לפעול בקור רוח, ובשיקול דעת

הפיגוע אתמול בירושלים הוא אירוע מכונן, משנה מציאות. מסוג האירועים שגם בעוד שנים אפשר יהיה לשים עליהם את האצבע ולומר שהם היו נקודת מפנה. זה נובע גם מהמסה המצטברת של פיגועים ואווירה, וגם מהפיגוע הספציפי הזה: הדעת לא נותנת לעבור לסדר היום על יהודים שנרצחים בבית כנסת בזמן תפילת "שמע", כשהם לבושים בטליתות וציציות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הבטן המתהפכת מחייבת את ישראל לפעול - מהראש. כל מניע אחר - נקמה, זעם, פוליטיקה - יגרום יותר נזק מתועלת. דווקא ברגעים כאלה חובה לנהוג בקור רוח ובשיקול דעת, תוך כדי הקפדה על שלושה יעדים עיקריים: החזרת השקט לרחובות והביטחון לאזרחים, מניעת התרחבות התבערה לזירות נוספות (יהודה ושומרון, ערביי ישראל או מדינות ערב) ומאמץ להבקיע - מדינית והסברתית.

היעד הראשון, הביטחוני, הוא החשוב מכולם. חובתה של הממשלה, חובתם של כוחות הביטחון, לספק את מצרך היסוד הזה לתושבים. זאת לא יכולה להיות אמירה ריקה: בלי ביטחון, בלי תחושת ביטחון, לא יהיו כאן חיים, שלא לדבר על חיים נורמליים. ייקח מה שייקח בכוחות או בתקציבים, אזרח ישראלי חייב להרגיש מוגן כשהוא נוסע ברכבת הקלה או הולך להתפלל. אם המשטרה צריכה תגבור, בכוחות מילואים או בחיילים סדירים, זה הרגע; לפיגועים כאלה יש נטייה לייצר ממשיכי דרך. חקיינים שרוצים לשחזר את "ההצלחה". חייבים לבלום אותם מייד, בכל המישורים: מהריסת הבתים ושלילת זכויות מבני המשפחה כדי לייצר מחיר הפסד כואב שאולי יעורר מחשבות שניות אצל המפגע הפוטנציאלי, דרך הבקעה מודיעינית שתאפשר איתור של מפגעים כאלה בשלב ההכנות ועד לכוחות הפיזיים בשטח - שיחצצו בין המפגע ליעד שלו.

היעד השני קריטי משום שלמניע של התבערה הנוכחית - ירושלים - יש פוטנציאל מסוכן להרחיב אותה לכל עבר: לכל ערבי ולכל מוסלמי, בכל מקום בעולם. בשונה מפיגועי עבר, שנבעו לרוב ממניע מדיני, הפעם הרקע דתי נטו. זה משחק ברכיבים הרגישים והנפיצים ביותר של הסכסוך. יש בו הרבה ציניות והרבה גורמים שליליים ששולחים במכוון ידיים (חמאס, הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, חלק מההתבטאויות של אבו מאזן), וחובה על ישראל לוודא שהם לא מצליחים כי המשמעות תהיה הרסנית - פנימית, אזורית ובינלאומית. בקבינט מבינים את זה היטב, ומכאן גם נובעות ההבהרות החוזרות ונשנות של ראשי המדינה כי הסטטוס קוו בהר הבית לא ישונה.

היעד השלישי נועד לאפשר לישראל חופש פעולה ולמנוע בידוד מדיני מסוכן. העולם היום נגדנו, אבל זאת לא גזירת גורל. אין הבדל ממשי בין המחבלים שרצחו אתמול ישראלים בבית הכנסת לבין אנשי דאעש שרוצחים אמריקנים ובריטים בסוריה: זאת אותה המלחמה, שהטובים חייבים לשלב בה ידיים כדי לנצח את הרעים. ישראל חייבת להסביר את זה ולהבהיר שהיא שייכת לטובים; שלמרות הזעם והרצון בנקמה, ידנו היתה ותהיה מושטת לשלום. זה חיוני דווקא כדי להצליח בשתי הזירות האחרות - המלחמה על הביטחון והמאמץ למנוע את התרחבות המלחמה. מימוש מקביל ומתואם של שלושת היעדים האלה הוא האתגר העיקרי שמונח כעת לפתחם של שרי הקבינט וראשי מערכת הביטחון. לכל סטייה מהם - בהתבטאות מסלימה, במהלך מתריס, חלילה בפיגוע - עלולות להיות השלכות הרות אסון. לכן דווקא כעת, כשהדם רותח, חובה על ישראל לנשום עמוק, לרכז מאמץ ולפעול בשכל.