לרמת הגולן נסעתי הרבה פעמים בשנים האחרונות. על גבי אופנועים וקטנועים, במיניבוסים ובמכוניות פרטיות. עם ייננים, בעלי יקבים, חברים ועיתונאים. עם שתקנים ועם אנשים שלא סתמו את הפה לאורך כל הדרך. הפעם נסעתי לרמה עם חבית. כן, לידי, כשחצי ממנה מונח על המושב וחצי בתא המטען, היתה מונחת חבית עץ בנפח 200 ליטר. היא נוצרה במקור עבור מזקקת הברבן האבן היל בקנטאקי, ולאחר שימוש אחד הגיעה ליקב ברקן בחולדה שבו התיישן בה הוויסקי של אגודת הוויסקי הישראלית שמזוקק בסקוטלנד ומתיישן באתרים נבחרים בישראל. החבית ואני היינו בדרך אל קיבוץ עין זיוון שברמת הגולן. היא כדי להתמלא בסינגל מאלט הישראלי הראשון, ואני כדי להיות נוכח, בפעם הראשונה שבה מתקיים זיקוק שני של סינגל מאלט, כפי שדורש התקן הסקוטי במזקקת Jordan Rift. ליינן טל פלטר, שמפעיל את המזקקה, הספיק מבט אחד בשותפה שלי לנסיעה כדי להבין שאין לה סיכוי לעמוד במשימה. "תמלא אותה במים", הוא ביקש מאחד העובדים שלו, "ונראה מה היא שווה". העובד חיבר את הצינורות ואנחנו נכנסו אל אולם הזיקוק.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
מתוך המזקקה שיובאה מחבל קוניאק זלג באיטיות נוזל שקוף, בירה מזוקקת בעוצמה של יותר מ־70 אחוזי אלכוהול. לא יכולתי להתאפק וגנבתי כוסית. אי אפשר לשתות את זה, אבל ברור שמדובר בזיקוק נקי, מדויק ואיכותי. מבעד לאדי האלכוהול היה אפשר להבחין במעט ריחות פרי ופרחים, ולמרות האלכוהול הגבוה גם החך שלי הגיב בחיוב. טעמתי גם את הוויסקי מהזיקוק הראשון, סמיך יותר ועשיר בריחות שמרים ולחם קלוי, והבנתי מדוע במשך שנים התייחסו לזיקוק כאל סוג של קסם. תהליך שבו לוקחים חומר מסוים, משנים את התכונות שלו כמעט לחלוטין והופכים אותו למשהו אחר לגמרי. בסיומו של הזיקוק השני ידולל הוויסקי במים, ייכנס לחביות ויבוקבק בעוד כמה שנים כסינגל מאלט הישראלי הראשון, אף שגם על התואר המחייב הזה יש השגות.
הספרות על תולדותיהם של המשקאות האלכוהוליים השונים מלאה בהשערות. אף אחד לא יכול לשים את האצבע על התאריך המדויק שבו התחילו לזקק קוניאק בצרפת או ויסקי בסקוטלנד. זה הגיוני. עבר הרבה זמן מאז, אבל גם בישראל, שהתחילה להתעניין בזיקוק ובייצור ויסקי רק בשנים האחרונות, אף אחד לא יכול להגיד בוודאות מי היה הראשון. האם אפשר להתייחס אל הסינגל מאלט של אגודת הוויסקי, שרק התיישן בארץ? האם לספור את המזקקים הביתיים, שמזקקים סינגל מאלט כבר כמה שנים? ומה עם מזקקת Milk & Honey, שכבר יצאה לדרך בכל מה שקשור לשיווק ולמיתוג? התשובה הנכונה לדעתי היא שהבכורה שייכת ל־Jordan Rift, המזקקה הישראלית הראשונה שמזקקת סינגל מאלט בכמות מסחרית.
גילוי נאות 1: אני מכיר ואוהב את כל הדמויות המעורבות בפרויקט הזה: טל חוטינר ויוסי בוזנח, אנשי יין ואלכוהול עם לב רחב וכבד רחב אף יותר, בעליהם של מוסדות השתייה התל־אביביים שישקו והסרווסריה, אורי שגיא ממבשלת אלכסנדר, שבישל את הבירה - חומר הגלם הראשוני שממנו מזוקק הוויסקי, ליאור נעמן מ"בלייזר", שיזם ותומך, וטל פלטר מיקב פלטר, שמפקח על העבודה בשטח.
גילוי נאות 2: לאחר שהמים שבה מולאה התפרצו מהחבית שהבאנו מבעד לעשרות סדקים וחריצים, התברר שוויסקי לא יהיה אפשר ליישן בה, וגם לא שום דבר אחר. לפחות היא ישבה בשקט כל הדרך.
• • •
הסיידר שלא נפל רחוק מהעץ
אם היה צדק בעולם המשקאות, סיידר היה הופך מזמן להיות המרענן הרשמי של הקיץ הישראלי. הוא יותר קליל מבירה, אינו מכיל גלוטן ואפילו כשר לפסח. מדוע זה עדיין לא קרה? אולי בגלל החלטות תמוהות, כמו זו של שתיים מחברות המשקאות המובילות בישראל, שבחרו להשיק שני מותגי סיידר בינלאומיים מובילים בתחילת החורף. לנו נותר רק לשמוח על התוספות הללו למקררי המשקאות שלנו ולקוות שעד פרוץ הקיץ נזכה לראות אותן נמזגות גם בברזים.
Somersby
הסיידר, שפותח על ידי חברת קרלסברג העולמית, נעשה ללא שימוש בחומרים משמרים או בממתיקים מלאכותיים ומכיל ארבעה וחצי אחוזי אלכוהול. יש לו ריחות נעימים של תפוחים מתוקים ורסק תפוחי עץ, הטעם שלו נוטה למתקתקות והגיזוז נעים. אם אתם בעניין של סיידרים יבשים וחמצמצים, עדיף שתוותרו עליו, אבל אם אתם מעדיפים לשתות משהו מתקתק, סביר שתיהנו ממנו. כשר. המחיר: החל מ־8 שקלים לבקבוק 330 מ"ל.
Strongbow
סטרונגבואו הוא מותג סיידר ותיק שנמזג לראשונה בתחילת שנות ה־60 ונרכש על ידי תאגיד היינקן בשנת 2008. הוא מכיל חמישה אחוזי אלכוהול ויש לו ריחות של תפוחים חמוצים, שעשויים להזכיר אפילו יין לבן יבש. המגע שלו עם החך קליל ועוקצני, המתיקות נמוכה והסיומת קצרה ומתכתית מעט. לטעמי הוא יכול להיות תחליף הולם לבירה בהירה ויבשה. כשר. המחיר: כ־30 שקלים למארז של ארבעה בקבוקי 330 מ"ל.
יאיר גתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו