סבתא, איך את עושה שיוצא לך אורז מושלם, אחד אחד?
"זה פשוט, כפרה. שמים ככה אורז וככה מים, כמו שרואים".
"וסבתא, מה עושים אם לא רואים?
"כפרה, זה קשה לך. אל תעשי".
אבל סיסי בן סימון, שהיתה אז בסוף שנות העשרה לחייה, למדה להכין אורז אחד אחד, ולמדה להקשיב למוסיקה של שמן כשהוא יוצא מהבקבוק, לספור את ה"גלו גלו" שהוא משמיע בדרכו החוצה, בשביל לדעת מה הכמות. להרגיש עם גב כף העץ את מידת הטיגון של הבצל, ללמוד שקרש חיתוך מלא בחצאי עגבניות שרי זו בדיוק המידה הדרושה לה לבולונז החצילים שלה. "יש משקל מדבר", היא צוחקת את המילים, "אבל אני מעדיפה ככה. לפי העין".
היא נולדה ביבנה לפני 43 שנה, הבכורה מבין שלושה ילדים, וכבר אחרי כמה שבועות ידעו הרופאים לומר שהילדה לא רואה. שלא תראה. היא אומרת שגם אם ההורים חשבו שנחת עליהם אסון, הרי שכלום מזה לא הועבר אליה. שמהרגע הראשון היא זוכרת שגודלה לעצמאות, למצוינות, ובאהבה גדולה. הלכה לבית ספר רגיל בתל אביב, שבו בכל כיתה שולב עיוור אחד. הצטיינה באנגלית, אחרי זה לקחה קורסים בערבית. השליטה שקנתה בשתי השפות, אהבתה הגדולה לקריאה והאפשרויות שמביאות איתן תוכנות המחשבים הפכו אותה למתרגמת עבור משרדי ממשלה.
אנחנו עומדות במטבח הבית שלה בחולון, אור נדיב שוטף את החדר. היא קוצצת בצל לפסטה, מכוונת אותי בדיוק למקום שבו אמצא את הקינמון ואת תמצית הווניל, לתבל בהם את קוביות התפוחים שהכינה לעוגה בחושה. אחר הצהריים יש לה פגישה בפורום של עיוורים המשתמשים במוצרים של חברת אפל. "חשבתי שיהיה נחמד להביא עוגת תפוחים לפגישה כזו", היא אומרת.
עד לפני ארבע שנים נעזרה במקל, אבל אז שיכנעה אותה חברה לעבור לכלב נחייה, ודסטי הלברדור נכנס לחייה.
"אני קונטרול פריק", היא אומרת, "לא היה לי פשוט לסמוך ככה על מישהו, אבל זה חופש גדול מאוד. שינוי באיכות החיים". עכשיו היא גם חברה בפורום כלבי נחייה, "הפורום לאנשים שמפריעים לכלבים לחיות. ככה אני קוראת לו. בבקשה תעבירי לי את הבשר הטחון".
בסלון ברוס, כלב שיצו, מעורב ומטופח, מנסה להוציא את דסטי משלוותו. אבל דסטי חונך שלא להיעתר לכאלה. הרחוב מלא בהזמנות למשחקים ותגרות, הסחות דעת הן לא חלק ממה שירשה לעצמו, וכמבוגר אחראי הוא קם והולך לחדר השני. כשאני מסתכלת אחרי ההליכה המתונה שלו, אני מתקנאת בשקט שקנה לעצמו בעולם הזה וחושבת על הדרך הנדרשת בשביל לסמוך על יצור חי שיוביל אותך בלי שתיפגע.
בין שלל הפורומים שאליהם בן סימון משתייכת ישנו הפורום שייסדה לפני שש שנים, 'whats cookin שמו. "הוא נולד מתוך הרצון שלי ליצור פלטפורמה לדיאלוג בין עיוורים ולקויי ראייה בכל הקשור לנושאי המטבח, שהוא תשוקתי הגדולה. זה התפתח לנושאי תחזוקת בית והורות, כשהעיוורון הוא ברקע. כרגע יש בפורום קרוב לשמונים חברים. זהו פורום של מיילים שבו כל מייל שנשלח מגיע לכל הקבוצה. זה לא סתם העתק־הדבק של מתכון מהאינטרנט, אלא פיתוח והטמעה של כלים, פטנטים וטיפים שמאפשרים לנו כעיוורים לבצע אותו".
כשאני שואלת אם המטבח הוא לא שדה מוקשים לעיוורים, היא אומרת שהוא יכול להיות אם לא לומדים את הטכניקות. היא מספרת שהכירה לא מעט רואים שהם שלומיאלים גדולים ממנה במטבח, ושפעם פחדה מטיגון. "אפילו בצליל שלו יש משהו מאיים", היא אומרת, ומוסיפה שלמדה להתגבר גם על זה. למדה להרגיש את האש, את השמן הרותח.
הבשר בסיר החליף צבע. גם הנוזלים התאדו. ואת שאני רואה בן סימון שומעת ומריחה. היא מוסיפה את החצילים והעגבניות ומכסה. "צריך לתת להם זמן. עד שהחצילים יימסו. יהפכו לקרם כזה", היא אומרת, ולקול קריאתו של הריח המבשר נפתחת הדלת ולבית נכנס גלעד (17), בנה היחיד מנישואי העבר שלה. "אני חושבת שהוא הפרויקט הכי מוצלח שלי", היא אומרת כשהוא נעלם בחדר.
תעצמו עיניים ותראו
איתי נוי הוא שהפגיש ביני לבין סיסי בן סימון. נוי הוא נכד לזוג עיוורים, שלמד מסבא שלו לכתוב ולקרוא ברייל. "כשהייתי ילד, עיוור נתפס כאדם מסכן עם מעט יכולות שמתפרנס בדוחק", הוא אומר, לא מפסיק להתפעל מהאופן שבו בן סימון מתנהלת במטבח. "סבתא שלי היתה אורזת תפוזים ב'ג'אפה' וקיבלה שכר לפי כמות התפוזים שארזה. בגלל שלא ראתה, הפועלים האחרים היו גונבים לה את הפרי, עד שדודה שלי הלכה איתה לעבודה, לשמור שלא ירמו אותה. היום הזדמנויות התעסוקה לעיוורים התרחבו. הטכנולוגיה מאפשרת לעבוד עם מחשב. משרד הכלכלה נותן תמריצים".
משרד יחסי הציבור של נוי הוא שמלווה את הבליינד דיי (Blind Day), יום פעילויות להגברת המודעות לציבור האנשים עם עיוורון ולקויות ראייה בישראל, שחל ביום שבת ה־6.6 - 6:6 אם תרצו. לא מדובר ביום התרמה, אלא ביוזמה של קבוצת "חושבים בצבע" - קבוצה של סטודנטים עם עיוורון ולקויות ראייה, המתנהלת על פי הסלוגן "תעצמו את העיניים - ותראו!", כאשר בכל שנה מבקשים מהציבור לראות משהו אחר.
הפעילות תתקיים בתאריכים 14-6 ביוני ותיוחד לנושא התעסוקה, וזאת כדי לייצר הזדמנויות ומודעות לשילובם של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה בחברה בכלל ובשוק העבודה החופשי בפרט.
"יש מקרים של אנשים שהולכים עם רזומה מאוד מרשים, והמעסיק אומר 'זה מצווה להעסיק אותך, אולי נסדר לך לענות לטלפונים'", אומרת סיסי כשהיא מוציאה את העוגה מהתנור, והחדר מתמלא בריח קינמון ותפוח מתוק. "זה לא שמתייחסים אלינו כאל רפי שכל, אלא כמו לאנשים שצריך לדאוג להם כל הזמן, וכמו שאת רואה זה לא ככה. מישהו רוצה פסטה?".
"אני רוצה שתבטיחי לי דבר אחד", ביקשה בן סימון לפני פרידה. "בלי 'מגששת באפילה', ובלי 'רואה בחושך'. אני לא סובלת את כל הכותרות האלה שתמיד נותנים לכתבות על עיוורים. שיהיה משהו עם אור".
אני מביאה בפניכם שלושה מתכונים שקיבלתי מסיסי בן סימון. כתובים כלשונה כך שיתאימו לרואים ולאלה שפחות, כי טעים זו שפה שמדברת לכולם. בעניין הכמויות הייתי צריכה קצת ללחוץ. כמו הסבתא המרוקאית שלה, גם היא מבשלת ככה וככה. לפי העין.
בולונז עם קרם חציל
√ 500 גרם פסטה (ספגטי או פנה)
√ 3 כפות שמן
√ 1 בצל גדול קצוץ
√ 5-4 שיני שום קצוצות גס
√ 500 גרם בשר טחון (אני מעדיפה בקר, אבל אפשר לערבב עם הודו)
√ 1 חציל גדול חתוך לקוביות בגודל של כ־1.5 ס"מ (אין צורך לקלף)
√ 1/4 כוס מים
√ חופן גדול של עגבניות שרי חצויות (האומדן שלי הוא קרש חיתוך מלא בחצאי עגבניות)
√ 260 גרם רסק עגבניות (קופסה גדולה)
√ מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה ואורגנו לפי הטעם
בסיר גדול מבשלים פסטה לפי הוראות היצרן. במחבת רחבה או סיר עמוק מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום. לאחר התרככות הבצל מוסיפים את הבשר ומפוררים בעזרת כף עץ. מכסים ומניחים לבשר להתבשל. אחרי כ־20-15 דקות מוסיפים את קוביות החציל עם רבע כוס מים. מכסים, מערבבים מדי פעם ומבשלים עד שהחציל מתרכך והופך קרמי. מוסיפים את עגבניות השרי, הרסק והתבלינים. שוב מערבבים כמה פעמים ומורידים מהאש לאחר שהעגבניות מתפרקות והופכות לנוזל.
סלט עלי בייבי ופטריות
√ חבילת עלי בייבי שטופים
√ 3 גזרים קלופים
√ 1 גמבה אדומה חתוכה לרצועות דקות
√ סלסילת פטריות טריות פרוסות דק
לרוטב:
√ 1/3 כוס שמן זית
√ 1/3 כוס מיץ לימון
√ 1/4 כוס חומץ בלסמי
√ 2 שיני שום כתושות
√ 2 כפות רוטב סויה
√ 1 כף דבש או סילאן
לקישוט:
√ 100 גרם אגוזי מלך מוקפצים בחמאה (לא חובה)
מניחים בקערה את עלי הבייבי. בעזרת קולפן יוצרים סרטים דקיקים של גזר ומוסיפים לתוך הקערה. מוסיפים פנימה את רצועות הגמבה והפטריות. מוזגים את חומרי הרוטב לתוך צנצנת, מנערים היטב, טועמים ומתקנים תיבול. שופכים את הרוטב על הסלט כחצי שעה לפני ההגשה, ומפזרים מעל את אגוזי המלך.
סיסי מכינה עוגת תפוחים בחושה, בעזרת איתי נוי // צילום: איתיאל ציון
עוגת תפוחים בחושה
העוגה מבוססת על מתכון מהבלוג "אוכל עושים באהבה" של ניקי ב. "את לא מכירה את האתר של ניקי ב? איך לא? אצלנו בפורום היא כוכבת גדולה".
√ 4 תפוחי עץ חרמון מקולפים וחתוכים לקוביות קטנטנות
√ 2 כפות סוכר חום
√ 1/2 כפית תמצית וניל
√ 2 כפיות קינמון
√ 4 ביצים
√ 1/2 1 כוסות סוכר
√ 2 כוסות קמח תופח
מניחים בקערה את קוביות התפוחים עם הסוכר החום, תמצית הווניל והקינמון. מערבבים היטב ומשרים לחצי שעה. מקציפים במערבל את הביצים, מוסיפים בהדרגה סוכר וקמח וממשיכים לערבל לבלילה אחידה. מקפלים פנימה את התפוחים ומעבירים לתבנית בינונית משומנת. מחממים מראש את התנור ל־170 מעלות ואופים כ־40 דקות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו