את פינטו וזה הסכים לסייע לו. פינטו החל לאסוף מידע על החקירה ועל הקצינים המעורבים בה, נקט עם אשתו צעדים לשיבושה, הורה ליו"ר החשוד ששהה בחו"ל לא לשוב לארץ - והפעיל לחצים על שני חברי הנהלה שמסרו עדות במשטרה.

במסגרת הלחצים האלה "הזהירו מקורבי פינטו את שני העדים - אנשים מאמינים ושומרי מצוות - כי אם לא יחזרו בהם ייעשה נגדם שימוש בדין רודף". רוצה לומר: חייכם לא יהיו חיים.

השופט מזוז. "השחיתות השלטונית מהווה איום אסטרטגי על החברה" // צילום: יהושע יוסף

השורה התחתונה: באמצע פברואר יתכבד פינטו להצטרף אל אהוד אולמרט ואל יתר מורשעי הולילנד ויתחיל לרצות את עונשו. נכון להשבוע, ספק אם עד אז יצליח למצוא לעצמו נתיבי מילוט חדשים. הפעם, אחרי שהתקדים של לופוליאנסקי לא הועיל לו, זה יהיה קשה מאוד.

לופוליאנסקי לדוגמה

לא במקרה אני מזכיר כאן שוב את התקדים המסוכן של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע בקבלת שוחד במיליוני שקלים בפרשת הולילנד, נידון לשש שנות מאסר, ולפני שבוע, אף שערכאת הערעור אישרה את הרשעתו, היא המירה את עונשו לשישה חודשי עבודות שירות.

הפכה את הענישה לבדיחה.

לא במקרה אני נדרש כאן שוב להחלטה ההזויה הזאת, שהשופטים תירצו אותה במחלת הסרטן של המורשע הזה ובכך שעליו להימצא בקרבת בית חולים. כאילו שאין בית חולים בכלא, כאילו שלא ניתן להעביר חולה בתוך זמן קצר מ"מעשיהו" לבית חולים ציבורי, כאילו שהשופט בדימוס דן כהן, חולה סרטן שעבר כבר ארבעה ניתוחים, לא ממשיך לשבת מאחורי סורג ובריח למרות מחלתו.

כאילו שראש העירייה לשעבר מרותק למיטתו, מחובר לאינפוזיה ואינו מתפקד; כאילו שהוא לא ממשיך לעבוד כנשיא עמותת "יד שרה"; כאילו שהוא לא נראה קופץ משמחה, מרקד ומפזז כמו נער צעיר אחרי קריאת פסק הדין.

ועוד כאילו אחד: כאילו שלא ניתן היה לגזור עליו מעצר בית של שש שנים העונה על המלצות רופאיו. כאילו שבית המשפט, כפי שאמר השבוע עמיתי דן מרגלית בראיון רדיו, החליט פתאום להפוך לקופת חולים שמחלקת פטורים וגימ"לים לחולים עבריינים שמקומם בכלא.

על רקע העובדות האלה עלתה בשבוע שעבר השאלה הבאה: איך ינהג בית המשפט העליון בבקשת הרב פינטו, באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן, להמיר את שנת המאסר שנגזרה עליו בעבודות שירות?

הסקרנות היתה גדולה כי אחד השופטים שהעניקו את המתנה ללופוליאנסקי הוא יצחק עמית, שיחד עם השופטים מני מזוז וצבי זילברטל ישב כאמור בדין בערעור של פינטו. איך בית המשפט יתגבר על הבעיה, שאלו מי ששאלו, איך יתרץ הרכב השופטים את החלטתו אם ידחה את ערעור הרב?

חיפשתי את הקטע הרלוונטי של מזוז, שכתב את עיקר פסק הדין, ומצאתי את המשפטים הבאים, התפורים גם למידות לופוליאנסקי: "אין בפעילות הצדקה של פינטו ובתמיכתו בנזקקים ובחלשים כדי לגמד את פשעיו ולהביא להימנעות מהטלת עונש מאסר...

"הרב פינטו אינו נתון בסיכון רפואי מיידי או קרוב וביכולתו של שירות בתי הסוהר להעניק לו טיפול רפואי לו ייזקק... ניתן לתת מענה לכל בעיותיו הרפואיות של המערער... לא ניתן ליישב את הטענה להחמרה רפואית עם הבקשה להמרת העונש בעבודות שירות..."

אחד לאחד לופוליאנסקי. לקרוא ולהאמין.

מה כותב מזוז, כמי שכפאו שד, על ההשוואה עם ההחלטה בתיק לופוליאנסקי? משפט סתמי: "מצבו של לופוליאנסקי שונה מזה של פינטו, "כפי שנקבע בעניין הולילנד..."

איך מסביר השופט עמית, שמתח ביקורת קשה על פינטו, את דחיית ערעור האחרון בקטע הרפואי? בשורה אחת: "ההתחשבות בנסיבותיו של המערער כבר שוקללה אל תוך הסדר הטיעון ובאה לידי ביטוי בעונש שהושת עליו בערכאה קמא".

עוד חולה: בן־אליעזר

את הנזקים של הכרעת הדין בפרשת הולילנד, המחזירה אותנו 30 שנה לאחור, קשה עדיין לאמוד באופן מלא. הם גדולים. אבל את הניצנים שלהם רואים כבר עכשיו. למשל: פואד בן־אליעזר.

בן-אליעזר. עכשיו שיש תקדים, יבקש מהיועמ"ש לעכב את משפטו // צילום: ליאור מזרחי

שר הביטחון לשעבר, שמחלותיו לא הפריעו לו להתמודד על תפקיד נשיא המדינה, עומד לדין בעבירות מירמה ומשפטו ייפתח בעוד פחות מחודש. הראיות נגדו מפחידות, גרסאות השקר שלו אינן ניתנות לגיהוץ ומה שכנראה מטריד אותו לא פחות - הוא זהות השופט המחוזי בתל אביב שיישב בדין: ג'ורג' קרא.

זה לא עוד כבודו מהוועדה לרחמנות ציבורית, זה לא כבודו שאפשר להתל בו, זה לא כבודו שמעניק יחס מיוחד לאנשי הכוח, הכבוד, השררה והכסף. הנשיא לשעבר, משה קצב, יכול לספר לו על כך.

מה נשאר לבן־אליעזר לעשות אחרי תקדים לופוליאנסקי? לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש לעכב את משפטו. לומר לו: גם אני חולה, גם לי יש פתקאות מרופאים, גם אני בגיל

מתקדם - הניחו לי.

ואכן, זה מה שהוא עומד לעשות בימים הקרובים - והוא לא יהיה יחיד. הנאשם בתיק הרצת המניות, נוחי דנקנר, כבר עשה: באמצעות פרקליטיו הוא היפנה את השופט חאלד כבוב, היושב בדין במשפטו, לקטעים בהחלטת הזיכוי מחמת הספק של אולמרט. שים לב לכך, אדוני השופט, הוא כאילו אמר לו, את אולמרט זיכו, אין סיבה להרשיע אותי.

נכון, האמירות הללו אינן בחזקת הלכה חדשה והשופטים בעליון לא המציאו פה את הגלגל. אבל הבריחה שלהם מההיגיון ומהשכל הישר הפשוט, כמו החלטתם להציג אפשרות תיאורטית חסרת שחר - שאולמרט לא ידע על העברת חצי מיליון השקלים לאחיו יוסי - כאפשרות סבירה, עשויה אולי לחזק את קו ההגנה של דנקנר. להזיק, בכל מקרה, היא לא תזיק.

מוקדם לדבר על מחדל

חלף שבוע, רוצח שני צעירים בדיזנגוף ונהג המונית ליד מלון מנדרין לא נתפס עדיין וכבר בוקעים קולות "המומחים ללכידת רוצחים" בתקשורת הרומזים למחדל. לכישלון של המשטרה שאינה ערוכה להבטיח את שלום הציבור.

המפכ"ל אלשיך. מגיעים לו מאה ימי חסד // צילום: פלאש 90

נכון, יש רגעים בסיפור הזה שהמשטרה נראתה כמו משטרת לואי דה פינס - מיושנת, פרימיטיבית, חסרת הנהגה וחשיבה יוצרת. יש תחושה לא טובה. אבל עם כל הכבוד - קצת מוקדם לקשור אותה אל עמוד הקלון הציבורי ולהשליך לעברה אבני בליסטראות. קצת מוקדם להסיק מסקנות כשמדובר ברוצח מתוחכם, בודד כנראה, שלא עשה הרבה טעויות, שלא השאיר הרבה עקבות.

קצת מוקדם להתאכזב מהמפכ"ל, שבקושי הספיק לחמם את כיסאו, ולא הספיק להטביע את חותמו בארגון. זה לא נכון, לא הוגן, לא צודק - בוודאי לא במדינה שבה יותר מ־1,000 מקרי רצח לא פוענחו בשני העשורים האחרונים.

מגיעים לרוני אלשיך לפחות 100 ימי חסד, לפני שפותחים לעברו באש.

הבחירות ברמת השרון

ביום שלישי הקרוב יתקיימו הבחירות לראשות עיריית רמת השרון, ואנשים שואלים את עצמם במי לתמוך, את מי להמליך, מה לעשות כדי שלראש העירייה לשעבר, העבריין יצחק רוכברגר, לא תהיה דריסת רגל במוקד קבלת ההחלטות.

אבין. תעודת כבוד בשבילה שרורכברג מתייצב נגדה // צילום: עמי שומן

עצה שלי ושל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת המלווים את פרשיות רוכברגר כבר שנים: אל תתמכו במועמד או במועמדת שרוכברגר קורא לבחור בהם. תתרחקו מהם. מי שרואה בו איש מופת, מי שבשבילו רוכברגר סמל, מועמד שמסכים שרוכברגר יקרא לתושבים להצביע בשבילו - לא ראוי לנהל את העיר.

נכון לעכשיו, יש מועמדת ראויה שלא מכרה עדיין את ערכיה ולא הסכימה להיות בובה של רוכברגר: שירה אבין. אישה אמיצה, חרוצה, הממלאת את מקומו כבר שנה וחצי, ומאז שנתנה לו ספר כריתות נתונה למסע השמצה והסתה נגדה.

השבוע היא הבהירה לתושבים במכתב בפייסבוק מדוע הוא לוחם בה: "החלטתי שלא אעשה דברים לא חוקיים. שלא אבצע מהלכים לא ראויים. שלא יהיה לי שיג ושיח לא ענייני עם קבלנים. שלא אבגוד בעיר ובתושביה".

העובדה שרוכברגר קורא לא לבחור באבין - בימים שבהם המדינה טובעת בשחיתות - היא תעודת הכבוד שלה.

האם וינשטיין יפתיע?

השר אריה דרעי שוב מתנהג כמי שאינו מבין מדוע אסור לו, לפחות ציבורית, לחזור לזירת הפשע, קרי למשרד הפנים שבו סרח ואותו השחית וממנו הגיע לכלא. הוא מתנהג כמי שאינו מבין מדוע התנועה לאיכות השלטון נערכת להגשת עתירה לבג"ץ, אם וכאשר ייכנע נתניהו ללחציו ויקבל החלטה כזו לדיראון עולם.

נעזור לדרעי פומבית - ליתר דיוק, לציבור הרחב - להבין: משרד הפנים הוא בור שומן ענק, עם תקציב של מיליארדי שקלים, עם יכולת השפעה אדירה, עם אינסוף אפשרויות למינויים ולטובות הנאה. אינסוף פיתויים שאדם כזה לא מסוגל לעמוד בהם.

דרעי. לא יכול להיות שר הפנים // צילום: אורן בן חקון

המשרד הזה הוא בריכות אדירות של כסף המבטיחות לעומד בראשו שליטה ברשויות מקומיות; יכולת לייצר תנועה של תן וקח; יכולת לשאוב כספים בדרכים נפתלות לטובת עמותות בלי פיקוח אמיתי על השימוש בכסף - ועוד ועוד.

לעבריין שקיבל שוחד במשך חמש שנים, ששמר על זכות השתיקה, שהורשע במעשי מירמה במיליוני שקלים, שחוקרים פרטיים מטעמו עסקו בהאזנות סתר - אין מה לחפש במקום הזה. המשרד הזה צריך להיות מחוץ לתחום בשבילו. לנצח.

איך מנסה דרעי להילחם בעובדות האלה? באמצעות קמפיין שקרים קטן שתמציתו: אין קשר בין הרשעתו בקבלת שוחד ובמירמה לבין התנהלותו במשרד הפנים. עובדה: הוא זוכה בתיק הציבורי בחמישה אישומים, ו"רק" באחד - שבו הוכח כי העביר כספים למוסד שאחיו יהודה עמד בראשו - הורשע בדין.

נפזר אפוא את הערפל:

1. את כספי השוחד שבהם הורשע הוא קיבל כאמור במשך חמש שנים בהיותו מנכ"ל ושר הפנים. השופטים קבעו: "סכומי השוחד עלו לפי רום מעלתו של הנאשם".

2. מעשי המירמה הכבדים שבהם הורשע נעשו גם הם תוך ניצול כוחו וסמכותו כשר הפנים לטובת עמותה שהוא היה בה "בעל המאה ובעל הדעה".

3. את האופן והצורה שבהם דרעי השחית את משרד הפנים תיארה מבקרת המדינה המנוחה, מרים בן־פורת, בדו"ח מיוחד. "מוביל השיטה הפסולה", היא כינתה אותו.

היעלה על הדעת שאדם כזה, שעד היום לא היכה על חטא מעשיו, יקבל לידיו שוב את מושכות משרד הפנים? היכול להיות טירוף מערכות גדול מזה?

התשובה שלילית כמובן ונמצאת עכשיו על שולחן היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין. בכוחו לסכל ציבורית את המינוי. בכוחו לאלץ את נתניהו לסגת ממנו.

דרעי מבין זאת, ולכן ביקש לפני שבוע מווינשטיין תעודת הכשר. ביקש וממתין לתשובה.

האם יעמוד היועץ הזה במבחן הערכי האחרון שלו? האם יפתיע אותנו לפחות הפעם? האם יאלץ את דרעי לסגת כפי שאילץ אותו לפני כמה חודשים להיפרד מסמכותו למנות שופטים מטעם הציבור בבתי הדין לעבודה?

שאלה קשה. נכון להשבוע אין לדעת.

בין מלול לשמעוני

ביום שלישי השבוע, כשנעצר ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, בחשד למעשי אונס ולקבלת שוחד מקבלנים - נזכרתי בלאה מלול, הדוברת לשעבר של בית החולים ברזילי, שהעזה להתמודד מולו.

מלול. עכשיו היא מבינה מאיפה היה לשמעוני כסף // צילום: מאיה באומל בירגר

מלול נחשבה באשקלון לאשת ברזל, לביצועיסטית, לאחת שלא חששה להתעמת עם הבריונים החרדיים בעת הקמת האגף החדש בברזילי. אבל כשהיא קפצה לזירה הפוליטית בקיץ 2013, כשהתמודדה מול איתמר שמעוני על ראשות העיר, הבינה פתאום שאין לה סיכוי.

הבינה ושאלה שאלות בקול רם: מאין יש לשמעוני אמצעים להצפת העיר במודעות ובשלטים? מי עומד מאחוריו? למי הוא יהיה חייב הרבה אחרי הבחירות?

שאלה ולא קיבלה תשובה. גם לא ממבקר המדינה.

רק ביום שלישי, כששמעוני נעצר ונחשפו החשדות נגדו, היא הבינה מדוע לסרגל מסוגה אין סיכוי לנצח אותו.

בהשתתפות: מיכל שבת ועוזי דיין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו