רכבות קלות, רכבות תחתיות ומערכות מטרו הן סימן היכר תרבותי וחברתי של ערים מודרניות ברחבי העולם, ומשמשות התשתית המרכזית של התחבורה הציבורית. במובן זה, לתל אביב, המתיימרת להיות העיר הכי קוסמופוליטית בארץ הקודש, אין במה להתגאות. דוגמאות לא חסרות: ערים דוגמת אלג'יר בירת אלג'יריה, ירוואן בירת ארמניה, באקו בירת אזרבייג'ן, קהיר בירת מצרים, טביליסי בירת גאורגיה, משהד שבאיראן, ואפילו פיונגיאנג בירת צפון קוריאה, מכה שבערב הסעודית וטשקנט בירת אוזבקיסטן, הקימו מערכות של רכבות קלות או רכבות תחתיות הרבה לפני העיר ללא הפסקה, אף שחלקן לא נחשבות לערים עשירות או מערביות.
על פי נתונים שפורסמו באוקטובר 2014 על ידי האיגוד הבינלאומי לתחבורה ציבורית (UITP), לא פחות מ־148 ערים הפרוסות ב־55 מדינות שונות הקימו מערכות של רכבת מטרו. למערכות אלה יש בסך הכל 540 קווי תחבורה, עם 9,000 תחנות ו־11 אלף ק"מ של תשתית מסילות ומדי יום הן מסיעות כ־150 מיליון נוסעים ברחבי העולם.
שני שלישים של מערכות המטרו נמצאים באסיה (50) ובאירופה (45), במרחב אירו־אסיה יש 16 כאלה. במרכז ובדרום אמריקה יש 16 מערכות מטרו, בצפון אמריקה פועלות 15 ובמזרח התיכון 6 בלבד. אמנם אורכו הממוצע של קו תחבורה הוא 20 ק"מ, אך בסין - לא בכדי בירת הטכנולוגיה החדשה־ישנה - שנחאי מתגאה ברשת התחבורה הארוכה ביותר עם 500 ק"מ של תשתית. במקום השני מדורגת הבירה הסינית בייג'ין עם כ־450 ק"מ.
מערכת המטרו המפותחת של טוקיו נחשבת לעמוסה ביותר, עם 3.3 מיליארד נוסעים בשנה. מערכת המטרו של סיאול, בירת דרום קוריאה, היא השנייה בדירוג עם יותר מ־2.4 מיליארד נוסעים בשנה. מערך רכבות המטרו של הבירה הרוסית, מוסקבה, מדורג במקום השלישי עם כ־2.4 מיליארד נוסעים, בייג'ין מדורגת במקום הרביעי עם 2.4 מיליארד, זאת לפי UITP (יש לציין שלפי פרסומים סיניים, בירת הרפובליקה העממית נמצאת במקום הראשון עם 3.41 מיליארד נוסעים בשנה). למרבה ההפתעה, ניו יורק המסועפת מדורגת רק במקום השביעי בעולם עם קרוב ל־1.7 מיליארד נוסעים בשנה.
מסביב לעולם - במים
ב־1844 הונח הקטע התת־קרקעי הראשון. מקום ההתרחשות היה, איך לא, בניו יורק, ואורך הקטע היה כ־830 מטרים. כמו בכל התחלה, גם החזון הטכנולוגי הניו־יורקי נתקל בקשיים, ולאחר בניית מערכת של רכבות תחתיות, התרחשו כמה תאונות חמורות. ב־24 באוגוסט 1928 הרכבת התחתית ירדה מהפסים באזור טיימס סקוור, מה שהוביל למותם של 18 בני אדם ולפציעתם של כ־100 איש. עשור לפני כן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, התרחשה תאונה חמורה יותר בברוקלין עם 93 הרוגים.
העיר הראשונה שהקימה מערך תת־קרקעי שלם של רכבות היא לונדון, אי אז ב־1863. מערכת "הטיוב", כפי שהיא מכונה היום, הסיעה 30 אלף נוסעים סקרנים ביומה הראשון, בהישג שהוגדר על ידי עיתון ה"טיימס" הלונדוני כ"ניצחון ההנדסי הגדול של ימינו". הבאה בתור היתה עיר האורות פאריס, שב־1900 הוקם בה מערך המטרו, במקביל לקיומה של התערוכה העולמית של פאריס באותה שנה. המטרו של פאריס הוא דוגמה מעניינת להקמת תשתית רכבות תחתיות עירוניות בהשפעת אירוע בינלאומי גדול שהתקיים בעיר. בייג'ין היא דוגמה נוספת לעיר שהרחיבה באופן משמעותי את מערך הרכבות התחתיות בשל התכנסות עולמית רחבה ומוכרת מאוד - האולימפיאדה. לאחר שזכתה ב־2001 במכרז לאירוח המשחקים האולימפיים של 2008, אדריכלי העיר השקיעו 7.7 מיליארד דולר בשדרוג מערך הרכבות התת־קרקעיות. אך בניגוד למדינות מערביות, הסינים לא עיכבו את עבודות התשתית, כולל של הרכבת התחתית, בגלל בעיות דוגמת התנגדות התושבים. הגישה הסינית היתה נוקשה וחד־משמעית: על פי הדיווחים, 1.5 מיליון תושבים גורשו מהעיר בשנים שקדמו למשחקים האולימפיים כדי למנוע עיכובים בעבודות התשתית השונות.
גם במחוז לוס אנג'לס הוקם מערך של רכבות קלות ורכבות תחתיות המשרתות את עיר הכוכבים וסביבתה. מערך זה החליף את מערך הרכבות הקודם, ששירת את האזור החל מסוף המאה ה־19 ועד 1963 - אז הוחלפו במערך אוטובוסים. עם התרחבות האוכלוסייה בשנות ה־70, חלה עלייה במחיר הדלק וכך גם בדאגות סביבתיות, ורשויות התחבורה בלוס אנג'לס החלו בתכנון של מערך רכבות חדש. 14 שנים עברו מתהליכי התכנון עד להפעלה הראשונה של הקו הכחול ב־14 ביולי 1990.
המערכים הראשונים של הרכבות התחתיות נבנו מתחת למרכזים העירוניים, אך בד בבד, עם גדילת הערים וצמיחת הפרברים, החלו להיבנות מערכי רכבות עירוניות קלות שחיברו גם בין ערים קרובות באזור. היתרון של רכבות קלות הוא עלותן הנמוכה, יחסית לרכבות התחתיות, אך גם הן גורמות לפקקים עקב סגירת נתיבים לפרקי זמן ארוכים. למרות הקשיים הגדולים להקים מערך רכבות עירוניות במרכזים עירוניים מבוססים, מאז שנת 2000 הוקמו 45 מערכות מטרו.
מערך הרכבות התחתיות בטורקיה הוא אחד הוותיקים בעולם, עוד מהתקופה העות'מאנית, אך בעשורים האחרונים הקווים חודשו והורחבו בדומה לפרויקטים נוספים בערים אחרות. לפני כשנתיים החל לפעול בטורקיה קו "המרמריי" התת־ימי הראשון, המחבר את אסיה עם אירופה. ראש הממשלה הטורקי דאז ואחד מיוזמי הפרויקט היה רג'פ טאיפ ארדואן, שציין ביום חניכת הקו כי בזכות צעד זה "אנו מממשים חלום של 150 שנים ומאחדים שתי יבשות עם תושביהן".
הפרויקט הטורקי ומערכות מטרו אחרות בעולם הם סימן לבאות גם מבחינת פרויקטים בישראל. מי שחושב שסיום פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב בעוד לפחות שש שנים יהיה סוף הדרך - טועה, שכן מערכות הרכבת הקלה מתפתחות ומתחדשות כל הזמן, וכך גם יהיה ככל הנראה בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו