ללא כיבוס מילים: שוחד הוא שוחד, מושחת הוא מושחת

שלוש מילים הלמו על הרקות באולמו הדחוס של השופט דוד רוזן: בגידה, שחיתות, שוחד. הוא תיאר את בגידת אהוד אולמרט ועמיתיו לספסל הנאשמים באמון הציבור, ועמד על שחיתותם העמוקה ועל השוחד שנטלו בסכומי עתק. בגרון ניחר השמיע השופט קול שיהדהד עוד זמן רב: לא נלחמים בשחיתות ביד קשורה לאחור לטובת שועי הארץ.

שש שנות המאסר שהוטלו על אולמרט עוררו שלושה נדבכים של צער: על כליאתו הצפויה של האיש, שגורמת צער למכריו הקרובים ולבני משפחתו ולחלק מן האלפיון העליון, שאולי אינו רואה במעשיו הפליליים משהו כה חמור; וצער פוטנציאלי שמא למרות עבריינותו היה אולמרט חומק למתחם הזכאות, ואז מי שהשופט רוזן החזיר לו אתמול את האמון במערכת המשפט היה עלול לדבוק בגירסה כי גם היא פגומה; והצער העיקרי שאולמרט לקח סכומי עתק של שוחד.

מייד לאחר ההלם שפקד את אולמרט בבית המשפט, הופעלה מערכת יחסי הציבור המשומנת שלו. זו אותה מערכת אשר הלמה בלשון בלתי ראויה במבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וביד ימינו יעקב בורובסקי וכינתה את המתרחש בחקירתם עליו "קרקס"; ושהסתייגה ממנחם (מני) מזוז, שכפה על המשטרה לחקור את פרשת הולילנד והטיל על פרקליט המדינה משה לדור לטפל בעיסקה עם עד המדינה הבעייתי שמואל דכנר; וגם בלדור שגרם לעדותו המוקדמת של משה טלנסקי - והוכפש מפי האולמרטים.

זו רשימה ארוכה. ירון זליכה שחשף חשש לשחיתות בפרשת מכירת בנק לאומי, ואליעד שרגא שנגרר ארבע פעמים לערכאות משום שהתבטא כי אולמרט יצטרך לתא גדול בכלא מעשיהו, ועתה גם שולה זקן וקודם אורי מסר, ותמיד העיתונאים שלא נענו לצו של מפקדתו. השופט רוזן הוא הבא בתור להצטרף לחבורה.

בתחום גיוס התמיכה התקשורתית זכו אנשי אולמרט להצלחה. בכתבה אחת נשמע במרוכז קולם של רוני בר־און, מיקי צלרמאיר ורענן דינור - כולם מתומכי אולמרט. בתוכנית בערוץ 2 נעה מטוטלת המרואיינים בין מסתייגים מובהקים מפסק הדין לבין ניטרליים, ורק שלי יחימוביץ' היתה גלמודה בתמיכתה העקבית ברוזן. אלה דוגמיות.

גם נאמרו דברים בעלמא. כאילו השופט קרא לאולמרט בוגד, שעה שהסביר כי השוחד הוא בגידה באמון הציבור; וכאילו אין בפסק הדין הוכחות, אלא רק הגיגים של השופט; וכאילו העונש חסר תקדים, ואפילו זה אינו נכון. הרי על שוחד בסכום נמוך יותר שיגר השופט רוזן את דוד וענונו לשש שנות מאסר, בדיוק כאולמרט.

במבט ארוך טווח כל זה בעל חשיבות משנית. אפילו גורלו של אולמרט. דבריו של השופט אתמול הם מהפכה משפטית־חברתית. הוא חדל מכיבוס המילים וקרא לדברים בשמם. אין סתם "הפרת אמונים" בלי רמייה; אין הגדרות המרככות את המסקנות. שוחד הוא שוחד, ומורסה היא מורסה, ומושחת הוא מושחת. בכך העלה את הרף המוסרי של אחריות נבחרי הציבור למקום שממנו הידרדרה ב־20 השנים האחרונות.

השיבוש הקונספטואלי ניכר בדברים המקוממים של פרקליטים המצדדים באולמרט, שאחד אמר ברדיו כי "צריך לזכור 40 שנות עשייה ציבורית". ההפך הוא הנכון: מי שעומד בראש הפירמידה הפוליטית חייב להיות נקי כפיים יותר מן האחרים, ולהיענש על כל סטייה יותר מן האחרים, ולא פחות.

גזר הדין של השופט רוזן הוא מהפכה מתבקשת. הוא יהדהד שנים רבות ממרום המשואות הזוהרות של בני האור בלי קשר לאולמרט, בלי שמישהו יזכור כי היתה פרשת שוחד של אדם בשם זה. לתפארת מערכת המשפט של ישראל.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!