מאז הפרידה ביניהם היא מרגישה כמו זק"א. בוכייה היא מסתובבת בהיכלי חייה, מלקטת את פיסות הזיכרון, תולשת אותן מהקיר שמעל הספה, ממשקוף החלון בחדר השינה, מהמיטה, מהמטבח, פיסה אחר פיסה, עד שתוכל להוביל את הקשר ביניהם לקבורה. שינוח על משכבו בשלום, צרור בצרור חייה המפויסים. גם בין קירות האבן של בארוּד שבחצר בית פיינגולד בירושלים מהדהד איש הגִינֵס שפעם היה שלה, שאוהב כל כך איך שדניאלה לרר, בעלת הבית, באה אל ברז הבירה.
פעם, ב"סנדק" שבעיר התחתית של חיפה, עוד מקום עם יופי של גינס, הסבירו לי שהם מאריכים את הצינורות בין החבית לברז, להאריך לבירה את הדרך, "אחרת היא יוצאת עצבנית". הגישה של דניאלה הפוכה. "בנסיעה ארוכה היא מאבדת מהחיות שלה", היא מסבירה. בכל הנוגע לחשיבות הטריות, המזיגה האיטית וניקיון המערכת, שני המוסדות מסכימים.
גינס טובה, ככה למדתי, היא כזאת ששותים לאט, מספיק בשביל לשמוע סיפור. לדניאלה, אישה של וויסקי ומוסיקה, יש הרבה כאלה, וכשהיא מדברת העיניים שלה מתעקשות לחייך, גם אם עולות בהן דמעות פתאום.
היא מספרת על ירגו, הארכיטקט היווני שהתמחה במבנים עתיקים והגיע לירושלים לשרטט את כנסיית הקבר, ואחרי שנים שלא שמעה ממנו נכנס תלמיד שלו עם בקבוק יין ששלח לה; על דיוויד הסקוטי, איש נמוך קומה שכלום בהליכה שלו לא הסגיר את זה שעבר כבר מזמן את שנות השמונים. הוא הגיע לארץ בעקבות הבת שלו, ולא סבל לא אותה ולא את ירושלים, וכבר חשב לחזור לסקוטלנד עד שגילה את בארוד. היה בורח לשם בערבים, קונה בקבוק וויסקי לכל יושבי הבר, מלביש אותו בז'קט בד מיוחד שלתוכו היה תוחב את הטיפ. סיפורים על נגן הסקסופון שניגן רק לה, על העוד של נינו ביטון שמרים אצלה קבלות שבת, על איך שמעולם לא נתנה לגברים בבר לטפל בשיכורים אלימים. התעקשה לטפל בהם בכוחות עצמה. "לכל אחד צריך לגשת אחרת", היא מחייכת את התורה, "כמו כשהייתי ילדה קטנה וידעתי לטפל בכל מיני מטרידים מיניים. על הלוחשים הייתי צורחת, ואל האלימים הייתי פונה בבקשת רחמים". היא אומרת שבכל עשרים שנות בארוד לא היה מקרה אחד של אלימות בתוך הבר.
לרר. אישה של וויסקי וזיכרונות // צילום: איתיאל ציון
סיפורים על אמא שלה, שמחה סופר, הילדה היפה שהיתה מתגנבת להדביק כרוזים של האצ"ל, נצר למשפחת המקובל אליעזר פפו שהיה "יועץ פלא", על אבא שלה עו"ד מאיר סופר שנפטר כשדניאלה, הצעירה מבין ארבע בנותיו, היתה בת 13. על הספרים שכתב, על איך שפילל לבן ולכל אחת מהבנות נתן שם של זכר עם ה"א בסוף, אולי ישתנה המזל בלידה הבאה. ככה היא קיבלה את השם דניאלה ומשם הגיע השם של לוינה, אחותה, אהובתה, שנרצחה בפיגוע באוניברסיטת הר הצופים בשנת 2002.
דניאלה תמיד בישלה. בהתחלה עם אמא שלה ואחרי זה עם שרי אנסקי, שהביאה לחייה את ישראל אהרוני, שכתב על המטבח של בנות סופר ב"המטבח של כור ההיתוך" (הוצאת ידיעות אחרונות 1998), ואת שאול אברון, שהביא את דניאלה לחיים שלי.
שנים דניאלה עבדה בארגון אירועים וכמפיקה בטלוויזיה, עד שלפני עשרים שנה פתחה את בארוד שלה בחצר הבית שבנה שלמה פיינגולד בסוף המאה ה־19. בית מידות שבו שושנים מילאו את החצר והריח שלהן נישא אל רחובות העיר לשכר נחיריים, להעיר משלוותם את יהודי ירושלים בסיפורים על היהודי שנישא לנוצרייה אנגלייה, שהביאה איתה ממון גדול. אמרו עליו שהוא מומר, ב"תמול שלשום" ש"י עגנון כינה אותו המשומד, אבל האיש שלא השאיר אחריו צאצאים קנה לו זיכרון נצח בשורת בתים שהקים בכל הארץ.
בחצר פיינגולד, שבה מצטופפים היום כמה בתי אוכל, יצאו לאור עיתונים ונרקחו מעשי נדל"ן. שנים עמד בחצר מפעל הממתקים של חביליו, שאליו עליתי בימיו האחרונים, ומהחלון הצביע אחד הפועלים על הקומה שבה פעל בורדל בימי המנדט. החלבה שיוצרה בחביליו היתה חלק מהתפריט שהוגש בבארוד כשפתח שערים ב־1995.
פיני לוי, הוא פיני בחצר, היה זה ששידך בין דניאלה לתהל, מי שהיתה השותפה שלה בחמש השנים הראשונות. הבנות ידעו מוסיקה, חברים, הביאו צילומים וציורים לטעת סיפורים על הקירות. רק את חוכמת התמחור לקח זמן עד שלמדו. פלטות גבינות ונקניקים במחירי הפסד פינו מקום לאוכל שהכירו היטב מהבית. פסטליקוס, סופריטו, קציצות פרסה וקציצות בתרד - נשמת אפו של המטבח הספניוליטי, שעד אז לא זכה לחיי לילה.
כמו ירושלים, העיר שבטבורה הוא יושב, בארוד ידע ימים של קושי וימים של חסד. למד איך למזוג כוסית משקה לשטוף בה את זוועות הפיגועים מראשם של עיתונאים וצלמים, להקשיב לאנשי השוק עד השעה המחברת בין הלילה לשחר, עוד רגע והם יירדו מהבר וישובו לפתוח את הבסטה, ולהציע צלחת חמה לתל־אביבים שרוצים לאהוב בשלג.
ספניולית היא עדיין השפה השולטת בתפריט, האוצר בתוכו זיכרונות של אנשים שהיו ואינם, כדורי בשר בשזיפים ויין ללוינה, ספריבס לאדון דקלבאום ופסטליקוס לשמחה סופר, שעלתה לשמיים של ירושלים בשנה שעברה, רואה מלמעלה את אורי, אחד משני התאומים של דניאלה, שעכשיו הוא הטבח בבארוד, ורואה את דניאלה שלה, בשולחן שבפינה, יושבת וצובטת את בצק הפסטליקוס, בדיוק כמו שלמדה ממנה, כמו שהיא מנסה ללמד אותי עכשיו.
בארוד בן 20 והוא נראה מצוין. לפעמים אפשר לשמוע שם נגנים, מוכרים וכאלה שעוד נכיר, מנגנים ג'אז, אנדלוסית או מוסיקה צוענית, ללוות בה גינס סמיכה וטובה, לבכות ולצחוק לתוך העיניים של האהבה. לכבוד יום הולדת, לכבוד נשים מספרות, לכבוד נשים שמשתדלות כל כך לשכוח ולכבוד ירושלים שמתעקשת לזכור, אני מביאה בפניכם מתכונים מתוך המטבח של בארוד.
סלט ירוק. חסה, סלרי ונענע // צילום: איתיאל ציון
סלט ירוק
החומרים (ל־6-4 מנות):
√ 8-6 עלי חסה צעירים
√ 1 צרור קטן של עלי סלרי
√ 6-5 עלי נענע
√ 2 מלפפונים קצוצים לקוביות קטנות מאוד
√ 1/2 בצל סגול קצוץ דק מאוד
√ 3 כפות שמן זית
√ 1/4 לימון סחוט
√ מלח ופלפל שחור
קוצצים דק מאוד את החסה, עלי הסלרי והנענע. מוסיפים את קוביות המלפפונים והבצל, מתבלים בשמן זית, מיץ לימון, מלח ופלפל, ומערבבים היטב.
בארוד. הספניולית שולטת בתפריט // צילום: איתיאל ציון
כדורי בשר בבמיה
המנה נהדרת עם אורז לבן. החומרים ל־6 מנות.
לכדורי הבשר:
√ 1 קילו בשר פאלדה טחון
√ 200 גרם חזה טלה טחון
√ 2 בצלים גדולים מגורדים וסחוטים
√ 3-2 שיני שום כתושות
√ 1 צרור נענע קצוץ
√ 1 צרור פטרוזיליה קצוץ
√ 2 ביצים
√ 1/2 כוס פירורי לחם
√ מלח ופלפל שחור
√ 1/4 כפית פלפל לבן
√ קמצוץ הל
√ קמצוץ אגוז מוסקט
√ 1/4 כפית גרגירי כוסברה כתושים
לרוטב:
√ 1 בצל גדול קצוץ
√ 2 גזרים חתוכים לקוביות קטנות
√ 2 שיני שום קצוצות
√ 6-5 עגבניות בשלות מגורדות
√ 1 ליטר מיץ עגבניות
√ 2 ליטר ציר טלה או עוף
√ מלח ופלפל שחור
√ קמצוץ קינמון
√ 1/2 כפית נענע מיובשת
√ 1 ק"ג במיה נקייה ומטוגנת קלות (לא בעונה ניתן להשתמש בבמיה קפואה)
√ 1 צרור פטרוזיליה קצוץ
מחממים את התנור ל־250 מעלות. מכינים את כדורי הבשר: מערבבים את כל המרכיבים ולשים את הבשר היטב עד שהשומן מתרכך והעיסה הופכת אחידה. יוצרים כדורים במשקל 50-45 גרם. אופים בתנור חם מאוד כ־15 דקות עד שהכדורים משחימים.
מכינים את הרוטב: מטגנים את הבצל עד לשקיפות, מוסיפים את קוביות הגזר ומטגנים קלות. מוסיפים את השום הקצוץ והעגבניות המגורדות לטיגון קל, לאחר מכן מוסיפים את מיץ העגבניות ואחריו את ציר הטלה או העוף. מתבלים במלח, בפלפל השחור, בקינמון ובנענע מיובשת ומביאים לרתיחה. מוסיפים את כדורי הבשר האפויים ומבשלים כשעה על אש נמוכה. מוסיפים את הבמיה המטוגנת ומבשלים כרבע שעה נוספת. רגע לפני שמכבים מוסיפים את הפטרוזיליה.
פפריקש עוף
בבארוד מגישים את המנה בלוויית ניוקי. החומרים ל־6 מנות.
√ 2 פלפלים אדומים
√ 2 פלפלים ירוקים
√ 2 פלפלים צהובים
√ 1 פלפל חריף (לא חובה)
√ 150 גרם שומן אווז לטיגון
√ 6 כרעיים נקיות
√ מלח ופלפל שחור לתיבול
√ מעט קמח
√ 2 בצלים לבנים בינוניים קצוצים דק
√ 2 שיני שום
√ 4 עגבניות בשלות מגורדות
√ 1 קופסה קטנה של רסק עגבניות
√ 1 ליטר ציר עוף
√ 1 כוס יין לבן
√ 1 כפית מלח
√ 1/2 כפית פלפל שחור
√ 2 כפות פפריקה מתוקה
√ 1/4 כפית זרעי קימל שלמים
√ 3-2 עלי דפנה
√ 2 גרגירי פלפל אנגלי
√ 3 גבעולי אורגנו
√ 1 צרור קטן של פטרוזיליה קצוצה
√ 3-2 עלי סלרי קצוצים
חותכים את הפלפלים לקוביות גדולות ומטגנים היטב בשומן האווז. מוציאים ומסננים משאריות השמן. מעסים את הכרעיים במלח ובפלפל, מקמחים קלות ומנערים את שאריות הקמח. מטגנים את הכרעיים בשומן אווז עד להזהבה, מוציאים וסופגים את השומן העודף. בסיר רחב מטגנים את הבצלים עד להזהבה, מוסיפים את השום והעגבניות המגורדות, את רסק העגבניות, ציר העוף והיין. מוסיפים כפית מלח, חצי כפית פלפל שחור, את הפפריקה, הקימל, עלי הדפנה, הפלפל האנגלי וגבעולי האורגנו ומביאים לרתיחה. מחזירים את הכרעיים לסיר, מנמיכים את האש ומבשלים בסיר מכוסה למשך כשעה. רגע לפני שמכבים את האש מוסיפים את הפטרוזיליה ועלי הסלרי.
hillaal1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו