רק הפתעות טובות

הנה חדשות מפתיעות: גם לאמריקנים יש צרות. יש בעיות פרנסה, יש משכנתא, יש בעיות בריאות, יש בעיות בזוגיות, יש חרדות מפני פשע וטרור, בקיצור, תאמינו או לא - האמריקנים הם בני אדם מאוד מאוד דומים לנו. 

עם זאת, הם גם שונים מאיתנו בכמה תכונות, שהרלוונטית ביותר לענייננו כאן היא יכולת ההתנתקות. לא, הכוונה היא לא ליציאה מרצועת עזה - אלא למה שקרוי אסקפיזם: בריחה רגעית מהחיים, לבועה מנותקת ולרוב טובה בהרבה מהמציאות. 

זו תכונה מופלאה בעיניי, משום שהיא מאפשרת, בעיקר, חידוש מאגרי האופטימיות וההרגשה הטובה. מובן שאין לה שום סיכוי כאן, בוורשה תחתית, משום שהדת הפולנית, המשותפת לכולנו לא חשוב מאיזו עדה, אוסרת עלינו ליהנות ובוודאי לא להראות שאנחנו נהנים. בגלל זה יש תענית לפני כל חג. "אל תשמחו מדי", אומרים לנו. "הצרות אוטוטו חוזרות".  

וכי אצל האמריקנים הצרות לא ממתינות מעבר לפינה? ממתינות. אבל הם יכולים לצרוך אותן לינארית: עכשיו נהנים, אחר כך צרות. אנחנו לא: אצלנו הכיף והצרות פועלים במקביל. מהולים זה בזה. לכן אנחנו, לצערי הגדול, לא מסוגלים להשתחרר באמת או לשמוח באמת (למעט במקרים של שמחה לאיד, או כשעושים דווקא: אני אראה להם מה זה! אשמח על אפם ועל חמתם!).

כל ההקדמה הארוכה הזאת לא באה אלא לומר כיפאק היי לאלן דג'נרס, שתוכנית הבידור שלה, המשודרת מאז 2003, חוגגת את הפרק ה־2,000. הצפייה - ובוודאי ההשתתפות כקהל בתוכנית - היא יציאה ליקום מקביל. הכל שמח, כולם טובים, כולם אהובים, משתטים קצת, משחקים קצת, וברוב המקרים אפשר לצאת עם פרס שווה - מכונית, או סכום כסף גדול. אין שום פוליטיקה, אין ויכוחים סוערים - הבאונסר עוצר אותם בדלת. 

ואני אומר - מה רע? לשעה קלה אתה מתנתק מהצרות, שרובן אפילו לא שלך, אלא מקור אוניברסלי לדאגה, ובוודאי שאין ביכולתו של אדם מן השורה לפתור אותן או אפילו להשפיע עליהן. ואלן דג'נרס תפסה את זה. היא לא יכולה לפתור את הצרות של העולם. אבל היא כן יכולה להעניק למשפחה שביתה נהרס בהוריקן קתרינה והיא נותרה בחוסר כל - בית חדש, שממומן מכספם של ספונסרים מסחריים; או להעניק 100,000 דולר לשיפוץ בית ספר; או מלא כסף לאם חד־הורית על עברי פי פחת. 

הפטנט שלה הוא להפוך את העולם למאושר יותר, אדם אחד בכל פעם. 

לכן, בתוכנית שלה כל ההפתעות טובות וכל האורחים, גם אלה שמנגנים על מיתרי הרגש ומזילים דמעה, יוצאים עם חיוך על הפנים. השיחה נעימה והיא לא מהססת להשתטות, להתחפש, לשחק במשחקים טיפשיים; למשל בתוכנית הזו, שבה נתבקשה כוכבת "סקנדל" קרי וושינגטון לנגן בטובה כדי לזכות ב־10,000 דולר כתרומה לעמותת הצדקה החביבה עליה. 

אלן לא מהססת כלל לפרסם באופן גלוי לגמרי את הספונסרים שלה. בתוכנית הזו, ג'סטין ביבר נתבקש לנהל משחק על עיקרון הקלפים המתחלפים, שהיא קראה לו "ג'סטין בוקסס". מתחת לקופסה אחת הסתתר שעון חכם מתוצרת "אפל", שבסופו של דבר קיבל כל מי שישב בקהל. היא ענדה את השעון ופירטה את תכונותיו הטובות בטבעיות ובחן. Win-win. 

תרשו לעצמכם 45 דקות של אסקפיזם. עלייה במדד האושר האישי - מובטחת. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו