הבעייתיות של דוראנט וראסל ווסטברוק

שני הכוכבים של אוקלהומה אמנם מסתדרים, אבל האם רכז כל כך דומיננטי באמת יכול להסתדר עם סווינגמן בסדר גודל שכזה • וגם: תכירו את שארלוט בראון, הקופצת במוט העיוורת שהעפילה לגמר אליפות טקסס באתלטיקה

צילום: אי.פי // ווסטברוק ודוראנט

מייד אחרי ששרדה בקושי סידרה מול ממפיס, לא מעט בזכות הרחקה, אוקלהומה נמצאת בצרות לאחר תבוסה ביתית ללוס אנג'לס קליפרס. התחושה המתקבלת היא שמשהו לא מסתדר בין קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. 

ולא - אין פה בעיית אגו, ולפי כל הדיווחים השניים מסתדרים מצוין. אבל אישית, קשה לי לזכור קבוצה מצליחה שהיתה תפורה סביב רכז דומיננטי כמו ווסטברוק לצד סווינגמן מעולה עד אגדי כמו דוראנט. הסווינגמנים הגדולים של הדורות האחרונים - מייקל ג'ורדן הייחודי, לארי בירד, קלייד דרקסלר, לברון ג'יימס, קובי בראיינט או פול פירס - כולם שיחקו לצד פליימייקר פאסיבי יחסית. לרוב אחד שיש לו איכויות בעיקר הגנתיות, ושאינו משתלט על משחק ההתקפה. 

הרכזים ההיסטורים באמת של הכדורסל - בוב קוזי, ג'ון סטוקטון, מג'יק ג'ונסון הגדול למרות שלא היה רכז טיפוסי בגודלו, סטיב נאש - לרוב עשו זאת כשהאופציה ההתקפית המרכזית היא שחקן פנים מוביל. הסיבה? לדעתי כי שחקן ברמתו ההיסטורית של דוראנט לא יכול להיות מקבל ההחלטות המשני בהתקפה. זה פשוט לא הגיוני. 

נותרו עוד כמה רכזים התקפיים גדולים אחרים בפלייאוף הזה. כריס פול, דמיאן ליליארד וטוני פארקר. המשותף לכולם: האופציה העיקרית שלהם היא שחקן פנים. זה יכול להיות שחקן שמשחק עם הגב לסל כמו טים דנקן, מפלצת דאנקים כמו בלייק גריפין או שחקן פנים מגוון כמו למרקוס אולדרידג'; אבל רובם לא מצפים לקבל את ההחלטה ההתקפית עם הכדור ביד. 

לא בעיית אגו וגם לא היררכיה. פשוט ההחלטה נמצאת בידיים הלא נכונות באוקלהומה. 

יובל 60 לפרה־היסטוריה

אתמול מלאו 60 שנה לאחד השיאים העולמיים המפורסמים מכולם. שבירת מחסום ארבע הדקות בריצת המייל על ידי רוג'ר באניסטר - 3:59.4 במסלול הריצה של אוניברסיטת אוקספורד ובעזרת מושכים. מחסום - טיפ טיפה פחות מדקה להקפה - שבפרה־היסטוריה של האתלטיקה נחשב בלתי שביר. למה פרה־היסטוריה? כי זה קרה ממש לפני הופעת רצי המרחקים מאפריקה. 

המחסום היה אך ורק פסיכולוגי. 46 ימים אחרי באניסטר שיפר ג'ון לנדי את השיא, ובאניסטר עצמו קבע תוצאה מהירה משיאו המקורי באותה שנה. עד סוף עונת 1958 כבר קבעו 20 רצים שונים את ההישג. 

ממש לא מפתיע שלמחסום לא היה שום בסיס מדעי. את מרחק המייל קבע הפרלמנט הבריטי ב־1593 לצורכי מדידה. דקה היא יחידת מדידה - החלק ה־1440 של הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש - ואין שום סיבה שיהיה קשר בין אלו ליכולות הביולוגיות של האדם. 

אגב, השיפורים בשיאי העולם גדולים יותר ככל שמרחק הריצה יותר גדול. שיא המייל (שייך כיום להישאם אל גארוז' המרוקאי) השתפר מאז ב־17 שניות - קיזוז של 7 אחוזים מזמן הריצה. באותה שנה נקבע גם שיא 10,000 על ידי אמיל זאטופק. השיא הנוכחי של קנניסה בקלה מהיר ב־9.1 אחוזים. שיא ה־5,000 כיום מהיר ב־8.8 אחוזים ממה שהיה ב־1954. ובמרתון - כצפוי - הקיזוז הוא הגדול ביותר - 9.8 שניות. במיאוצים השיפורים עומדים על 6-5 אחוזים. הריצה כיום כבר לא מעוררת עניין תחרותי, והפעם האחרונה שמישהו טרח לרדת מ־3:50 היתה ב־2005. 

אבל הבריטים כמובן אלופים בהאדרת הישגים. זה היה רק שנה אחרי שכבשו את האברסט, ובימי דמדומי האימפריה העליונות האתלטית היתה חשובה להם. הכרוז שהכריז על שיאו של באניסטר התפעם כל כך מהרעיון שהחל מיזם מאוד מצליח - ספר השיאים של גינס. המעניין הוא שמייד אחר כך עברה הדומיננטיות בריצות הבינוניות והארוכות למדינות מזרח אירופה - שפיתחו את האתלטיקה סביב אידיאולוגיה קומוניסטית. 

הסבר חלופי למוטיבציות אידיאולוגיות הוא שבעשור ההוא עדיין היתה באירופה הצנע שאחרי המלחמה, משהופיע המזון המהיר האירופאים לא רק התקשו מול האפריקנים. 

כל האידיאות הללו הגיעו לפח הזבל מרגע שרצי מזרח אפריקה השתלטו על הענף. ב־1975 היה פילברט באהי מטנזניה האפריקני הראשון לשבור את השיא (3:51),  ומאז האפריקנים מגחיכים תוצאות כאלו, וב־1997 רץ דניאל קומאן הקנייתי (שיאן עולם גם ב־3,000 ו־5,000) שני מייל בפחות מ־8 דקות. קנניסה בקלה רץ את המייל האחרון של ניצחונות ב־5,000 מטרים באולימפיאדת בייג'ין עם 3:58.4 דקות. 

שארלוט בראון, נא להכיר

שרלוט בראון בת ה־16 - עיוורת ב־100 אחוזים - העפילה לגמר אליפות טקסס באתלטיקה בקפיצה במוט שתיערך בסוף השבוע. כלב נחייה מוליך אותה לתחילת מסלול ההרצה, והיא משתמשת בביפר מיוחד שנמצא בסמוך לנקודת נעיצת המוט כדי לקבוע את זמן נעיצת המוט, בגיבוי שריקה של מאמנה. 

היא החלה להתעוור מאז ילדותה, וכשהתחרתה בריצה נתנו לה תמיד את המסלול הפנימי בגלל הניגוד הבולט יותר בין המסלול לדשא. גם בשנה שעברה, כשראייתה עדיין לא אבדה לה לגמרי, העפילה לאליפות טקסס. מאז התעוורה לחלוטין, אבל לא ויתרה על הקפיצה במוט. 

היא סיפרה בראיון ל־ESPN שבמשך כחודש, כשראייתה עמדה על 10 אחוזים, הסתירה מהוריה את תחום עיסוקה הלא כל כך ידידותי לעיוורים. היא עדיין מתחרה גם בריצה - עם שימוש בביפרים - וגם כאן לא בחרה בעניין פשוט לעיוורים - ריצות שליחים. היא כבר נאמה בוועידת IBM בנושא אתגרים בחיים. 

 

 

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר