מטבח אחד לשני עמים

בצהרי שבת, תחת שמש צווחנית, תועים את הדרך לבית נקובה, הגענו למאג'דה שבראש הגבעה של עין ראפה.

"איזה חום", הוא אמר.

"איזה ריח", עניתי.

ריח ילדות, ריח דבק ואורן וריחו הזכרי כל כך של הטיון הדביק, הבושם שפעם היה שלי. וכשעלינו במדרגות אל הבית הכחול, ומשם, אחרי המלצרית, אל בין החמוקיים של המסעדה היפהפייה הזו, לחשתי לו שהולך להיות טעים. כי הכל כתוב בריח, ובמאג'דה עומד ריח טוב ועדין של בצק חם וירקות קלויים, ריחות גרניום ועשבי תבלין.

הברקה. עטאיף ממולא בבשר

תחת עץ וגפן, שם ישבנו במקום שבו הרי יהודה לוקחים את העין רחוק, אל המערב, אכלנו יופי של ארוחה. לחם מחמצת מהמאפייה של דיטרה ועופר הנמצאת ביד השמונה, מרחק כמה גבעות מעין ראפה, כרובית בטחינה שהיתה מצוינת, עגבניות בפלפלים ותומה, שזו התשובה של המטבח הערבי לפירה. 

במקום חמאה משקים תפוחי אדמה ושום בשמן זית. אני משוגעת על זה, וכמה טובה התומה של מאג'דה.

בשולחן לידנו משפחה אכלה בצרפתית, בקצה הגינה גבר ואישה, הוא זעוף, היא מחייכת, לוחשת לו ממתקים עד שיתרצה ויפקח גם הוא עיניים לראות את יופיו של הבית הכחול שיעקב ברהום בנה על ראש גבעה למיכל ברנס, אם ילדיו ורעייתו.  

חלל המסעדה

היא גדלה על שפת הים של נתניה, הוא בעין ראפה, ושניהם נפגשו לפני 18 שנה כשעבדו בבית ההארחה של קריית ענבים. בהתחלה הם פתחו בית קפה במשתלה של הקיבוץ וכשזה נסגר, בטיול אחד ביוון, נבטה מאג'דה שלהם. 

חשבו על מקום קטן. מיכל במטבח, יעקב עם האורחים, 20 איש, אולי 30. אבל כבר בסרוויס הראשון, לפני חמש שנים, הבינו שלחלום שלהם ייכנסו עוד משתתפים. אז יש צוות מלצרים וצוות טבחים.

דו־קיום בבית, דו־קיום בצוות ודו־קיום המשלב בין הידיים המצוינות של מיכל לבין מטבח קדום שממנו צמח יעקב שלה. השילוב בין חדש לישן, בין מערב למזרח, הולך לא פעם לאיבוד במין פטפטת חסרת מעצורים. האוכל שמיכל יוצרת בטוח בעצמו, יודע לאן הוא הולך. 

ברעב קטן מדי הגענו למקום, אז הזמנו רק שלוש מנות. פלאפל שרימפס ביוגורט וחזרת, עטאיף ממולא בשר ונתח אוכף טלה על הגריל שהיה מצוין. יופי של בשר, צלוי במידה, שהלך מצוין עם טעם האפר החבוי בפריקה, חיטה ירוקה שעוברת עישון. 

מצוין. אוכף טלה על הגריל

הפלאפל שרימפס: כדורים זהובים פריכים עם חזרת בבשר הסרטנים המטוגנים וחזרת עם יוגורט הבא ללוות אותם. אני חשבתי שזו מנה נחמדה, מהסוג שלא מעצבן אף אחד. הוא אהב אותה. ממש. ראיתי לפי הקצב שבו אכל. הוא ממהר ככה רק אם הוא רעב או כשטעים לו.  

העטאיף זו הברקה. בתוך בצק מטוגן המותקן מבלילת שמרים, במקום השמור לגבינת כבשים או תערובת אגוזים, מחביאה מיכל בשר טחון, מנוקד בתבלינים, וכשהשיניים ננעצות בבצק המטוגן, עולה איזו מתקתקות מרומזת, להזכיר את מוצאו של העטאיף כממתק בעיד א־צע'יר שלאחר צום הרמדאן או בליל כלולות במצרים. יופי של בצק, יופי של שילוב חדש, והכל ביחד מקבל בברכה עסיס עגבניות טרי, בשר חציל קלוי וטחינה.   

החצילים, כמו חלק מהעגבניות, מגיעים מגן הירק שיעקב מטפח. ירקות של קיץ שעוד מעט יפנו את מקומם לאלה של חורף. במשק החי עיזים ותרנגולות, קסם ים־תיכוני הקורא אל המקום עיתונאים וצוותי טלוויזיה לבוא ולתעד את יופיו של חזון אחרית הימים, של שלום אפשרי ועוד מילים גדולות המתיישבות על סיפור אהבה פשוט וטוב בין שני אנשים ובינם לבין מקום.

•   •   •

מאג'דה

איפה? הבית הכחול במעלה הכפר עין ראפה, טלפון: 02-5797108

מתי? ימי ד' ו־ה': 13:00 עד 21:00, יום ו': 9:00 עד 22:00, שבת: 10:00 עד 16:00. בימי שישי ושבת תחילת היום מוקדשת לארוחות בוקר.

כמה? 170 שקלים לאדם, ארוחת בוקר זוגית שבה שבע מנות, לחם ושתייה תעלה לכם 140 שקלים.

חשוב לזכור: קבב הטלה שמוגש במקום הוא חלק מתהילתו. אנחנו, כאמור, הגענו בלי מקום, אבל כל מי שיודע את מאג'דה אומר שאסור להחמיץ אותו. התפריט משתנה לעיתים תכופות. עונות, מצאי וחשק של זוג ידיים חכמות. תשאלו. 

מה כדאי? בואו עם רעב ועם זמן. זה מקום ראוי לנשום אותו לאט ועמוק.

צילומים: דודי ועקנין

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו