בג"ץ אישר את חוק החרם

הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ, אישר היום את חוקיותו של חוק החרם, וקבע כי הוא קובע הסדר מידתי, זאת בכפוף לפסילתו של סעיף אחד בחוק, פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק שלגביו נקבע כי הוא אינו צולח את מבחן המידתיות.

זוכרים ומכבדים: טקסי יום השואה

חוק החרם שנכנס לתוקף ביולי 2011, מאפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, ממי שקרא להימנע מרכישת מוצרים מההתנחלויות או להימנע מקשר כלכלי עם ישראל בכלל. החוק אף מסמיך את שר האוצר להטיל סנקציות כלכליות חמורות על כל מי שקורא לחרם או מתחייב להשתתף בו.

העותרים ובראשם האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה, טענו כי החוק מטיל "תג מחיר" על התבטאויות פוליטיות לגיטימיות ופוגע בדיון הציבורי, דווקא בנושאים הבוערים והשנויים ביותר במחלוקת. בכך הוא פוגע בזכויות החוקתיות לחופש ביטוי, לכבוד ולשוויון, ויוצר בלבול מכוון בין ביטוי שמתנגד למדיניות הממשלה לבין ביטוי שמיועד לפגוע במדינה. הסנקציות החריפות שהחוק קובע יוצרות "אפקט מצנן", המרתיע מראש את מי שיבקשו להביע עמדה פוליטית באמצעות קריאה לחרם, ועל כן פגיעתו של החוק קיימת עוד בטרם הוגשה תביעה על בסיסו.

המדינה טענה מנגד כי תכלית החוק הינה להגן על המדינה, מוסדותיה וגורמים שונים בה, מפני הטלת חרם שעלול לפגוע בהם, אך בשל זיקתם למדינה, למוסד ממוסדותיה, או לאזור הנמצא בשליטתה. תכלית זו היא ראויה, שכן היא מבטאת את חובתה של המדינה להגן על הפרטים ועל המוסדות והגורמים הקשורים אליה, ולמנוע הפליה של אזרחי ישראל על בסיס לא לגיטימי. בנוסף, נטען כי החוק נועד למנוע פגיעה במעמדה של ישראל בעולם, או פגיעה ביחסיה עם מדינות אחרות וביחסי החוץ שלה – ואף תכלית זו ראויה היא.

שופטי בג"ץ, החליטו פה אחד, לדחות את העתירות ככל שמדובר בסעיפי החוק שעניינם בעיצומים המנהליים שרשאי שר האוצר להטיל מכוחו של החוק על מי שמפרסם קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל, או על מי שהתחייב להשתתף בחרם. עם זאת, החליט בג"ץ לבטל את הסעיף בחוק שהתיר לבית המשפט לחייב את מי שקורא, בזדון, להטלת חרם על מדינת ישראל, בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק, ללא הגבלת סכום.

השופט חנן מלצר, אשר כתב את חוות הדעת המרכזית בדעת הרוב, הדגיש כי "החוק עונה על הצורך של המדינה להתגונן מפני הקמים עליה לכלותה, או מפני אלה המבקשים לשנות את אופייה, באמצעים כוחניים שונים, לרבות חרם, והוא כלי שהדוקטרינה של "דמוקרטיה מתגוננת", אשר קנתה לה שביתה בשיטת המשפט הישראלית וכן בעולם – מכירה באפשרות לעשות בו שימוש".

השופט מלצר ציין עוד כי "בקריאה לחרם ובהשתתפות בו יש לעיתים אפילו משום "טרור פוליטי", אשר מוצדק להגביל את זכויותיו של מי שמבקש ליטול בו חלק." מלצר הוסיף כי "החוק, המבקש לאסור קריאה להימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, "רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה" – מקדם גם ערכים של שוויון ואיסור הפליה".

המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, אשר הצטרף לעמדתו של השופט חנן מלצר הדגיש:  "צריכה מדינה להיות שוטה שבעולם לאפשר הטבות מכספיה לגורמים פרטיים או להתקשר עם גורמים פרטיים, הקוראים להחרים יחידים או חברות אך מחמת זיקתם למדינה, מוסד ממוסדותיה או אזורים שבשליטתה; דומה הדבר לאדם הבא להכות אדם אחר, והאחרון מצייד אותו באלה כדי שיוכל להלום בו בעוצמה יתרה."עם זאת, סבר רובינשטיין כמו מלצר, כי הסעיף בחוק של פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, הוא "צעד אחד יתר על המידה".

הנשיאה השופטת מרים נאור, אשר הצטרפה הצטרפה לדעתו של השופט מלצר, ציינה כי "מדינת ישראל מוצאת עצמה במגננה מפני חרמות בזירה הבינלאומית וניסיונה להתגונן מפני הנזקים השונים העלולים להיגרם כתוצאה מכך הינו לתכלית ראויה."