זיכרונות מאסיה

גם עכשיו, יותר מחודש לאחר ששבתי ארצה מביקור מטלטל בווייטנאם ובקמבודיה, אני רואה עדיין לנגד עיניי את הפנים היפות של הזאטוטים בני ה־8 וה־10, שבמהלך הפלגה בספינה רעועה באגם טונאלה במערב קמבודיה התחננו שאאפשר להם לעשות לי מסאז' בגב תמורת דולר אחד. גם מראה המבנים העלובים הנטועים בתוך מי האגם והעשויים מפחים ומקורות עץ, שבהם מתגוררות משפחות שלמות בתת תנאים, עדיין לא מש מזיכרוני. מלווה אותי גם מבטה של אלמנה צעירה שאיפשרה לנו להיכנס לביתה באחד הכפרים ההרריים לא הרחק מהעיר סאפה בווייטנאם, שבו היא חיה עם שלושת ילדיה ללא חשמל ומים זורמים, עם אח, מטבח מאולתר עם שני סירים ומחבת וחדר שינה שיש בו רק מיטת עץ וכילה להגנה מפני היתושים. איני יכול גם לשכוח את נהר רוכבי האופנועים השוטף את הרחובות הראשיים של האנוי והו צ'י מין סיטי כבר בשעות הבוקר המוקדמות, לעתים גם משפחה שלמה של ארבע נפשות, על קטנוע אחד.     

רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הביקור בשתי המדינות הללו, השוכנות בדרום מזרח אסיה, הוא מטלטל, משום שמצד אחד יש בהן נופים מדהימים ביופיים, מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, מוזוליאום הו צ'י מין מהודר, ארמון מלכותי מפואר (בפנום פן בירת קמבודיה) ומקדשים עוצרי נשימה ביופיים באנגקור, ומצד אחר עוני מחפיר שמאלץ בחורות צעירות לעשות מסאז' במשך שעה וחצי תמורת דולרים בודדים בהאנוי ונערים שמוכנים להסיע אותך במשך שעה ארוכה על עגלה רתומה לאופניים ברחובות הסואנים של האנוי והו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון).       

אבל אין ספק שגולת הכותרת של הביקור היתה הסיור שערכתי בחבל טאי נין, שבו מצוי הבסיס ששימש את לוחמי הווייטקונג במלחמתם נגד החיילים האמריקנים. המושגים וייטקונג והקמר רוז' החזירו אותי בבת אחת אל ראשית שנות ה־70 ואל הדיווחים היומיומיים ששודרו ברדיו על מלחמת וייטנאם. 

וייטקונג (VC) - הכינוי האמריקני לארגון "החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם" (NLF), שלחם עם צפון וייטנאם נגד דרום וייטנאם והצבא האמריקני במהלך מלחמת וייטנאם, במטרה לאחד את וייטנאם בשלטון קומוניסטי. משמעות הביטוי "וייטקונג" בשפה הווייטנאמית - "קומוניסטים וייטנאמים".

לוחמי הארגון לא לבשו מדים אלא הסתובבו בבגדים אזרחיים ופעלו בקרב האוכלוסייה האזרחית, כדי להקשות על הצבא האמריקני לאתר אותם ולפגוע בהם. הם לחמו מלחמת גרילה מסועפת. הם בנו בונקרים, מחילות ומנהרות רבות מתחת לפני השטח, ששוכן בטבורו של יער עד. כל היציאות מהבונקרים מולכדו והוסוו. לא פעם קרה שבלב מחנה צבא אמריקני יצאו מתוך גזעי העצים כמה לוחמים וייטנאמים והחלו במתקפת קומנדו. בסיור בבסיס התרשמתי משיטות הלחימה הפרימיטיביות אך האפקטיביות שלהם. הם ביצעו חפירה עמוקה באדמה והסתתרו בתוכה עד להגעת החיילים האמריקנים, ואז ירו בהם מטווח קצר או הטמינו פיסות ברזל משוננות בקרקע כדי שידקרו את כפות רגליהם של החיילים.

אחד המלווים הווייטנאמים סיפר כיצד הווייטקונג התאכזרו לבני משפחתו שנים ארוכות, משום שאביו שיתף פעולה עם האמריקנים. "הם החרימו אותנו. שללו מאבי לקבל קיצבה ממשלתית ועד היום הוא גר בביתי חסר כל. גם ממני מנעו ללמוד באוניברסיטה ורק לאחר איחודה של וייטנאם ב־1976 כשהתגייסתי לצבא ניתנו לי כל הזכויות". 

אותותיה של המלחמה הקשה והעקובה מדם, שבה נהרגו לפי הערכות כ־4 מיליון איש, שמתוכם כ־2 מיליון מאזרחי וייטנאם, לאוס וקמבודיה, כ־1.2 מיליון חיילים מצפון וייטנאם וכוחות הווייטקונג, כ־220 חיילים מדרום וייטנאם וכ־58 אלף חיילים אמריקנים, באים לידי ביטוי עוצמתי מאוד גם היום, אף על פי שחלפו 39 שנים מתום המלחמה ב־1975, במוזיאון המלחמה הגדול שהוקם בהו צ'י מין סיטי. אף שהתצוגה מגמתית מאוד, משום שנעשתה ביוזמת הקומוניסטים, והיא מציגה את הצבא האמריקני כאכזר ואת הווייטקונג כלוחמי חופש, אי אפשר שלא להתחלחל מהתמונות הקשות של ילדים, נשים וקשישים חסרי ישע שנהרגו, נפצעו ורבים מהם נותרו נכים.  

אותות מלחמת וייטנאם עדיין ניכרים גם בקמבודיה, שמנהיגה לון נול סייע לארה"ב במאבקה נגד הווייטקונג, שהיו לו בסיסים רבים בשטחה. עקב כך מאות אלפי פליטים נסו על נפשם אל הערים ונוצרו צפיפות, עוני ורעב, דבר שסייע לצבא הקמר רוז' בראשות הגנרל פול פוט, שנעזר בצבא צפון וייטנאם נגד האמריקנים לכבוש את השלטון. הקמר רוז' השתמש באמצעים סטליניסטיים להשגת מטרותיו. אנשיו שאפו ליצור חברה כפרית ללא מעמדות על ידי ריקון הערים מתושביהן, סגירתם של בתי"ס, בתי"ח ומפעלים, הוצאת הדת אל מחוץ לחוק וגירושם של תושבי הערים לחוות חקלאיות קולקטיביות, שהיו למעשה מחנות של עבודות כפייה. מדיניות זו הביאה למותם של מיליוני קמבודים בהוצאות להורג, עבודות כפייה ורעב. הקמר רוז' הוציאו להורג כל מי שהיה בעל קשרים למשטר הישן, אנשי מקצועות חופשיים, אינטלקטואלים וכן את הקמבודים שהיו ממוצא וייטנאמי. מספר הנרצחים מוערך ב־1.7 מיליון איש, כחמישית מאוכלוסיית קמבודיה. 

ברחבי קמבודיה הוקמו בתי כלא למתנגדי המשטר. ביקרתי באחד מבתי הכלא האלה, ששכן במבנה של בית ספר ישן בפנום פן. היום ניכר שקמבודיה עדיין מלקקת את פצעי המלחמות הרבות שפקדו אותה. אמנם פול פוט מת, ארגון הקמר רוז' חדל להתקיים, אבל המצוקה והעוני עדיין רבים. למזלה של קמבודיה, מצויה בשטחה עיר המקדשים המדהימים באנגקור, המושכת אליה כ־3 מיליון תיירים בשנה, המגיעים כדי לראות את פסלי האבן הענקיים, העצים עם גזעי הענק הצומחים מתוך הבתים, הפילים המגולפים והשקיעה הנפלאה הנשקפת מאנגקור ואט.  

צילומים: משה שי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו