גבינת הפרמייר נקראה בשמה של שחר, אורי קיבלה את המנצ'גו המצוינת, אופיר את הקממבר, עמית קיבל את המורבייה, עומר, שעד הגיוס עוד עבד במחלבה, קיבל גבינת עיזים קשה, ורות יעקבס, הסבתא רבתא שלהם, זו שהתחילה את הכל, היא קיבלה את גבינת המשק. זו שעד היום מיוצרת לפי המתכון שלה. אותה הגבינה שהכינה בשנות ה־30 של המאה שעברה. באותן השנים בוואדי חווארת, הוא עמק חפר, כל איכרה מתחילה נדרשה לחבוץ ולדעת לגבן לפחות גבינה אחת, ולרות יצא שם של חובצת מעולה. לא שהיו אז הבדלים גדולים בין הגבינות במשקים השונים, אבל היו ניואנסים שנגעו לאיכות החלב, לבחירת הכלים, לזמנים. למידת ההתכוונות.
רגע לפני שיהיה מאוחר עזבו רות ויצחק יעקבס את גרמניה, וב־1936 עלו ארצה והתיישבו בכפר הרא"ה, מושב דתי בחיתוליו שייסדה תנועת הפועל המזרחי. תחת שמיים בוערים מחום ומקדושה החלו עובדים את האדמה. כמו כולם בסביבה גידלו שתי פרות, שלוש עיזים וכמה תרנגולות - משק חי צנוע לכלכל את צורכי הבית ולעשות עסקי חליפין עם השכנים.
עם השנים הקימו לול, טיפחו שדות בוטנים וכותנה, נטעו פרדס ונולדו הילדים. בשנת 1957 יצא יצחק למתוח צינורות השקיה, הצינורות בשטח היו אז עשויים מאלומיניום, ויצחק פגע בכבל חשמל ומת בשדה.
יהודה אטלס, שנולד וגדל במושב עין עירון, אמר לי פעם שהוא זוכר את ההורים שלו עובדים עבודה קשה מנשוא, שאיכרים הם העבדים של העולם, וכשהקשבתי לסיפור על יצחק ורות, חשבתי מה זה אומר על איכרה שנותרה אלמנה, מטופלת בחמישה ילדים.
אמה של רות, סבתא אידה שהתגוררה בחיפה, עזבה את העיר ובאה לעזור. שלמה, בן יחיד בין ארבע אחיות שהיה אז בן 14, נדרש לתפוס את המקום של יצחק בעבודות המשק. ומה עם הלימודים, אני מתעניינת כשאנחנו יושבים בקדמת המחלבה, במקום שבו פעם היתה הרפת הקטנה של רות ויצחק - ושלמה, שפם עבות לו, מוקף בבני המשפחה שלו שצוחקים איתו את עברו. גם כשהגיע לבית הספר לא ממש למד. "בתקופה הזו ידיים טובות וחרוצות נחשבו יופי של השכלה".
שלמה סובב את הראש לכל הבנות. לבנות הכפר, לדתיות מבני עקיבא, וגם לרוני, הקיבוצניקית מגבעת חיים איחוד. "הוא היה חתיך, צעיר וגם דתי", היא צוחקת, כמעט נבוכה במילים, "אבל לא רציתי לוותר עליו, אז חציתי את הכביש".
רוני ושלמה התחתנו ב־68', אז גם נולד ערן, שנתיים אחריו נולד אסף, ב־76' נולד נדב, רועי נולד ב־77' וב־83' נולד שאולי.
זה היה בסוף שנות ה־90 כשבאתי להכין כתבה לטלוויזיה על יעקבס, שהיתה אז מחלבה קטנה. לא את כל הראיון אני זוכרת. רק שהיו שם חנות קטנה וריח חלב מתוק, שחשבתי ששלמה והבנים יפים כמו בוקרים שראיתי פעם בסרט, ואת דפי, אשתו התל־אביבית של אסף, שהיתה היחידה שהתרגשה מזה שמעדניית יוז'י התחילה להחזיק את הגבינות שלהם. כשנפרדנו הם אמרו לי שגם אם אחזור בעוד עשרים שנה, אני אמצא את כל האחים. שהם כולם יישארו קרוב למשק ואחד לשני, ושעדיין אמצא מחלבה עומדת.
אבל המחלבה לא עמדה לרגע. היא התקדמה בצעדי ענק. אחרי יוז'י הגיע גל המעדניות של העלייה הרוסית, האחים היו מסתובבים בטנדר, מתדפקים על דלתות מסעדות. היום גבינות המחלבה נמצאות גם ברשתות הגדולות, וזהו עסק המפרנס שישים משפחות, מייצר יותר מארבעים סוגי גבינות, רכות וקשות, עם מחלבה העובדת לפי דרישות השוק וגבינות שמנסות לדבר בשקט, מבלי להרגיז אף אחד. עוקפות ריחות וטעמים עזים המקשים על הטעם הישראלי.
הזיקה של רות לגבינות לא תורגמה לעשייה מסחרית וגם כשרוני ושלמה הקימו רפת גדולה ב־72', ייצור הגבינות התמקד בעיקר בניסיונות סביב גבינת הפטה שתאפשר ניצול של עודפי החלב שלרגע לא עלה על דעתם להשמיד.
כולם עבדו אז ברפת. שלמה, רוני והבנים, לפני ואחרי בית הספר. בשנות ה־90 הם החליטו לקנות מפסטרת קטנה. כזו שיכולה לפסטר כ־250 ליטר בשעה. זה התחיל מכל מיני סוגים של יוגורט, עם או בלי פירות, גבינה צפתית וגבינות שנוצרו בעיקר שנוצרו בעיקר לפי עצות שקיבלו מאחרים.
ערן, הבכור, היה אז בכלל בעניינים אחרים. הוא ואשתו אלה היו אז בשליחות של משרד הביטחון. "על הדרך התחלנו לעבור במחלבות במילאנו ודרום צרפת", היא נזכרת. "לראות איך זה נראה. לטעום". במארס 1996, כשערן ואלה חזרו ארצה, היה ברור שהכוונה היא ליצור מחלבה שתמכור. היום ההיצע שלהם כולל כ־45 מוצרים והוא נקבע לפי צורכי השוק, דרישות רשתות השיווק והמסעדות.
ערן, הגבן הראשי, הוא זה שבייצור, שנוסע להשתלמויות, אסף ורועי עובדים בשיווק, נדב, איש כספים, עוזר ומייעץ בכל הנוגע לענייני הכספים של המחלבה, שאולי הוא ברפת, המונה תשעים ראשי בקר. רפת חכמה המנסה ללמוד הפרדת שומנים בזמן חליבה, המספקת את כל חלב הבקר של המחלבה. חלב כבשים ועיזים הם קונים ממשקי הסביבה.
היום של בני יעקבס מתחיל בחמש בבוקר, אז הם קמים, נושקים לנשים ולילדים ויוצאים לעמל יומם. כעבור שלוש שעות, בשמונה בבוקר, הם באים לאכול אצל אמא. "תאמיני לי, שום דבר מיוחד", היא צוחקת. "ארוחת בוקר של קיבוצים. ביצים, טונה, סלט ירקות, גבינות ולחם שעושה ניבי".
אגדת לחם, ככה קוראים למאפייה שניבי טבנקין, האישה של רועי, פתחה ב־2007, ככה, מבלי שהיה לה שום ניסיון קודם.
המאפים של אגדת לחם ביחד עם גבינות המחלבה הם הלב של בית קפה נעים במיוחד שפתחה המשפחה במרכז של כפר הרא"ה, ואפשר לשבת שם לשתות קפה, לקנות גבינות, גם כאלה שלא נמצאות בחנויות, ולחשוב איך השכילה משפחת יעקבס לאמץ אליה את הכלות, שיושבות וצוחקות את סיפורי הבעלים שלהן, שאוכלים ארוחת בוקר עם אבא ואמא, ואם רק יש להם זמן הם חוזרים לשם לאכול גם שניצל לארוחת צהריים. איזו תבונה נדרשת על מנת שלא ייפרם המארג הזה.
אלה של ערן היא מעצבת פנים, שבין השאר אחראית לעיצוב נקודות המכירה ודוכני הירידים, דפי של אסף היא על היח"צ והמדיה החברתית, ניבי היא האופה, קרן של שאולי היא מעצבת גרפית המעורבת בכל הנוגע לעיצוב האריזות וחומרי הפרסום, ורביטל, אשתו של נדב, בעלת טור פופולרי במגזין "מוצ"ש" מבית "מקור ראשון", מייעצת בשיווק למגזר הדתי.
וכשהתקהלו כולם בחצר הרפת לצילום משפחתי, שלמה ורוני, הבנים והכלות ו־12 הנכדים נראו כמו קיבוץ קטן משל עצמו. הסתכלתי בשלמה היושב ביניהם, איש שקט עם שפם, שהדיוקן שלו מוטבע על חלק מגבינות המחלבה, שידע זיעה כל ימיו ורואה ברכה גדולה בעמלו, ובני ביתו המקיפים אותו עכשיו שמים בעיניו בת שחוק.
לכבוד משפחה שמתעקשת על אדמתה, לומדת אותה ואיך להוציא ממנה את המיטב, אני מביאה בפניכם כמה משחקים בגבינה. כאלה שלא יחזיקו אתכם יותר מדי זמן קרובים לחום המטבח.
קממבר בסירופ צ'ילי
החומרים:
√ 2 כיכרות גבינת קממבר, רצוי בשלה
√ 1 פלפל חריף ירוק טרי
√ 1 פלפל חריף אדום טרי
√ 1/2 כוס סוכר
√ 1/2 כוס מים
√ מיץ מלימון אחד
מוציאים את הגבינה מהמקרר עד שתגיע לטמפרטורת החדר. חוצים את הפלפלים, מסלקים את הזרעים ופורסים לפרוסות בעובי של כמילימטר. בסיר קטן, על אש קטנה, ממיסים את הסוכר במים ובמיץ הלימון. מוסיפים פנימה את הפלפלים ומוסיפים לבשל כעשר דקות או עד שהסירופ יתעבה. יוצקים מעל הגבינות ומגישים מייד.
קממבר בסירופ צ'ילי. מנה עם פלפל // צילום: איתיאל ציון
תפוחי האדמה של אלמה
זה השלאגר של הבת שלי. מנה שמכינים בשתי תנועות, ואם למישהו מאיתנו יש כוח, אז הוא קם לטגן ביצי עין, שאותן מניחים מעל.
החומרים:
√ 2 תפוחי אדמה, על קליפתם, פרוסים לפרוסות בעובי של כ־1/2 ס"מ
√ 1 כוס שמנת מתוקה
√ 1/2 כפית פלפל שחור
√ 1 כפית מחוקה מלח
√ רוטב צ'ילי (יעקבס מחזיקים את הסרסיצ'ה, זה עם ציור התרנגול)
√ 200 גבינת קצ'וטה חצי קשה
מחלב כבשים
מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. פורסים נייר אפייה על תבנית ומסדרים את פרוסות תפוחי האדמה זו לצד זו. מערבבים את השמנת המתוקה עם הפלפל והמלח ויוצקים מעל הפרוסות. אופים כרבע שעה. מוציאים, ובמרכז כל פרוסה שמים מעט מרוטב הצ'ילי ומעל פרוסת גבינה. מכניסים לתנור ומוסיפים לאפות כ־5 דקות או עד שהגבינה נמסה. מגישים מייד.
תפוחי האדמה של אלמה. אפשר להניח ביצת עין מעל
שומר בערק ומנצ'גו
החומרים (ל־8 סועדים):
√ 10 שומרים יפים
√ שמן זית
√ 2 לימונים
√ ערק
√ מלח ים אטלנטי
√ 70 גרם גבינת מנצ'גו כבשים
להגשה:
√ גביע יוגורט כבשים (200 מ"ל)
√ 50 גרם שבבי שקדים ללא קליפה
מחממים תנור לחום של כ־150 מעלות. חותכים את החלק העליון של גבעולי השומר ושומרים את כל אותם עלים קטנטנים המבצבצים מהם. פורסים את השומרים לאורכם לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ. מסדרים את הפרוסות בתבנית מלבנית רחבה ושטוחה. יוצקים שמן זית. מגררים מעל קליפת לימון, מזלפים מעט ערק, מכסים בנייר כסף ומכניסים לנור לשעתיים. כחצי שעה לפני הארוחה מסלקים את נייר הכסף, מגבירים את החום ל־180 מעלות וממשיכים לאפות כחצי שעה או עד שהשומרים משחימים יפה. על צלחת הגשה גדולה משטחים את היוגורט ומפזרים את שבבי השקדים. מניחים מעל את השומר האפוי, זורים מעליו מלח גס ומזלפים מיץ לימון. מגררים במגרדת גסה מרבד יפה של גבינת מנצ'גו ומפזרים מעל. קוצצים דק דק את העלים ששמרנו בצד, זורים אותם מעל הגבינה ומגישים מייד.
hillaal1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו