שיק בשוק

צילום: לירון אלמוג // שוק הפשפשים. פעם שוק לכלי בית יד שנייה, היום אזור בילוי מגניב

בשוק הפשפשים ביפו מתקיימים עבר והווה זה לצד זה באופן מלא חיים. זהו מקום שכיף ללכת בו לאיבוד בחיפושים אחר אדם או דבר שפעם אהבנו או סתם לשבת, לאכול או לשתות משהו, ולספוג את האווירה.

מגישה: ליטל שמש צילום: דורון פרסאוד מאפרת: אומאי שטרית

קחו למשל את האיש שיודע לנגן בכלים מכל העולם, זכרתי אותו מטיולי בשוק בשנים עברו, וצעדתי בין הדוכנים עמוסי הסחורה מחפשת אחריו לשווא. עד שהגעתי לסוחר אחד, מאלה שכבר הרבה שנים נמצאים בשוק. הוא, מהפינה שלו, שהמדרכה שלפניה עמוסה בפיצ'פקעס צבעוניים, כבר ראה ושמע הכל. הוא מספר לי איך השוק הזה, שפעם מכרו בו בעיקר כלי בית יד שנייה, בדים ותנורים, הפך למקום של שיק, של גלריות, ואפילו מלון ראשון פתחו בו לאחרונה. הסוחר הזה הכיר כמובן את האיש שמפיק מוסיקה מכלי נגינה מיוחדים, דוד בר־נור קוראים לו, כך אמר, וכיוון אותי לחנות שלו, "הללויה" שמה.

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

אני מתחילה את הסיבוב שלי באזור במלון הבוטיק "מרקט האוס", מלון מרשת מלונות אטלס, שחביבה עלי ביותר בשל מספר החדרים הקטן שבמלונותיה. כאן יש 44 חדרים, לצד עיצוב יפהפה, שעושה כבוד לזמן ולמקום. יתרונו הגדול של המלון הוא ללא ספק המיקום - שוק הפשפשים, שהצבעוניות הומת האדם שלו משרה אווירה של ביקור בחו"ל, ובשעות הלילה הוא הופך לאזור בילוי שוקק, שבו ברים מגניבים ובתי אוכל קטנים.

מלון הבוטיק מרקט האוס. היתרון הוא במיקום // צילום: לירון אלמוג

מלון מרקט האוס נפתח לפני כמה חודשים בבית אבן בן 180 שנה, שהיה שייך בעבר לכנסייה האורתודוכסית והיה חלק מהשוק היווני. לאחר קום המדינה שימש המבנה בתור המטה המרכזי של השב"כ, ומשנות ה־70 ועד שנות ה־90 היה שייך לצה"ל. לאחר כמה גלגולים שעבר הבניין - שבמהלכם אף נערכו בו חפירות שחשפו אוצר: שרידי קפלה ביזנטית מהמאה השביעית - הוקם כאן אחד מהמלונות היפים שביקרתי בהם.

אין ספק שהעיצוב כאן הוא אלמנט מרכזי. בקומת הכניסה אפשר לראות, דרך רצפת הזכוכית, את השרידים הארכיאולוגיים של הקפלה, ואם זה לא מספיק - אז קיר זכוכית מרשים שמעליו ספרייה מפריד בין הלובי לבין קונדיטוריה קטנה ומטריפה ששמה "מילק".

ארוחת הבוקר של המלון כוללת בופה של סלטים מוקפדים, לחמים וגבינות, ואפילו חומוס מסבחה מתוק ונימוח. גם הקונדיטוריה, המעלה ניחוחות מפתים, היא מקום שכדאי לבקר בו. הקונדיטורית הצעירה עדי קיהן אופה בה לחמניות ולחמים מיוחדים, ואפשר לטעום כאן, בין השאר, כריך קרואסון עם סלמון או עוגת קרמשניט, שתורכב לנגד עיניכם.

פיראט בערסל ושלל חברים בחנות טאוס. המקום של יוצר הדינוזאורים במתחם סינמה סיטי

לאחר התחלה כה מבטיחה אני ממשיכה לשוטט בשוק. לפתע אני מבחינה בבובת אביר גדולה ומרשימה. אני נכנסת לחנות ורואה פיראט עצום שוכב בערסל, דרקון מתעופף ומיני מכונות עתיקות. הבעלים של החנות, ליאור זאדה, מספר לי שקרא למקום "טאוס", שזה טווס בפרסית וגם שמה של סבתו ז"ל, והוא מוכר מיני בובות ענק שמשמשות לדקורציה אמנותית. ליאור מדבר בצניעות, אך לאט לאט מתברר לי שהוא אחראי לכל הבובות הדקורטיביות שעומדות במרכזי הסינמה סיטי, ובהן מקבץ הדינוזאורים המרשים מחוץ למתחם הסינמה סיטי בראשון לציון. כדאי להגיע לחנות שלו כדי לשוטט, לגעת בבובות, לצפות בפריטי אספנות ולראות מכונות ומשחקים מהילדות.

דוד בר־נור בחנותו הללויה. מפיק צלילים מצלחת טיבטית // צילום: לירון אלמוג

ומקסם אחד לקסם אחר: "הללויה" החנות של דוד בר־נור, שהזכרתי בתחילת המדור, נראית פשוטה מבחוץ, אבל בפנים יש עולם מופלא של כלי נגינה מיוחדים מרחבי העולם. דוד מפיק צלילים מתוך כלי נגינה שונים דוגמת קערות טיבטיות ומקלות גשם אוסטרליים. יש לו אפילו כלי תאילנדי שנראה כמו ציפור ומפיק מעין קרקור. כשתגיעו לכאן לא תוכלו להפסיק לגעת, למשש ולשאול: "איך זה עובד?" ו"ממה זה עשוי?" ודוד יענה על הכל. בסבלנות ובאהבת אדם, ידגים וייתן לכם להתנסות. דוד גם מעביר סדנאות ושיעורים בגני ילדים, וכדאי להתקשר ולברר מתי הוא נמצא בחנות ולהגיע עם הילדים כדי לספוג קצת מהקסם.

אני ממשיכה לחנות הבשמים של ארז ז'לינסקי. ארז אינו רוקח הבשמים שהייתם מדמיינים, הוא אינו איש מבוגר הרוכן מעל קערית מבעבעת, אלא גבר צעיר ותמיר, ארוך שיער עם עיניים טובות. כשאני שואלת אותו מה הוביל אותו לרקוח בשמים הוא עונה לי בפשטות: "בושם הוא זיכרון שיש לנו. זה תמיד מחזיר אותנו לתקופות מסוימות בחיים, לבני זוג, לבית". ואז הוא מספר לי על לקוחה שהגיעה ופתאום מלאו עיניה דמעות, כשהריחה בושם שהזכיר לה את אהובה מלפני 50 שנה, ועל זוג שחווה תהליך פרידה מכוער והגיע אליו כדי לרקוח את הריח של ראשית אהבתם.

ארז מציע משהו באמת ייחודי: רקיחת בשמים אישית, תהליך שלוקח חצי שעה עד שעה, שבסופו תוכלו לצאת עם מרקחת אישית. יש לו בשוק גם חנות סבונים מיוחדת, ומי שקצר בזמן יוכל לבחור בשמים מוכנים שכבר נרקחו. בכל מקרה, הקסם עובד גם כאן.

כמו צועני

בתי אוכל רבים יש בשוק הפשפשים, אני דווקא אוהבת את אלה הפחות מחייבים, שמאפשרים לספוג מאווירת השוק הנהדרת, ביום ובלילה. מסעדת "הצוענייה" שנפתחה לפני כחודשיים וחצי היא בדיוק כזו. יש בה תפריט כיפי, המנות במחירים סבירים, ובשעת ערביים או בשעות הערב הופכת האווירה במקום לעליזה ומגניבה במיוחד. המקום מעוצב בחמימות, וכיאה לשמו, על הקיר תלויות תמונות רבות של צועניות.

במסעדה מוגשות מנות נחמדות מהמטבח הבלקני: בוריק (כיסון פילו מטוגן ממולא בתפוח אדמה, גבינה, תרד וביצה), צזיקי (סלט יוגורט ומלפפונים) והמנה שבגללה עוד אחזור למקום: גירוס דגים. גירוס זאת השווארמה היוונית, המוגשת בפיתה קטנה עם יוגורט, עגבניות ובצל. כאן בטוויסט מקורי במיוחד מכינים את המנה עם שווארמה של דגים על פיתה יוונית, עם בצל מטוגן, יוגורט, טחינה, עגבניות שרי, פלפל חריף וכוסברה. שווה להזמין עם כוס אוזו, ולשתות לחיים.

פונדק דה לוקס. בשרים ואווירה צעירה // צילום: בן יוסטר

עוד מקום נהדר שביקרתי בו הוא פונדק דה לוקס - מזללה קטנה ומדליקה, שמציעה מיני בשרים מעושנים ובשרים על הגריל, המוגשים בפשטות על מגשי מתכת עטופים בנייר, לצד פנכות קטנות של תוספות, למשל סלט גזר בתיבול אריסה וכמון וסלט קולסלאו מכרוב לבן ופרוסות דקיקות וחמצמצות־מתוקות של תפוח עץ. המקום מתאים לישיבה בחברותא ולגימת בירה קרירה באווירה תל־אביבית צעירה.

חוף מבטחים

ואם אתם רוצים גם נגיעות של ים בטיול העירוני שלכם, במרחק 10 דקות של הליכה נינוחה מהשוק נמצא פארק מדרון יפו. הפארק היפה נמשך לאורך של כ־1.2 ק"מ - מנמל יפו עד חוף גבעת עלייה שגובל בעיר בת ים, ומדובר באחת מרצועות החוף היפות בארץ. כדאי לצאת להליכה או לרכיבת אופניים לאורך החוף או פשוט לשבת מול הים העצום והכחול וליהנות מהמראה המרהיב. חג אביב שמח לכולכם!

yaell@israelhayom.co.il