אם יש משהו שאלדד אילני אוהב לעשות כמעט כמו כתיבה, זה לדבר על מוסיקה. בפגישה לרגל צאת ספר המתח הראשון שלו לבני הנוער, המוסיקה מקבלת מקום נכבד; אילני מחווה דעה על איצטדיונים טובים לקיום הופעות ענק או לחלופין איפה לא הכי אידיאלי לתת בראש (איצטדיון רמת גן) שוטח את האבולוציה המוסיקלית שלו – ראשית הגיע הפרוג רוק, אחר כך קצת קלאסית ועכשיו ללא ספק המטאל, וממליץ על סרטי הדוקו הטובים בתחום.
הוא מזכיר לא אחת את הביטוי "טראש טוק", כינוי לשיחות עומק מפולפלות של יודעי ח"ן בתחום המטאל, או אם תרצו – ויכוחים חופרים של חובבי הז'אנר על פרטים איזוטריים שקשורים לטיבן של הלהקות, כמו השפעת כמות המיתרים בגיטרה על איכות הריף.
אילני מספר שהחיבה שלו לדיונים דומים עם ילדיו, חובבי מטאל גם כן, היא חלק ממה שהחדיר בו את הרצון לפלוש לטריטוריה חדשה – ספרות נוער. "גיבור הספר והחברים שלו, תיכוניסטים חולי מטאל, שיש להם גם להקה, אוהבים לערוך כל מיני תחרויות של רשימות – חמשת השירים הכי טובים למשל – ומאוד אהבתי לכתוב את הדינמיקה ביניהם", הוא אומר.
חוץ משיחות על רוק כבד, אילני רקח בספרו החדש, "הקבר השביעי" (השם לקוח מתוך אלבום של להקת הבי מטאל דנית) עלילת מתח ריאליסטית נועזת שמתרחשת בכתלי בניין מגורים, שבו מתגורר יהונתן, שכמו חבריו נוהג להתלבש בבגדים שחורים, בדגש על חולצות לבנות עם הדפסי גולגולות. דמויות המתבגרים של אילני, אולי בדומה לחזות המשוחררת של סולני הלהקות האהובות עליהם, הם דעתניים, חופשיים, ולא חוששים להביע את דעתם על כל דבר. נוסף על התגייסותם של קבוצת החברים לפתרון תעלומת חטיפתה של תינוקת, הם משתעשעים בתכנות אפליקציות, תחביב שיעזור להם במשימה.
היעד הבא: הופעת מטאל ענקית בחו"ל עם הילדים. אלדד אילני
"עניין אותי לעסוק בפחדים שהילד חווה בסביבה הכי קרובה שלו", מספר אילני, "למשל, שמתי לב שאצל ילדים רבים הפחד צץ כשהם נמצאים בבית לבד, אז הם מדליקים מייד את כל האורות, כדי 'לא להיות לבד'. עוד דוגמה היא חדר החשמל – לכאורה, חדר תמים למדי, אך תמיד פחדנו ממנו כשהיינו ילדים. גם בגלל החושך וגם מכך שאולי תקפוץ משם איזו חולדה. התמימות שלו מטעה, אז רציתי לפתח את הרעיון של מה קורה אם בסביבה הקרובה של הילד באמת קורה משהו נורא".
"ילדים, שימו פס!"
אילני (60) איש מחשבים, מתגורר ברמת אביב, אב לשלושה הנשוי בשנית, פירסם את ספרו הראשון בגיל 54, ונחל הצלחה. סידרת "הסיפור המושלם" לילדים מכרה בין כ-90 אלף עותקים, והספר השביעי בסדרה יראה אור בפברואר הקרוב.
כשהוא נשאל על הקשר בין העיסוק האנליטי שלו – מיחשוב ומערכות מידע – לבין אהבת המטאל, הוא משיב: "האמת היא שאין לי מושג, אני איש של תחושות, אני אוהב את הסיפוריות שמאפיינת את השירים בז'אנר. יש המון סיפורים מפחידים. למשל, בתת ז'אנר שנקרא פאוור מטאל יש התייחסות לאגדות עם ולמיתולוגיות צפון אירופאיות. גם מאחורי השם של הספר טמון סיפור שקשור לפתרון תעלומת הרצח, וזה כל מה שאגיד מחשש לספויילרים".
אתה טוען שחבורת הנערים לא לוקחת קשה את הסביבה ואת קבוצת "המקובלים", אבל מדובר בגיל שבו חשוב מה אומרים עליך. אולי קל להם יותר כי הם קבוצה מגובשת של כמה חברים?
"בהחלט. הם גיקים-קולים. לא אכפת להם איך הסביבה תופסת אותם. אני לא מחנך דגול, אבל רציתי להחדיר לדמוית את מה שאני אומר גם לילדים שלי: שימו פס, מי שלא אוהב אתכם - שימות. תהיו טובים, תחיו את החיים שלכם ושהמקובלים – מילה שאני לא אוהב - ילכו לעזאזל. אני לא מתלהב מכל דבר שהוא עדרי, חוץ מהופעות הבי מטאל גדולות כמובן".
ג'ינג'י עם תוספת דיסטורשן. כריכת הספר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו