בוסתן ספרדי

משפחת מוגה, שעוסקת בגידול כרמים באזור ריוחה בספרד החל משנת 1590, הקימה בשנת 1932 יקב משלה. בתחילת הדרך ייצרו בו בעיקר יינות צעירים ללא יישון, שנועדו לצריכה מיידית. רק בשנות השישים של המאה ה־20 הצטרפו ליינות הללו גם יינות בעלי יכולת התיישנות, אבל שיטות העבודה המסורתיות כמעט ולא השתנו עד היום. כל היינות של מוגה, לבנים ואדומים, תוססים ומתיישנים במיכלים ובחביות עץ, וביקב לא תמצאו אפילו מיכל נירוסטה אחד. חואן מוגה, נכדו של מייסד היקב, מתייחס להשפעות המגע עם העץ כאל "האופי של מוגה".

משפחת מוגה לא סומכת על יצרני חביות חיצוניים. היקב מייבא עצים מהיערות המיוחסים של צרפת וארה"ב, מייבש אותם בשמש של ריוחה ומעסיק צוות של חבתנים שבונה מהם חביות ומיכלים. במסגרת אותה מסורת, אף אחד מהיינות האדומים של היקב אינו מסונן. במקום סינון בפילטרים תעשייתיים, האדומים של מוגה עוברים מדי ארבעה חודשים שפייה בגרביטציה, תהליך עתיק לסינון יין, שבו מועבר הנוזל ממיכל למיכל ללא המשקעים. היינות, שתססו והתיישנו בעץ בשיטות מסורתיות, יוצרים ציפייה למרקמים מחוספסים ונוכחות של עץ מתקתק.

היינות של מוגה הם משהו אחר לגמרי; נקיים, נגישים ונעימים לשתייה - כאילו ירדו מפס ייצור של יקב גדול ומודרני - אבל למרות זאת הם מלאי עניין ואופי. חואן הביא איתו גם בקבוק של Prado Enea Gran Reserva 1994, שלמרות גילו המתקדם היה פירותי, מתובל וטעים. אחיו הבוגר, מבציר 1987, החל לגלות סימנים של גיל, אבל הוא עדיין מהנה מאוד. את Prado Enea Gran Reserva 2005 תוכלו למצוא בישראל תמורת כ־400 שקלים. אם תשמרו עליו כמו שצריך, תוכלו ליהנות ממנו מאוד בסביבות 2030. את היינות הבאים תוכלו לפתוח קצת קודם.

מוגה, בלאנקו 2013

הוא תסס במיכלי עץ והתיישן חודשיים בחביות, אבל את נוכחות החבית קשה מאוד לזהות. היין נעשה בעיקר מענבי ויורה, בתוספת של עשרה אחוזים מלווזיה, זנים המשמשים לייצור יינות קאווה, ושילוב הניחוחות שלו - תפוח ירוק, הדרים, פרחים, פירות טרופיים ושקדים - מזכיר מאוד את המבעבע הספרדי. המבנה שלו מוצק, טעמי הפרי הטרי ופרי הבוסר משולבים בחמיצות נהדרת, והסיומת מרעננת ומרירה בטעם של אשכוליות טריות. המחיר: כ־80 שקלים.

מוגה, רוזה 2013

היין, שמשלב בין הזנים האדומים גרנאש וטמפרניו לבין הוויורה הלבן, היה בזמנו היין הנמכר ביותר של היקב. כמו הלבן גם הוא עבר יישון קצר בחביות עץ, וגם אצלו העץ מתפקד כמסגרת בלבד. זהו יין ורוד בהיר בעל ריחות מתונים של פירות אדומים טריים, כמו שניתן לצפות מרוזה - בתוספת תפוחים ירוקים והדרים שמזכירים את היין הלבן. הוויורה, כך התברר, הוא אותו ויורה, ואפשר להרגיש את זה. בפה מתגלה יין יבש וחמצמץ, עם טעמי פרי טרי, מבנה מוצק וסיומת מרירה ומרעננת. המחיר: כ־75 שקלים.

מוגה, רזרבה 2011

זהו "סוס העבודה" האדום של היקב. הוא מיוצר בכל שנת בציר, גם אלה הפחות טובות, ומיוצא ל־72 מדינות ברחבי העולם. ליין, שנעשה מענבי גרנאש וטמפרניו והתיישן שנתיים בחביות, יש צבע כהה וריחות נקיים של זפת, אדמה שחורה, פירות טריים, עור, פלפל שחור ועשבי תיבול. מה שיכול להסביר את ההצלחה שלו ברחבי העולם הוא השילוב האיכותי בין טעמי הפרי העשירים, החמיצות הנהדרת, המרקם המלטף והטעמים ההרמוניים, שמסתיימים בנגיעה של מנטה. עוד ארבע־חמש שנים בבקבוק יעשו לו רק טוב. המחיר: כ־140 שקלים.