התחלה חדשה בלי אבא

עדי, אמא של אלקנה בן החמש, שואלת איך הולך לגן ילד שיש לו אבא, אבל אבא שלו לא כאן. מוריה, אמא של יואל, לא יכולה לשאת את המחשבה שאביו, יאיר, לא ילווה אותו בכניסה לכיתה א'. פנינה, אמא של יוסיאל, מאור, הלל ועמיעד, מסרבת להשתמש במילה אובדן. לא מסוגלת, אוספת כוחותיה מהמחשבה על ילדיה שלה. וגלאיטו, אמא של אליניב והיות מבקשת מילדיה לספר על אבא שלהם הגיבור. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

היום הראשון של בית הספר. ריח הספרים העטופים, העפרונות המחודדים בקלמר החדש. התחלה חדשה שמגיעה בצל סוף בלתי נתפס. מחנכת חדשה, ואסיפת ההורים שכבר לא תהיה האסיפה של שני ההורים שיבואו להכיר ולהתרשם. רק אמא לבדה תגיח מתוך קיץ של גיהינום ששינה את חיי כל המשפחה לתמיד. 

שנת הלימודים תשע"ה תהיה אחרת עבור משפחות כחלון, אשכנזי, קפלן ובייניסיאן. אימהות לבדן שמכריחות את עצמן להיות חזקות בשבילם, בשביל הילדים. "אנחנו חיות יום ביומו", הן בוכות חרישית, מדחיקות את המחשבה שביום הזיכרון הבא ילדיהן יעמדו בצפירה ויתגעגעו לאבא. לאבא שאיננו עוד.

•   •   •

יוצאים למסע חדש

רנ"ג רמי כחלון ז"ל מחדרה, איש קבע בגדס"ר צנחנים, נאבק על חייו במשך חמישה ימים לאחר שנפגע מפיצוץ רימון בעזה. ב־26 ביולי מת מפצעיו. אלמנתו פנינה כותבת לארבעת ילדיהם: יוסיאל, שעולה לכיתה י"א בפנימיה צבאית; מאור, שעולה לכיתה י"א; הַלל, שעולה לכיתה ט'; ועמיעד, שעולה לכיתה ג' 

 

יוסיאל, מאור, הַלל ועמיעד, אהובים שלי, המנוע של אמא.

הנה אנו עומדים שוב בפתחה של שנה חדשה, רק שהשנה הזו היא שנה מיוחדת.

כן, בחרתי במילה מיוחדת כי אנו, כולנו, יוצאים למסע חדש, לא פשוט, שנה שבה הבחירות תהיינה מיוחדות, משמעותיות, ותשמשנה הטענה לשנים הבאות.

לא מבטיחה לכם שיהיה קל, אך סמוכה ובטוחה ומעל לכל מאמינה בכם שהיא תהיה משמעותית, מיוחדת ומוצלחת.

כבר חודש שאבא לא נמצא איתנו, הגעגוע גובר מדי יום, החוסר מורגש גם בפרטים הקטנים. אבל בכל זאת הוא נוכח ברוח שלו, בדרך, בערכים ובמידות שהנחיל לנו.

 

יוסיאל בני בכורי, הנך עולה לכיתה י"א, אתה מתחיל שנה חשובה וגדושה בעשייה ולמידה לקראת בגרויות, והשנה הזו תהיה חשובה גם בעיצוב האישיות שלך במסלול הלימודים המיוחד שבו בחרת, לימודים בפנימייה הצבאית "אור עציון".

המערכת הזו שאתה נכנס בשעריה משלבת בין אמונה ורוח, מנהיגות ועיצוב החוסן הרגשי והפיזי. מאחלת לך הצלחה בכל התחומים, ושתמיד תדע לעשות את הבחירות הנכונות. וגם אם תטעה, לא נורא, בני.

מה שבאמת חשוב הוא תהליך הלמידה, ואנחנו הרי כל הזמן לומדים...

 

מאור, מנהיגה חברתית שלי, מאור הבית והסביבה של כולנו.

שתמשיכי לעמול, לתת, לסייע ולהאיר כל מקום שבו את נמצאת ולכבוש כל יעד שאת מציבה לעצמך.  את תמיד חושבת על הכלל, השתדלי לווסת קצת ולחשוב גם על עצמך, יקירה שלי.

זיכרי שלפעמים גם הנפש זקוקה להטענה.

 

הַלל, אצילת הנפש שלי. למרות הכאב והשכול הפגנת אצילות ותעצומות נפש כבר מרגע הדפיקה בדלת. הסתכלת בעינית הדלת, ובאת אלי ואמרת: "אמא, תהיי גיבורה. קומי, פיתחי את הדלת!"

פתאום החלפנו תפקידים.

אמא תמיד המשענת, הכוח, ופתאום ילדה קטנה אבל גדולה מהחיים, ברגע הקשה מנשוא, התפרץ בו הפוטנציאל האדיר שבך, שהשנה ינותב לכל התחומים - בכיתה החדשה, בלמידה ובעשייה לכלל.

 

עמיעד, נסיך שלי, של הבית.

בגיל כה צעיר יצאת למסע של אובדן, הלוויות ואזכרות, תוכנית שונה לחלוטין מהתוכנית של החופש הגדול. 

אבל גם אתה מגלה לנו שהגיל לא משמעותי.

הכוח, הרוח, הזיכרון של אבא שהיה משמעותי עבורך, חזק אצלך כל כך.

אולי אתה עדיין לא מבין את גודל האובדן, האמת היא שגם אני. אבל אני מאמינה בגנים של אבא, גנים של כוח, עוצמה ושאיפה למצוינות.

כן, אוספת כוחות עבורכם, ילדיי הפרטיים, וכן, גם בתור מורה שהיא מודל לתלמידיה, שמחצית היום הם בעצם ילדיי שלי. כך אני מרגישה והם מחזירים לי באותה מידה. אני מאמינה בכוח הקבוצה, יחד, בעטיפה של החברים ושל המשפחה סביבנו.

וכן, אין דבר מבורך יותר מאמא ששולחת את ילדיה למוסדות חינוך שהיא מאמינה בהם, בצוות החינוכי ובדרך, ומעל לכל מאמינה בבורא עולם - שאין ניסיון שמגיע לאדם שאינו יכול לעמוד בו. 

בטוחה שתצליחו, תשגשגו לימודית, חברתית, תטעינו עצמכם בעוצמות, בחוזק, ותמיד תעסקו בעשייה ובלמידה משמעותית, ללא ביטול האני עצמי שלכם.

כי כל אחד מכם מיוחד בדרכו שלו, והאני המאמין שלי הוא "חנוך לנער על פי דרכו". 

שתהיה לכם שנה מופלאה, שנה מאתגרת, שנה שהכאב יהפוך לכוח.

חווינו אובדן אבל המילה הזו לא מסתדרת לי.

אני משאירה אותה לגורמים המקצועיים.

אנחנו לא מרגישים את האובדן (אולי עדיין לא...) 

אבא איתנו, מלווה אותנו ברוחו, שומר עלינו מלמעלה, משרה עלינו כוחות, וכמו שאבא היה גיבור, גם אתם הגיבורים שלי.

בטוחה שאתם מקור לגאווה, ושתמשיכו להיות כך.

אוהבת המון, ילדיי היקרים, שותפיי לדרך.

אמא

•   •   •

ואני פה, כל הזמן

סרן צבי (צביקה) קפלן ז"ל, קצין אג"ם בגדס"ר גולני, נפל בקרב בסג'עייה ב־20 ביולי, כ"ב בתמוז. אלמנתו עדי כותבת לבנם אלקנה (5), שיתחיל ללמוד השנה בגן גפן שבקיבוץ מירב. בנם השני, נדב, רק בן שלוש

משפחת קפלן. "איך היית יושב לאבא על הכתפיים גבוה ומרגיש שאתה מלך העולם" 

 

איך הולך לגן ילד שיש לו אבא, אבל אבא שלו לא כאן...

מתוק שלי. אתה כזה חכם, רגיש, אמיתי וטהור, כמו אבא שלך בדיוק, הדבר הטוב ביותר שיכולתי לבקש, שתישאר לי מזכרת שכמותך בעולם הזה מאבא...

בגן יהיה לך טוב, מתוק שלי.

אתה תיהנה, תשחק, תלמד ותחכים. ובין כל רגעי השיגרה היומיומיים הללו יהיו לך רגעים ייחודיים. ייחודיים רק לך. לאף אחד אחר בגן לא יהיו כאלה רגעים. ואתה יודע למה דווקא לך? כי רק לך יש את היכולת, הרגישות והגבורה להתמודד עם הרגעים האלה. 

הרגעים האלה, רגעי הגעגוע לאבא שלא כאן, יצופו בכל מיני מקומות בגן. 

ברגעי שמחה וגם ברגעי עצב, ברגעי שלווה וגם ברגעי פחד. בטיולים ובמסיבות, במנוחת הצהריים ובמשחק בחצר, במפגשים ובמריבות, הם יצוצו שם תמיד. רגעי הגעגוע האלה.

ואבא, שאתה כל כך מרגיש אותו, יעזור לך להתגבר על הגעגוע, כי הוא כל כך אוהב אותך, ורוצה שתהיה שמח, אפילו עכשיו כשהוא לא כאן. ובשביל שיהיה לך יותר קל להתמודד ולהרגיש את אבא קרוב־קרוב אליך תיזכר ברגעים יפים, מצחיקים וטובים שהיו לכם יחד. 

תיזכר בסיפורים על דוד וגוליית שהוא היה מספר לך, והרגשת מנצח מול כולם. 

תיזכר בטיולים שטיילת איתו, ואיך הוא לימד אותך להכין תה בפינג'אן, והרגשת הכי גדול בעולם. 

תיזכר איך אבא לימד אותך על הר התבור, הר הכרמל והרי הגלעד, והרגשת יודע הכל. 

תיזכר בהקפצות והצלילות לתוך המים בסחנה, ואיך אבא לימד אותך לא לפחד מהמים, להיות גיבור.

תיזכר בביקורים בצבא של אבא, איך היית אוסף מלא תרמילים ריקים של קליעים, צובע פנים בצבעי הסוואה ומרגיש לוחם מספר אחת.

איך היית יושב לאבא על הכתפיים גבוה ומרגיש שאתה מלך העולם. 

ואיך היית נוסע בג'יפ של אבא, והרגשת הכי מיוחד שיכול להיות. 

תזכור גם שאבא כל כך אהב אותך ורצה אותך קרוב אליו, אם זה בדגדוגים אין סופיים, ואם זה בנגינה משותפת בגיטרה, אם זה בשינה משותפת בשבת בצהריים, אתה ואבא דחוסים במיטה שלך מחובקים חזק חזק. תזכור את החיוך והחום שלו.

את כל התחושות האלה תיקח איתך ליומיום שבגן ותרגיש איך אבא נמצא, נוכח בחיים שלך. ולא רק שהוא נוכח, אלא הוא נוכח בטוב. שהתחושות האלה יצמיחו אותך וייתנו לך להיות ילד שמח, חזק, גיבור ובטוח.

ואני פה, כל הזמן. 

אני איתך בכל הדרך הזאת, אעזור לך לנווט קדימה, אנחנו נעשה את זה ביד רמה. כי ככה טוב לנו. יד ביד לתמיד. בחיבוק גדול וכל כך הרבה הערכה ואהבה.

בהצלחה, יקר שלי.

אוהבת, אמא

•   •   •

שתהיה שנה הכי טובה

רס"ב דני (קסהון) בייניסיאן ז"ל, לוחם בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, נהרג ב־21 ביולי בהיתקלות עם מחבלים ליד קיבוץ ניר עם. אלמנתו גלאיטו כותבת לילדיהם: אליניב, שעולה לכיתה ג', והיות, שעולה לכיתה ב'. אורפז בת השנה וחצי תלך למשפחתון, והתינוקת טל אור שנולדה לאחר מותו תישאר השנה בבית

משפחת בייניסיאן. תזכרו שתמיד היה מתגאה בכם

ילדים גדולים שלנו,

אליניב והיות.

אני רוצה לאחל לכם שתהיה שנה הכי טובה, שנה מוצלחת, בהכל. אני רוצה להזכיר לכם שאבא שלכם היה איש מופלא, שדאג לכם ועשה בשבילכם הכל, ואני יודעת שגם הוא היה מאחל לכם להצליח בכל.

היות שלי, בשנה שעברה, כשעלית לכיתה א', יצא שאבא במקרה היה בבית מהצבא ביום הראשון ללימודים. הוא אפילו בא לטקס פתיחת השנה בבית הספר. זה היה כל כך מרגש, כשהוא עמד שם עם כל ההורים. גם הוא מאוד התרגש. הוא הרי היה חוזר הביתה פעם בשבוע־שבועיים, וזה היה אירוע מאוד גדול ומרגש שהוא היה איתנו ביום הזה. גם במסיבות הסיום, כשהיה בבית, היה מגיע. היה לו מאוד חשוב להגיע. בסוף השנה שעברה הוא הגיע למסיבה של כל אחד ואחת מכם, ושמח עם כולנו, כמו תמיד. 

תזכרו שתמיד היה מעודד אתכם, משבח, מאוד מתגאה בכם. תמיד היינו שם בשבילכם לעזור בשיעורי הבית, לעזור בלימודים. אני, המשפחה שלי, הדודים והדודות שלכם, וגם אבא, כשהוא היה בבית, הוא היה עוזר לכם. איך הוא שמח, אליניב, שאתה אוהב חשבון, ואתה ידעת כמה זה חשוב לו. עכשיו כולנו עדיין נעזור לכם, ורק הוא יהיה חסר שם. 

מאוד חסר.

ביום שני הזה, כשתתחילו את השנה החדשה, תודו לחברים שלכם מהכיתה. למרות שהיה חופש גדול, הילדים מהכיתה באו אליכם לשבעה, קנו לכם מתנות והיה להם חשוב להיות איתכם, הם עודדו אתכם מאוד. תודו להם ותזכרו שאבא תמיד היה איתכם ותמיד יהיה איתכם. תספרו על אבא בכיתה, אל תתביישו, ילדים שלי. תספרו להם שאבא היה גיבור, זה חשוב כל כך לספר עליו.

בימים האחרונים אני שומעת אתכם, איך אתם מדברים עליו, מעלים זיכרונות, זורקים פה ושם מילים טובות על אבא. מה עשה איתכם, וכמה אתם מתגעגעים אליו. אלו דברים שעושים לי טוב על הלב לשמוע עליו. איך הוא היה יוצא לריצה עם אליניב, עושה איתו ספורט, ככה סתם, לא בשביל תחרות או משהו, אלא בשביל הנשמה. איך הוא תמיד תמיד אהב אתכם ודאג לכם. צחק איתכם. 

הוא היה אבא נפלא, אבא שלכם.

הוא היה רוצה שתשמרו אחד על השני, תגנו אחד על השני, ושתמשיכו להיות ילדים מופלאים כמו שאתם.

עכשיו הוא מאוד חסר, אבל אני באמת רוצה לאחל לכם שתצליחו.

אני מאמינה שתצליחו. 

אוהבת אתכם, 

אמא 

•   •   •

התחלה מרגשת וקשה

רב־סמל ראשון יאיר אשכנזי ז"ל מרחובות, היה לוחם בחטיבת המילואים של בה"ד 1. הוא נהרג בבוקר 24 ביולי בצפון הרצועה. אלמנתו מוריה כותבת לילדיהם: יואל (6) שעולה לכיתה א', אמיר (4), ויערה (חמישה חודשים)

יאיר אשכנזי ז"ל וילדיו. "אשתדל למלא את החלל"

ילדיי היקרים יואל, אמיר ויערה.

הדודות שלכם הכריחו אותי שניסע לחופש של יומיים כדי לשכוח קצת. אני יושבת כאן מול ים המוות, מול חוף הים שעשינו בו בעבר חיים משוגעים, אני ואבא שלכם יאיר. איזה אבא מדהים היה לכם, איך הוא נהנה מכל רגע איתכם, איך לא היה לו אכפת לקום באמצע הלילה גם כשהייתם חולים. 

ים המלח, שמבחינתי עכשיו הוא ים המוות, הוא המקום המשותף שלי ושל אבא. פה מצאנו יחד שלווה, פה ידענו רגעים יפים של אהבה, עשינו "על האש" עם חברים וראינו הופעות זריחה במצדה.

ועכשיו, אני יושבת לבד על מרפסת המלון, ואני כל כך בודדה ועצובה!!!

בעוד מספר ימים תחל שנת לימודים חדשה, וההתחלה תהיה מרגשת לכולנו ובטח גם קשה.

קשה מנשוא המחשבה שלכיתה א' אבא לא ילווה את בנו בכורו.

יואל, בכל פעם שאבא דיבר עליך, עיניו הוצפו בדמעות...

"איזה ילד חכם", הוא היה אומר עליך, "איזה ילד נבון, כמה אני רוצה ללמדו הכל, זה חשוב לי, שלא ישתעמם בכיתה א', שיהיה לו עניין, הוא ילד כזה סקרן, רק שלא תאבד לו סקרנותו"... 

ועל אמיר הוא היה אומר: "אמיר שלנו כזה ילד פיקח שאני לא מצליח לדמיין בכלל איך הוא יהיה, לאן יצמח"...

הוא תמיד חשב עליכם כל כך. 

"ויערונת השמנמונת", הוא היה צוחק, "היא כזו מתוקה. אמנם היא עדיין קטנטנה ומלאה אבל אני כבר רואה את היופי הזה... חכי, חכי, איזו ילדה בובה תהיה לנו, עד גיל 19 אני לא נותן לה להסתובב לבדה"...

היא כל כך קטנטנה, יערה, וכבר הוא היה מודאג...

ופתאום בן רגע הכל נמוג! הכל נדם!

אבא איננו וחלומותיו גם!

במקום הנמוך ביותר בעולם, מול ים המוות שהופך לאגם, אני רוצה לומר לכם, ילדיי שלי:

אני אהיה פה בשבילכם לעולם,

אשתדל למלא את החלל על אף הכאב העצום.

אמלא לכם את העולם בשמחה ובאהבה כי ככה אבא היה רוצה, באושר ובמילים טובות.

על אף שאין דבר שאת השכול הנורא הזה הוא יפצה.

אבא יחסר לנו בכל צעד ושעל.

הוא יחסר כשנפקח את העיניים, הוא יחסר כשנקפוץ כך סתם בבריכה אל תוך המים,

יחסר כשנביט לשמיים,

יחסר כמו אוויר לנשימה, כמו מים.

אך תורתו ומורשתו לא תחסר,

הוא אהב, הוא יאהב, וילדיו יהיו כצוק איתן לשורשיו.

מי ייתן ויאיר לנו מלמעלה תמיד.

אוהבת אתכם המון,

מאחלת הצלחה בשביל האינסופי של החיים.

אמא, מוריה

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו