בזמן שלא היית פה

שירה, סטודנטית בת 23 באוניברסיטת חיפה, אומרת שגלעד היה בטוח מסתובב עכשיו ברחבי הטכניון. שחר, שחזרה מטיול ארוך במזרח, מתקשה להסתכל בעיניים של נועם ואביבה ולספר להם חוויות. בר, שעובדת וגרה בחצבה, מתקשה לעכל שגלעד, השכן הצמוד שלה ממצפה הילה, נמצא באיזה מקום עלום בעזה כבר ארבע שנים - והם כולם חיים, עובדים, לומדים וטסים לטיול הגדול בעולם.

במצפה הילה קראו להם "מחזור 87'/86'". 15 ילדים מאושרים, בנים ובנות שחיכו ביחד ביישוב לאוטו גלידה שיבוא, שצלפו ברוגטקות, ששיחקו כדורסל וקבעו ביער לקומזיץ של נערים. לפעמים, הם סתם ישבו להם מול הנוף הגלילי ודיברו שיחות של מתבגרים. אחד אהב את הצמחים בחצר ביתו, אחר את ארוחות הבוקר המושקעות בגן הילדים; אבל כולם חיכו לשעות אחר הצהריים - אז היו נפגשים בשבילים ומשחקים על הכבישים הפנימיים.

לפני ארבע שנים בדיוק הם איבדו פתאום אחד מהם - גלעד שליט, שנחטף על ידי חמאס לעזה ומאז לא ראה אור יום. אסף, שחזר לפני כחודש למצפה הילה לאחר שהיה מאבטח על אוניות בחו"ל, אומר שביום ראשון הקרוב החברים יצטרפו לצעדת המחאה לשחרור גלעד, שאיתו גדלו מגיל אפס. נעה ששבה מהודו ותאילנד, מוסיפה שנשאר לה רק הייאוש ונגמרו לה העצות איך וכיצד להביא כבר את גלעד הביתה. מחזור 87'/86' דורש שגלעד ישתחרר ויצטרף אליהם למסע החיים המתבקש, שאותו עובר כל אחד ואחת מהם כל יום כבר ארבע שנים.

* * *　

שירה חבושה, 23

שירה היתה חברה קרובה מאוד של גלעד, שעזר לה בלימודי הכימיה. היא אומרת שהוא בחור מבריק וחבר אמיתי. יום החטיפה תפס את שירה בחמ"ל בצבא. היא מספרת שידעה מוקדם כבר שזה גלעד ולא היה עם מי לחלוק את הידיעה. "כשהשתחררתי מהצבא הרגשתי שהשארתי את גלעד מאחור. עד אז הוא כמובן היה בשבי אבל היתה לי הרגשה שאני עוד במדים, וזה כאילו אני עוד נאבקת עליו", היא מספרת. שירה הצטרפה אחרי הצבא למטה המאבק לשחרור שליט ועבדה בשגרירות ישראל בלונדון בתור קצינת עיתונות. כעת היא גרה בחיפה, מסיימת שנה ראשונה באוניברסיטת חיפה בלימודי קלינאות תקשורת. היא דורשת שישחררו את גלעד עכשיו, בטווח המיידי. "אין, פשוט אין אופציה אחרת מבחינתי", היא מסכמת.

בר זריהן, 23

בר גרה בבית הצמוד למשפחת שליט במצפה הילה. היא זוכרת היטב איך בימי שבת בבוקר היתה נכנסת יחד עם אחיה לחצר של שליט וכל הילדים היו משחקים, בעוד ההורים עדיין ישנו. כשגלעד נחטף, היא היתה בשירות הצבאי, מדריכת ניווט במכון וינגייט. אחרי שהשתחררה ניגשה לפסיכומטרי, נסעה להדריך במחנה נוער בארה"ב, טיילה במקסיקו ובגואטמלה ועכשיו עובדת וגרה במושב חצבה שבערבה. אין יום שהיא לא חושבת על גלעד. "זה פשוט נורא שאנחנו חיים, מתקדמים, לומדים, טסים למזרח והוא תקוע שם בבור השחור כבר ארבע שנים. אני חושבת כמה הוא אהב את הטבע, את החצר, את החיים, כמה הוא היה צנוע. די, צריך לשחרר אותו. אני חושבת שאין אחד במדינה שלא חושב כך".

נועם רותם, 23

נועם חי במעלות, אחרי שמשפחתו עזבה את מצפה הילה. "אני והחברים שלי פשוט אובדי עצות. לצערי, נראה לי שאפילו נועם ואביבה כבר לא אופטימיים. זה כבר ארבע שנים, ארבע שנים!", הוא אומר. הוא שירת בנח"ל בעת החטיפה של גלעד. אחר כך נסע קצת לחו"ל, ועכשיו בעיקר עובד וחוסך כסף ללימודים. "אהיה כמובן בצעדת המחאה", הוא מבהיר.

אסף סבו, 23

אסף שירת בחיל הים, ביחידת הילת"מ. הוא מספר שלא האמין בתחילה שחטפו את גלעד, שגדל איתו מגיל אפס. "אחרי שקלטתי שזה הוא ושזה אמיתי חשבתי שזה יהיה קצר. שאנחנו נשחרר אותו, הם יקבלו מה שהם רוצים וזהו", הוא מספר. אבל מאז גלעד בשבי, הספיק אסף להשתחרר, לנסוע עם נועם ובן מהמחזור לטיול בצרפת, בגרמניה ובהולנד, להיות מאבטח באוניות נוסעים בחו"ל ולחזור לפני חודש לארץ. הוא מתגורר במצפה הילה ועובד כמדריך צלילה בשבי ציון. "זה עצוב מאוד. אנחנו המשכנו לחיות, לבלות ביחד, אני פשוט איבדתי אמון במדינה בגלל הסיפור הנורא הזה. אני לא יודע למה מחכים. שיהיה לגלעד זקן, אולי קמטים? המדינה לא לומדת כלום", הוא אומר בעצב.

ליאורה אוסטרוף, 23

ליאורה היא אחת השכנות הקרובות של משפחת שליט. היא אומרת שהמחזור שלהם במצפה הילה היה תמיד שמח מאוד ומאוחד, עד שגלעד נחטף. אז פשט עצב וכולם נרתמו למלחמה לשחרורו מהשבי. "בזמן החטיפה שירתי בחיל האוויר, בבסיס תל נוף. התחלתי להתקשר לחברות מהמצפה. זה היה שוק גדול עבורנו. עבר המון זמן, ארבע שנים כבר, ויש לנו רגשי אשמה. נועם ואביבה רואים אותנו ממהרים, קונים במכולת, חיים, מתקדמים. בימי שישי, בחגים, מתי שנפגשים איתם בשבילים, יש לא פעם השפלת מבט. אנחנו מספרים חוויות, הם באמת מתעניינים, אבל זה לא נעים. אני רוצה לעזור להם, רוצה שגלעד כבר יחזור הביתה אבל אין לי הרבה מה לעשות וזה קשה", היא מספרת.

נעה גלוברזון, 22 וחצי

נעה גרה עכשיו במצפה הילה. החטיפה של גלעד תפסה אותה בבסיס פלמחים של חיל האוויר. אחרי השחרור עבדה קצת בארץ, עשתה פסיכומטרי, את שביל ישראל, וטסה לשמונה חודשים להודו, לנפאל ולתאילנד. בשנה הבאה היא כנראה תתחיל ללמוד. כמו חבריה למחזור, גם היא השתתפה בעצרות התמיכה, בהפגנות, בהעפת העפיפונים במצפה. "קשה לי מאוד עם המצב של גלעד", היא מציינת. "נועם ואביבה הם אנשים מדהימים. הם לא צרי עין, הם באמת מתעניינים בנו ובמה כל אחד מאיתנו עושה. לי, נשאר רק הייאוש. אין לי עצות יותר. אין לי מה לחדש, גלעד צריך לחזור הביתה. לחזור אלינו למצפה, לחזור אל החיים", היא אומרת.

יעל דנאי, 23

יעל גרה בחיפה ולומדת זה השנייה פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת חיפה. גם היא שירתה בחיל האוויר, שם היתה חזאית מזג אוויר. "הספקתי לעבוד אחרי השחרור בגני ילדים, בעבודה חקלאית ובמפעלים בצפון, בפלפלים. עשיתי גם פסיכומטרי ועכשיו אני מסיימת שנה שנייה באוניברסיטה. ואיפה גלעד. איפה גלעד-", היא שואלת. אחר כך היא מספרת שההורים של גלעד תמיד נחמדים אליה, מסבירי פנים. אבל עד מתי בדיוק תספר על עצמה, על לימודיה, על חייה המשתנים. "מתי יהיה לזה כבר סוף? יש הרבה פעמים שתיקה, תחושה לא נעימה, אני ממש שכנה של משפחת שליט, ואם זה יימשך כך בסוף אספר להם גם על עבודה ועל ילדים. מה עוד? תשחררו אותו כבר", היא אומרת.

שחר כרמי, 23

שחר גרה במצפה הילה. יום החטיפה של גלעד תפס אותה בסיום שנת השירות שלה בירושלים. אחרי כך היא שירתה כמשקית ת"ש בחיל התותחנים. "אחרי הצבא עבדתי בחקלאות, בחוות בצפון ובמקומות נוספים. גם טיילתי שבעה חודשים באינדונזיה, בקמבודיה ובתאילנד. עשיתי חיים במזרח וכל הזמן חשבתי שגלעד קבור באיזה בור של חמאס. אי אפשר לתפוס שזה כבר ארבע שנים. אני לא יכולה לדמיין אף אחד מאיתנו עובר יום אחד כזה. אחד. כל דקה נוספת שם זה עוד קילומטר שחור בבור השחור. אני לא מאמינה שאפשר לחזור משם שפוי, בן אדם. כולנו עובדים, לומדים, מטיילים ורק אחד מאיתנו נרקב שם, פשוט נרקב לו שם", היא אומרת.

בת אל באר, 22

אחת השכנות הכי קרובות במצפה הילה לגלעד שליט. החברות שלה מספרות שהיתה מאוד קשורה לגלעד, והשתתפה במאמצים של המחזור ושל כל האחרים לשחרר אותו. עכשיו היא מטיילת בדרום אמריקה אבל עוד מעט תחזור למצפה הילה. אחרי הצבא גרה במכמורת, עבדה גם בתור מדריכת נוער במצפה הילה.

משגב גולדנברג, 23

משגב גר כעת במצפה הילה. "הייתי בצבא כשגלעד נחטף, שירתי בנח"ל והיינו בשטחים. נועם, אסף, אני וחברים נוספים היינו אחרי הצבא בטיול באירופה, הספקתי לעבוד, ועד לא מכבר גרתי ועבדתי בקיבוץ מעגן מיכאל. ורק גלעד עוד שם. אני מקווה שיהיה בסדר, אבל האמת היא שהאמונה כבר הלכה ממני. אני אצטרף כמובן לצעדה, מקווה שגלעד יחזור אלינו. השאלה הגדולה היא מתי-, מתי זה יקרה כבר-".

* * *

מחזור 1986/7, החברים של גלעד שליט ממצפה הילה, חשבו שהסיוט יסתיים אחרי שבוע, מקסימום אחרי כמה חודשים קשים בשבי חמאס. הם לא האמינו שאחרי ארבע שנים הוא לא יהיה איתם בחגים במצפה, בימי שישי. הם לא האמינו שהם יספיקו כבר להשתחרר, לעבוד, ללמוד ולכייף במזרח, בדרום אמריקה, בארה"ב ובאירופה, וגלעד עדיין יהיה באיזה בור עלום בעזה. הם מתחננים שלא נחזור אליהם עוד שנה, בטח לא עוד שנתיים. אף אחד מהם לא רוצה לחשוב שהם יסתובבו עם התינוקות שלהם כשגלעד עדיין יוחזק בשבי, במרתף האכזרי והחשוך, בודד וגלמוד, ללא אור יום, אולי גם ללא תקווה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו