מאמן הפועל ב"ש אלישע לוי מכנס את שחקניו על הדשא של וסרמיל בב"ש במבט מודאג: "כל השבוע מצלמים אותנו, מדברים רק על המשחק מול מכבי ת"א. אני רוצה לראות שזה לא משפיע עליכם, שהתבגרתם ושאתם מרוכזים במטרה ויודעים להתמודד באחריות עם כל הרעש הזה מסביב".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המטרה ברורה. ביום ראשון תגיע ב"ש לבלומפילד למשחק העונה, כשהשורה התחתונה ברורה - להביא אליפות לבירת הנגב אחרי 38 שנים.
בראיון אישי וגלוי לב לוי מדבר על הכל: על האופי ("לא מת על זה שאומרים עליי 'נחמד'"), ההצלחות בלי יחסי ציבור, סוכנים או לוביסטים, הפארסה במינוי המאמן הלאומי, הפרידה ממכבי חיפה, עבודת הפסיכולוגית בקבוצה שלו וההצלחה הגדולה בנגב.
את המילה אליפות הוא מתקשה מאוד להוציא מהפה: "אליפות עושים, לא מדברים עליה. אני לא מפחד ממכבי ת"א, הקבוצה שלי לא מפחדת ממכבי וזה חלק מהשינוי הגדול בב"ש. עובדת איתנו פסיכולוגית הספורט מיכל יערון ויש שינוי מנטלי גדול מאוד בקבוצה.
"אנחנו באים לנצח בבלומפילד ויכולים גם להפסיד. אנחנו, בניגוד למכבי ת"א, לא נבנינו לאליפות אלא לצמרת הגבוהה, לפלייאוף העליון. כרגע שינינו מטרות ואנחנו רוצים להיצמד למכבי עד הסוף ולהשיג כרטיס לאירופה. ברור שיש לי חלום על אליפות, אך כרגע אנחנו לא שם עדיין".
אלישע מספר בראיון המיוחד למוסף "שישבת" גם על הפגישה שהיתה לו עם יורדי קרויף אחרי שסיים לאמן במכבי חיפה ולפני שחתם בב"ש, על כך שגם הוא חשב שצריך לסיים את הרומן עם חיפה אחרי ארבע שנים, על תחושותיו לגבי הקהל שקילל אותו וקרא לו להתפטר בקריית אליעזר וגם על אלי גוטמן מאמן הנבחרת.
נוסף על ההתייחסות המקצועית, לוי מדבר בהתרגשות גם על חייו האישיים. על חייו כילד בבית שאן, על געגועיו הגדולים להוריו שנפטרו, על המשפחה החמה שהקים ומלווה אותו לכל משחק, על יחסו לתוכניות הספורט השונות, מתי הוא מצליח לבכות (אחרי אליפויות), מתי הוא לא נרדם (אחרי ניצחונות) ודברים רבים נוספים.
הראיון המלא מחר ב־ "שישבת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
