מיליון סקוטים בעלי זכות הצבעה יתבקשו ביום חמישי הקרוב להחליט אם הם רוצים להיפרד מבריטניה. אחרי כ־300 שנה של אחדות - ייתכן שהם יפתחו פרק חדש בהיסטוריה, יתגרשו, ויהפכו את הממלכה הבריטית המאוחדת - למפולגת.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המלכה אליזבת שותקת, למרות המהפך בסקרים שמעניקים רוב לתומכים בעצמאות סקוטלנד. כעת האנגלים לחוצים. הם מאבדים את קור רוחם הידוע וחוששים לאבד את הצפון.
הפחד הזה הוא אינו מנת חלקה של אנגליה בלבד. ניצחון מחנה ה"כן", התומך בהתנתקות סקוטלנד מהממלכה, צפוי להביא איתו רעידת אדמה של ממש, גם מעבר לגבולותיה של בריטניה - לכל רחבי אירופה. האומה הסקוטית הוותיקה, שבה 5.2 מיליון תושבים, מערערת כך פתאום את יציבות האיחוד האירופי.
גם ניצחון לצד של ה"לא", ברוב קטן, יהיה מכה קשה ביותר לבריטניה, כנראה הקשה ביותר זה כ־90 שנה, מאז נולדה אירלנד החופשית (1922). האם הסקוטים, בני אחת האומות הוותיקות ביבשת, בעלי מורשת של תרבות עצמאית למרות האיחוד עם בריטניה הגדולה - יסירו את הכתר הבריטי מעל ראשיהם? התשובות בסוף השבוע הבא, לאחר ההצבעה.
מפגינים קטלאנים ותומכי קורסיקה העצמאית // צילום: AP
• • •
אבל זהו לא רק עניין בריטי פנימי: אירופה המאוחדת בלחץ מהנעשה בממלכה המאוחדת. הקרב על עצמאות סקוטלנד מעורר אצלה מתח רב. הפילוג הבריטי, חשים ביבשת הישנה, עלול לעשות דרכו גם אליהם. עם זאת, יש מי שמתפללים שהיפרדותה של סקוטלנד מהממלכה ייצא לפועל ויצליח בכל מישור, והם לאו דווקא מחזיקים בדרכון בריטי. אין כמעט מדינה ברחבי היבשת שלא בלעה לתוכה מיעוט מסוים עם תרבות משלו, לא אחת עם שפה ייחודית - ותמיד חלומות על עצמאות ודגל.
קחו לדוגמה את איטליה. רוב שנותיה עברו עליה כאוסף של נסיכויות, כך שיש לא מעט איטלקים שעדיין מפנטזים על פיצולה. הבולטת בין המבקשות להתפצל היא תנועת הליגה הצפונית (ליגה נורד), שרואה עצמה ממשיכת דרכה של "ליגה לומברדה" (מדינת פדניה, בלשונם). הליגה הצפונית חולמת על היפרדות הדרום מארץ המגף, ולא מדובר בקוריוז. מדובר בתנועה רצינית ומבוססת, שבשנים האחרונות הצליחה להשפיע על החקיקה, בעיקר בניסיונותיה לבלום הגירה מבחוץ. את רומא הם מכנים "המושחתת". לפיצול יש גם משמעות כלכלית: הצפון הוא המתועש והעשיר, ואילו הדרום - עני.
בספרד הסיפור אף בולט עוד יותר. יש בה שני עמים החולמים על עצמאות - הקטלאנים והבאסקים. לשני העמים הללו שפה ותרבות משלהם. אפילו תלבושות לאומיות. בכל אחד מחבלי הארץ הללו הדרישה לעצמאות צוברת פופולריות. לקטלוניה למשל, הנמצאת
בפינה הצפון־מזרחית של ספרד, יש עיר בירה משלה, ברצלונה, שמניפה דגל משלה, שרה המנון משלה ונהנית מכלכלה חזקה משלה. היא יכולה בקלות לא רק להפוך למדינה עצמאית מסודרת, אלא להציב בפני ספרד אתגר כלכלי לא פשוט, במצב שבו ספרד ממילא נמצאת במשבר כלכלי.
הבאסקים מרוכזים בצפון ספרד, בחלק המערבי. גם להם שפה וסמלים תרבותיים משלהם. גם התשתית בחבל זה מאפשרת מעבר מהיר למדינה עצמאית. הספרדים כמובן יפסידו ממהלך שכזה, החשש העיקרי בממשל במדריד הוא שעצמאות סקוטלנד תהיה זריקת עידוד עבור הקטלאנים והבאסקים. הלאומנים הקטלאנים, למשל, אף יזמו עימות מוצהר עם מדריד בדרישה לקיים מישאל־עם על עצמאות החבל. במדריד חוששים גם משובם של ימי הפיגועים של מחתרת אטה הבאסקית.
גם בצרפת יש מי שמצפים לזריקת עידוד מאדינבורו. החזית לשחרור קורסיקה תובעת כבר שנים לתת עצמאות לאי, הנמצא תחת השלטון הפריסאי. הם רואים בממשל הצרפתי שלטון כובש. בעבר אנשי החזית ביצעו כמה פיגועים קשים, ועד היום הבולשת הצרפתית עוקבת אחר המתרחש שם. אם לא די בכך, גם בחבל בריטני, הנמצא בשטח צרפת, יש תנועה הדורשת עצמאות מצרפת. גם הם מצפים לבשורה מסקוטלנד.
והרשימה נמשכת, כך שאנו מגיעים לבלגיה, שבה הפלמים חולמים להיפרד מהוואלונים, ולהפוך למדינה עצמאית.
מזרחה משם, בשווייץ, שמורכבת ממספר רב של קנטונים, שבהם מדברים בשפות שונות, רבים חולמים את אותו חלום על היפרדות ועצמאות. במשך שנים היה הגורם המאחד בין כל הקנטונים - החובה ללמד את השפה הרווחת בקנטון השכן. התוצאה היא שבכל חבל לומדים שתי שפות זרות כבר בבתי הספר היסודי. אבל ממש במקרה, השבוע התחולל שינוי - באחד הקנטונים בוטלה חובת לימוד השפה הגרמנית, וכאפקט דומינו, החלטה דומה עומדת להתקבל בעוד קנטון. אומרים שם שכדור השלג כבר החל להתגלגל.
מי שמכיר את התהליכים המתרחשים באירופה בשנים האחרונות אינו מופתע - פריחת הלאומיות והדרישות לאוטונומיה ועצמאות נראות טבעיות עבור כל אותם עמים וחבלי ארץ שבהם נשמרים מאפיינים תרבותיים עצמאיים.
במידה רבה זו תוצאה של השלום והביטחון השוררים ביבשת אירופה, שידעה פעם מלחמות רבות ודם. במאה ה־19, היו בטוחים, הבלגים לא היו מעיזים לחשוב על פיצול. הסיבה לכך ברורה - חבל וואלוניה, למשל, היה נבלע על ידי הצרפתים, מקרה שלא צפוי לקרות היום.
ועוד לא אמרנו כלום על עליית האיסלאם ביבשת: היפרדותה של סקוטלנד מבריטניה, או של קורסיקה מצרפת, תשאיר את צרפת ובריטניה עם אחוז גבוה יותר משמעותית של מוסלמים (אין מוסלמים רבים בסקוטלנד ובקורסיקה).
ובבריטניה עצמה גם הוולשים מתחילים לדבר על עצמאות. האם בקרוב ממלכתו של הנסיך מוויילס לא תכלול את מולדתו המלכותית? ומה יישאר, אם כך, מהגאווה הבריטית? מה תהיה עוצמת המכה שתספוג האימפריה, שעליה אמרו שהשמש אינה שוקעת בה לעולם, כיוון שבכל חלק בכדור הארץ יש חלק מבריטניה? ולכן עיני כל הלאומנים, באיטליה, בספרד, בצרפת, בשווייץ וכן הלאה, נישאות בתקווה לסקוטלנד.
וויסקי סטורי
בחזרה לסקוטלנד. במזקקת הוויסקי גלנקינצ'י, אחת משש באזור הסמוך לעיר הבירה אדינבורו, לא תמצאו תומכים בהתנתקות מהממלכה הבריטית. לעצמאות סקוטלנד, חוששים שם, יכולה גם להיות השפעה שלילית על תעשיית הוויסקי הסקוטית הפורחת, מסמלי המדינה.
במשרדי הנהלת דיאגאו, ענקית משקאות האלכוהול הבריטית (הבעלים של גלנקינצ'י, יחד עם 27 מזקקות נוספות), לא מסתירים את דאגתם ממישאל העם. הנהלת החברה, היושבת בלונדון, מקווה כי ברגע האחרון יתעשתו הסקוטים, כך שהוויסקי שלהם לא יתנתק מטבורה של לונדון. הצד הכלכלי קריטי כמו טעם המשקה.
איוואן מנזס, מנהל דיאגאו, מסביר: "בניגוד לעסקים אחרים, אנו לא יכולים לסגור את הדלת ולעזוב את סקוטלנד, גם אם השפעת העצמאות על הכלכלה הסקוטית תהיה שלילית. הדבר היחיד הברור לנו הוא שגם אחרי מישאל־העם, ולא משנה מה תהיה התוצאה, הוויסקי הסקוטי ימשיך להיות מיוצר על אדמת סקוטלנד". מנזס יודע את מה שכל המזקקות, 139 במספר, חוששות ממנו - 90 אחוזים מהוויסקי המיוצר בסקוטלנד מיועד לייצוא. הוא מכניס לקופה הסקוטית 5.4 מיליארד יורו, שני רק לנפט.
לעומת זאת, אגנוס רוברטסון, חברת פרלמנט מטעם המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP), המכהנת בפרלמנט הבריטי, חושבת ש"אין כל ספק שסקוטלנד עצמאית תביא לפריחת המוצר הלאומי שלנו", הוויסקי. לונדון ואדינבורו כבר נלחמות על ההכנסות מהמסים של המוצר הפופולרי.
כשזה מגיע למיסוי, שעומד כיום על 80 אחוזים, הסקוטים זועמים על הבריטים. הם מרגישים שזהו מס אנגלי לא הוגן, שרק מביא לפריחת השוק השחור. ה־SNP הבטיחה, במקרה של עצמאות, להפחית את המיסוי הגבוה, אלא שיצרני הוויסקי אינם מאמינים להבטחה הזו. נוסף על כך, הם חוששים שיאבדו את הגנת האיחוד האירופי שאליו משתייכת בריטניה.
עצמאות לסקוטלנד משמעה, בין השאר, פרידה גם מהאיחוד האירופי, שהשוק שלו מבטיח רשת ביטחון ליצרני הוויסקי. אלה אפילו נהנים משירותי היחצנות שמעניקות להם כל הנציגויות של בריטניה בעולם. לסקוטלנד העצמאית יהיו, לכל היותר, 60 נציגויות דיפלומטיות.
בינתיים, בחנות הוויסקי "The Good Spirit" שבגלזגו הוצאו למכירה 140 בקבוקי וויסקי תחת השם "מישאל־העם". הלקוחות מוזמנים לבחור בין הבקבוקים, שעל חלק מהתוויות שעליהם מופיעה המילה "כן" ועל החלק האחר המילה "לא". על פי המכירות עד כה, בקבוקי ה"כן" מובילים עם 60 אחוזים.
מביטים קדימה
מעבר למרכזיותו של הוויסקי, נשאלת השאלה - מדוע רוצים הסקוטים עצמאות? הסיבות לכך כוללות את ההיסטוריה ואת הכבוד הלאומי, אך שתי הסיבות העיקריות הן קודם כל כלכליות. בעיקר מבקשת ממשלת סקוטלנד לשלוט עצמאית בהכנסות כספי הנפט ולדאוג בעצמה להוצאות הציבוריות שלה.
השבועון "אקונומיסט", התומך ב"לא", מסביר גם הוא שהסיבה היא כסף, ובטוח שעצמאות לא תשרת את האינטרס של הסקוטים, גם לא את זה הבריטי. ואכן יש לדעת כי האוכלוסייה הסקוטית מבוגרת יותר וחולה יותר מהממוצע בבריטניה. גם הייצור בה קטן ב־11 אחוזים משאר הממלכה.
אך למרות שאין ספק שההכנסות מהנפט יעניקו לסקוטלנד העצמאית הרבה אוויר לנשימה, מה יקרה ביום שבים הצפוני יישארו רק מים ודגים? מה יקרה ביום שהנפט בו ייגמר? בנוסף, הוצאות כספיות חדשות יכבידו על הכלכלה הסקוטית. תידרש ממנה הקמת מערכת סוציאלית, צבא, מטבע חדש ודברים נוספים שנכון להיום, כחלק מהממלכה, נחסכים ממנה.
מזה פוחדים תומכי ה"לא". מאמר המערכת ב"אקונומיסט" מסכם ואומר כי הלאומנים הסקוטים נוטים להגיד כי הם מסוגלים לעמוד לבד וזה בהחלט נכון - אך זה לא אומר שזה גם הדבר הכדאי. סקוטלנד עצמאית תהיה אולי עשירה, אולי אף יותר ממה שמנבא המומחה לכלכלת נפט אלכס סלמונד, אך העתיד לא ורוד, אומרים בלונדון ושואלים: "האם הסקוטים מעדיפים לראות את הטווח הקצר או את הטווח הארוך?"
ובזמן שדובר הארמון הודיע, בשם המלכה אליזבת, כי "בית המלוכה לא מתערב וכי הסקוטים יחליטו לבד", מי שמתגייסים למערכת ההסברה למען ה"לא" וה"כן" הם הסלבס הבריטים. הסופרת ג'יי.קיי. רולינג (יוצרת סידרת ספרי הארי פוטר) וסולן הרולינג סטונס, מיק ג'אגר, מתנגדים למהלך. מנגד, כוכב סרטי ג'יימס בונד, שון קונרי, אולי הסקוטי המפורסם ביותר, מביע תמיכתו, כמו השחקן ג'רארד באטלר, אף הוא סקוטי.
כעת נותר להמתין לתוצאות. גם אם "הלא" ינצח, משקעים רבים צפו ועלו בחודשים האחרונים, כך שאולי רק איזה בקבוק וויסקי טוב, בן 25, ימחק את הטעם המר של התחושות המבעבעות, ואולי רק יטשטשן. את הזיכרון ואת ההיסטוריה סביר שדבר לא יעלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו