ללא תקנה

"בשלוש שנות הפעילות שלנו, החל מ-2006, ביררנו בפורום הפנימי שהקמנו 13 מקרים של הטרדות מיניות, שנמצאו מוצדקות", גילה השבוע אחד מחברי פורום "תקנה", הפורום שחשף את פרשת הרב מוטי אלון.

"בחלק מהמקרים היה מדובר ברבנים ובראשי מוסדות. היה שם מנהל בית ספר, מנהל תיכון, ואפילו רבנית, אבל הסיפור של מוטי אלון היה בעבורנו הקשה מכל. ישבנו מול מחנך הדור, דמות נערצת, אדם שרבים מילדינו למדו אצלו לאורך השנים, והצגנו לו בדחילו ורחימו את החשדות שמיוחסים לו. באותם רגעים בכיתי ללא קול וללא דמעות. התחננתי בפני הקב"ה שהוא יכחיש. שיצליח להזים הכל. ידעתי שאנו עומדים לסיים פרק חיים מופלא של אדם שבעוד כמה שנים אולי היה מגיע לכס הרב הראשי לישראל. ידעתי בדיוק מה זה יעשה לדור הצעיר שלנו, איזה משבר אמון ענק זה עלול לגרור בעקבותיו אם חלילה זה ייצא החוצה, אבל לנגד עיניי עמדו דמעותיהם של המתלוננים והחשש הכבד של כולנו, שהשרשרת הזאת תימשך אם אנו לא נקטע אותה".

פורום תקנה הוקם לפני כשבע שנים, אך החל למעשה בעבודתו שלוש שנים מאוחר יותר. חנה קהת, מראשי ארגון "קולך" וממקימי הפורום, נזכרת בשלוש הפרשיות שזיעזעו את הציבור הדתי והיוו קטליזטור להקמת תקנה: פרשת הרב קופולוביץ, ראש ישיבת נתיב מאיר - אחת מספינות הדגל של הישיבות התיכוניות - שהטריד מינית את תלמידיו. בשלב הראשון נמנעה הישיבה מחשיפת החשדות נגדו, אך בסופו של דבר קופולוביץ הועמד לדין, ובמסגרת עיסקת טיעון הודה ב-12 מהמעשים המגונים שיוחסו לו, ונשפט לשלוש וחצי שנות מאסר; הפרסומים העיתונאיים על תלונות נגד הרב שלמה אבינר, שהתבררו ככוזבות. חקירת משטרה זיכתה את הרב אבינר לחלוטין, ועיתון "מעריב", שכתב על הנושא, פירסם התנצלות גורפת; וסיפורו של הרב יצחק כהן, ראש המדרשה לבנות בבר-אילן, שוועדה של אנשי ציבור בראשות הרב יובל שרלו בדקה את תלונות הבנות נגדו ומצאה אותן מוצדקות. כהן פוטר מתפקידו, אך לא הועמד לדין מכיוון שהבנות לא התלוננו נגדו במשטרה. מיד לאחר הדחתו קם פורום תקנה.

בניית הפורום, שבו שותפים כיום 11 ארגונים המשקפים את כל גוני הציונות הדתית, לא היתה קלה, מספרת קהת. "קו ההתחלה היה כזה שהרבנים הצטיירו בטעות כמי שניצבים בצד אחד של המתרס וארגוני הנשים כמי שניצבים בצידו השני. זה כמובן היה לא אמיתי ומעוות. הרי לא ייתכן שהרבנים בעד הטרדות ואנחנו נגד. אחרי הידברות ארוכה שנמשכה שנתיים הוקם הפורום, שתפקידו כשמו: לטפל ולמנוע הטרדות מיניות על ידי בעלי מרות וסמכות בציבור הדתי. לצערנו, התמונה בתחום זה בציבור שלנו לא טובה יותר מאשר בכל ציבור ומגזר אחר בארץ. גם אצלנו רבע מהנשים אומרות שהוטרדו מינית. חיברנו קוד אתי לחברי הפורום ותקנון מאוד מפורט ומעשי לבעלי סמכות, שמפרט את המותר והאסור במהלך התנהלותם מול הכפופים להם", מפרטת קהת.

בשנים הראשונות עוד התנהלו ויכוחים בין הרבנים חברי הפורום לבין ארגוני הנשים שהיו חברות בו, עד שנמצאו נוסחאות עבודה מוסכמות ונוצר שיתוף פעולה מלא בבירור התלונות ובטיפול בהן. קהת אומרת שבמקרה של הרב אלון לא הקפידו על השיתוף הזה, ולכן ייתכן שארגון "קולך" יפרוש מהפורום.

אבל גם כך קואליציה נדירה בהיקפה של ארגונים חברה להקמת תקנה. בפורום חברים, בין היתר, רשת אולפנות צביה, תנועת בני עקיבא, ארגוני השירות הלאומי בת עמי, עמינדב, והתנועה להתנדבות בעם, יד שרה ומרכז הסיוע לנשים דתיות. גם חברי הפורום מייצגים קשת רחבה, ובהם הרב אהרון ליכטנשטיין, רב העיר רמת גן הרב יעקב אריאל, הרב אבי גיסר, ד"ר שלומית להמן, הרב בני להמן, הרב דוד סתיו, פרופ' ידידיה שטרן, הרב יובל שרלו, הרב יהושע שפירא והרב זאב קרוב.

טיפול מקיף לכולם

ידעיה לוין, מנכ"ל בת עמי (אחד מארגוני השירות הלאומי), תושב עפרה ולשעבר מנהל החטיבה העליונה בתיכון הדתי היוקרתי הימלפרב בירושלים, הוא אחד מהאנשים שהסתייעו בפורום תקנה.

"נעזרנו בפורום במקרים שבהם ידענו שחלה עליהם התיישנות או במקרים שבהם המתלוננות לא רצו להגיע למשטרה", אומר לוין, "כל מתנדבת אצלנו עוברת ראיון וגם משתתפת בסדנאות התמודדות עם הטרדות מיניות. באחת הסדנאות עלה מקרה קשה של הטרדה מינית על ידי בן משפחה באחת המתנדבות. על אותו מקרה כבר חל חוק ההתיישנות. פנינו לפורום 'תקנה', נערכה בדיקה והעובדות שנאמרו נמצאו נכונות. המשפחה כולה נכנסה לטיפול, כולל המטריד, שהיה בן משפחה".

מקרה אחר שבו טיפל הפורום הוא זה של פרופ' סטנלי שניידר, ראש החוג לייעוץ שהיה אחראי על השירות הפסיכולוגי במכללה לבנות בבית וגן בירושלים ויועץ מקצועי של מכון "בינת הלב" שמכשיר יועצי נישואים למגזר הדתי. שניידר הואשם בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-12 אישומים של אונס במרמה, מעשים מגונים, התחזות כרופא מורשה ועיסוק בפסיכולוגיה בניגוד לתקנות. בכמה מקרים ביצע שניידר בדיקות גינקולוגיות פולשניות בגופן של נשים שבאו להתייעץ עימו.

בפרשת סילבי דהרי, "אם שיטת המגירות", שמטרתה להקנות ללומדיה דרכי חשיבה ותגובה לצורך שיפור חייהם, נמנע הפורום מלדון בשיטת המגירות והתרכז ביחסי המרות והסמכות בין דהרי לבין תלמידותיה. לפורום תקנה פנו בשעתו נשים ששימשו מדריכות בכירות לשעבר יחד עם בעליהן. הן הציגו בפני הפורום מסכת של אירועים ודרכי התנהלות חריגות ופגומות לדעתן.

דיווח שוטף ליועץ המשפטי

אחרי בדיקה מקיפה החליט הפורום להתריע מפני התוצאות הקשות שעלולות להיגרם בשל התנהלותה של סילבי דהרי. התלונות נגד דהרי כללו בין היתר ניצול יחסי מרות כלפי תלמידה לשם יצירת קשר עם בעלה, וכן פיתוח מערכות יחסים בעלות גוון מיני, תוך ניצול יחסי התלות והמרות, עם אחדות מתלמידותיה.

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, אמר השבוע שמעשיו של אלון, שעלו השבוע לכותרות, "חמורים יותר מהטרדה מינית". שרלו ציין שבאחת מפגישות הבירור שנערכו עימו הודה הרב אלון בדברים המיוחסים לו. "ייתכן", רומז שרלו, "שהמעשים בין הרב לבין הנערים שהתלוננו עליו נעשו בהסכמה, אבל אין ספק שהמעמד בעייתי". הרב שרלו מציע שלא להטיל ספק בעובדות, ולמקד את הבירור והדיון הציבורי בתיקון הראוי ובמידת הזהירות שנחוצה מכאן ולהבא.

גם הרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה, מציין כי "לא נותר ספק בקיומם של המעשים החמורים", ואילו הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מבהירה שחברי הפורום מילאו למעשה אחר הצו "לא תעמוד על דם רעך".

בעיקרון, אומרים ראשי הפורום, אנו מעודדים ומכוונים מתלוננים לגשת למשטרה. רק במקרים שבהם המתלוננים אינם מוכנים להיחשף, או שחלה התיישנות על המקרה, אנו מבררים אותו בעצמנו, כשהמטרה היא להרחיק את המולן (נשוא התלונה) מהסביבה ומהמעגלים שבהם הוא עלול לחזור ולבצע מעשים קשים. פורום תקנה קיבל מהיועץ המשפטי לממשלה אישור לפעול, אך התחייב לדווח ליועץ על כל המקרים שבהם ביצע הליך מעין שיפוטי פנימי. השבוע, אגב, התברר שהפורום דיווח ליועץ רק על חלק מהמקרים, ולא עמד בהתחייבותו לדווח ליועץ על כולם.

אכיפה באמצעות מעקב

מרבית התלונות מגיעות לתקנה במייל או בטלפון לאחד מחברי הפורום. המזכירות מקימה הרכב שבו חברים גברים ונשים (בהרכב שדן במקרה של הרב אלון ישבו גברים בלבד), ושעליו לכלול משפטן, איש טיפול, אישיות חינוכית ורב. ההרכב מזמין את המתלונן או המתלוננת, שמעידים לפני הפורום ומשיבים על שאלות. לעיתים מתבקשים המתלוננים להביא עדים או עובדות התומכות בטענותיהם. אחר כך מוזמנים הנילונים עצמם.

עד כה כולם התייצבו לפני ההרכבים, כולל הרב אלון, ושיתפו פעולה. ברוב המכריע של המקרים שהגיעו לבירור בתקנה, הנילונים הודו במעשים שיוחסו להם, למרות שהובהר להם שההליך בפני הפורום אינו מחסן אותם בפני הליך פלילי, ושבכל רגע נתון המתלונן יכול להגיש תלונה במשטרה. אנשי תקנה אומרים שמטרתם אינם הענשה. "אין לנו מנדט לכך", הם מדגישים, "התפקיד שלנו הוא קודם כל להגן על הציבור ולהרחיק את הדמויות הנילונות מהתפקידים שאיפשרו להם לחטוא".

"הגמרא במסכת עבודה זרה", הסביר רק לאחרונה הרב אבי גיסר לנשות "קולך", "אומרת: 'אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב'. משמע: אומרים לנזיר ללכת מסביב לכרם הענבים ולא להתקרב אליו. לפי העיקרון הזה מנחים את האדם שפגע להתנתק מהמקום שבו חטא וכשל לעיתים לצמיתות ולעיתים לתקופה מוגבלת. האכיפה של ההחלטות היא באמצעות מעקב. אם יש חריגה הוא מוזהר פעם ועוד פעם, אם הוא ממשיך לחרוג, מפרסמים קול קורא. הנילון, אומר גיסר, "יודע שהוא יושב בפני הרכב מכובד המורכב ממנהיגי הציבור שאליו הוא משתייך. זה כשלעצמו מתדלק את שיתוף הפעולה והציות ועושה את שלו. האדם יודע שיש לו בעיה איתנו. הכוח שלנו מגיע מהקהילה. הדבר המיוחד שקרה כאן הוא שחברו ארגונים מקיר לקיר (ראה תיבה) כדי שתופעות פסולות יחדלו. אמנם האמצעים שלנו הם כמו שיפוטיים, אבל התפקיד המרכזי שלנו הוא להגן על הקהילה, וזה מקור סמכותנו".

לא חילול אלא קידוש

במבי שלג, עורכת כתב העת "ארץ אחרת" ומי שחיה בעולם הציונות הדתית, אומרת שבעבר הרבנות פעלה כמו גילדה. "כך זה התנהל במהלך הפרסומים בעוד מקרים. הנטייה של הגילדה היא להגן על האנשים שלה, על הרבנים שלה, על שם התורה, ולמנוע 'חילול השם'. אחד הגיליונות האחרונים של 'ארץ אחרת' עסק בבית שמש. שמענו שם כמה פעמים עדויות על כך שבתלמודי תורה פוגעים בילדים, לפעמים אפילו נהגים של הסעות, ושהדברים לא מגיעים למשטרה כי כולם בגדר 'מוסר', ואז פשוט מפקירים את הילדים. אני חושבת שהרגע הזה, שבו עולם התורה אומר 'מספיק, אנו לא נסכים לזה, גם אם זה רב חשוב ונערץ וגם אם זה יפגע בכבודה של התורה', הוא רגע מכונן וסימן למנהיגות, כי הציבור חשוב יותר. בעיניי זה רגע של התאוששות ובגרות ותעודת כבוד לציבור שלנו. לכן מה שקרה השבוע, עם כל הצער והכאב, אינו חילול השם, אלא קידוש השם".

* * *

מקורבי הרב אלון: "הציבור יחליט"

הרב מרדכי אלון, אומרים מקורביו, גזר על עצמו שתיקה לעת עתה. אחרי התגובה הראשונית שהזכירה "עלילת דם נוראה", נוקט הרב אלון את שיטת "האמת תצא לאור", וגוזר על עצמו שתיקה.

בתקופה האחרונה, מספרים, חש הרב עצמו נסחט ומאוים. מתוקף תפקידיו הוא נקלע לא פעם לאירועים כמו חתונה, הלוויה, תפילה חגיגית, ובכל מקום ביקשו ממנו לשאת דברים. בדרך כלל הוא נמנע מכך בשל הנסיבות שאליהן נקלע. לאחרונה החליט הרב לשים קץ לדבר, וכאשר נודע על כך לפורום תקנה, הם החליטו לצאת נגדו בפרסום.

מקורבי הרב אלון טוענים עוד כי הצעדים שננקטו נגד הרב מקורם בקנאה ובצרות עין, וכי היה מי שחשש שהרב אלון יגיע למשרת הרב הראשי.

הרב אלון קיבל על עצמו "הגליה" ופסק זמן מעיסוק רחב בענייני ציבור רק כדי למנוע חילול שמיים וחילול השם, כתוצאה מהשמועות שהופצו עליו, כך לדברי מקורביו. הבסיס לרדיפה, גורסים המקורבים, הוא קנאה. הרבנים שישבו בפורום המכובד הוטעו בתום לב, רימו אותם. הציבור, אומרים המקורבים בשם הרב, הוא שיחליט אם ראוי שהרב ייצג אותו. הציבור ולא הרבנים.

* * *

הרב ליכטנשטיין, חבר בפורום "תקנה", במונולוג נדיר על השתלשלות הפרשה

דברי הרב אהרן ליכטנשטיין, לשעבר ראש ישיבת הר עציון וחבר בפורום תקנה, כפי שפורסמו שלשום באתר "כיפה":

לפני כחמש-שש שנים הייתי במפגש "בין הזמנים" שלפני הבחירות האחרונות. ידידי ר' יעקב אריאל, רב ראשי ברמת גן, לקח אותי הצידה ואמר לי: יש תלונות כלפי אדם מרכזי משמעותי בציבור הדתי-לאומי ואנחנו יכולים לעלות על מוקש רציני. לבסוף גילה לי: מדובר ברב מוטי אלון.

הרב אלון הוא אדם שבא מהאצולה שבאצולה של הציונות הדתית. אביו שופט, אחיו חבר כנסת. אדם מבריק. בגיל 24-23 הוא עזב את קריית שמונה ובא לחורב, שהיתה ידועה ככישלון חרוץ, והעמיד את הישיבה על רגליה.

מה היו התלונות? אני לא רוצה להיכנס לפרטי פרטים. מדובר בתלונות על אודות מעשים ודרכי התנהגות שאינם הולמים עולם של קדושה ומוסר. חצי שעה אחרי שהעניין פורסם שאלו אותי אם אני יכול לפרט במה מדובר. אמרתי: אני יכול אך אינני רוצה. למה ללכלך את פי ואת פיך ואת הרחוב היהודי? אבל כולם מבינים שבזה מדובר - לא בינו לבינה אלא בינו לבינו.

קשה לתאר את עוגמת הנפש. התחלנו לשבת ולדון בתלונות שכבר הגיעו, והיה סיפור שביסודו לא הוכחש. הרב מוטי לא ניסה להכחיש אותו. היה סיפור עם שני מעשים ודנו ודנו וכל הזמן קיווינו שזה יתיישר. אחרי הסיפורים הראשונים, שעברה שמיטה אחת עליהם, קיווינו שהאדם קיבל אחריות ובטח כעת הוא מעוניין להתגבר על הנטיות האלו, ומבין שזה יכול להשפיע על מעמדו. באותו שלב הלכנו ביד רכה מבחינת הצעדים שרצינו לנקוט על מנת למנוע את התפשטות התופעה, לשמור על נימה של סנקציה ולהעביר את המסר "והיה מחנך קדוש". קיווינו כל כך. מי רוצה להתלכלך בדבר הזה? רחמנות על האדם ברמה האישית. כל הזמן קיווינו.

אחרי כמה חדשים צצה פרשה חדשה, שעצם קיומה הוכחש. שאלנו אותו האם יש עוד פרשה והוא אמר לנו שאין. בעשרת ימי תשובה קיבלנו תשובה בלתי אמתית ובלתי מדויקת לשאלה הזאת. מצד אחד הלכנו מדחי אל דחי, ומצד שני מהישג להישג. קיימנו פגישות רבות במקומות נסתרים. הכל מתוך רצון לשמור על כבודו ועל הציבור. אבל במקום שהבעיה תבוא על פתרונה העניינים הלכו והסתבכו. ראינו שהיד הרכה לא מועילה ואין מנוס מיד תקיפה.

ניסינו לשכנע את האדם להתמודד ולהתגבר ולחזור בו. התחננתי בפניו. אמרתי לו: אתה הורס את עצמך והורס את חייך. עם עתיד כל כך מפואר בדרך. בעד מה? מצד אחד חשבנו שזה טירוף, בעד כמה דקות של הנאות מפוקפקות אדם מסכן הכל. התחננתי ולא הייתי היחיד - ונכשלתי. צריך לחשוב מה לעשות. צריך להגלות אותו מאותו מקום שבו הוא נמצא. איך אפשר להפקיד בידיו תלמידים צעירים? מחר ומחרתיים ייוודע הדבר, איזה סכר ייפרץ? אילו מים עכורים ייצאו דרכו! גזרו עליו שמונה שנים שלא יהיה בעסק. לא ראש ישיבת הכותל, לא שיעורים, לא "בראשית" וכו'. לפרוש. שיעורים בין מנחה למעריב הוא יכול להעביר? מונה אדם שאמור להיות קשר בינו לבינינו, אדם שקובע מה כן ומה לא, ועל פיו יישק דבר. התחילה גם התכתבות. מישהו כתב שהוא עשה כך וכך בניגוד לסיכומים שהיו בינינו. שלחנו תשובה "אתה לא בסדר", ולכל דבר היה תירוץ, אבל הכל היה פכים קטנים. היחסים ביני לבינו התעכרו.

היתה הצטברות של מקרים שבהם פינו הומרה, אך לא על זה הוקם כל הרעש, לא על זה היינו יוצאים לתקשורת. הבעיה היתה לגופו של עניין הפגיעה, והיו אנשים שנפגעו. היו אנשים שחיי המשפחה שלהם הושפעו לרעה בצורה חריפה. אנשים שמבחינה נפשית סבלו ערעור רציני. התחיל להיפתח איזה סכר מסוים בעניין הסודיות. התברר שיש כמה עיתונאים שיש להם חומר וידעו פחות או יותר במה התרחש, והיתה חרב מרחפת מעל ראשנו מתי יגלו את הדבר. בסופו של דבר, מה שהכריע את הכף היו שני הדברים האלו. הרב בני ישב איתו ואחרי פחות מיומיים אירעה עוד קומניקציה קשה ביותר. אני מודע בתוך תוכי, בכל נימי נפשי, למשמעות הפגיעה הזאת באדם ובמשפחתו. אשתו שבורה ורצוצה. וגם הציבור הדתי-לאומי כולו, המחנה שכבר אינו כל כך קדוש כשדמות כזאת מובילה ונמצאת בתוכו, שבור מהפרסומים. היו מורים ומחנכים ומנהלים במהלך השנים ולכולם נאמר: אתה אמור להיות מודל לתלמידים ולתלמידות ואתה מסכן אותם. בכל מקרה, לאף אחד לא היתה עילה שהעסק הזה יקבל פרסומת.

שאל אותי הרב מוטי: מה אעשה? אמרתי לו שיש הרבה פרנסות בעולם. שיעסוק בפלדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו