הצצה נדירה לשיגרת יומו של עבריין בכיר המחובר לארגון הפשע של משפחת אברג'יל היא עדותו של מוטי חסין, שנשמעה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
חסין (34) מואשם ברצח של מי שהוא מגדיר חברו, אבי דוד, לפני כשנתיים וחצי. זאת, עם שלושה נאשמים נוספים: שלמה ניאמצ'יק (29), אחיו אופיר ניאמצ'יק (28) ויצחק זרבי (29). על פי כתב האישום, קשרו הנאשמים קשר לרצוח את המנוח, עם אחרים שטרם נעצרו. במטרה להקשות על איתורם, הצטיידו הנאשמים, בין היתר, בטלפונים ניידים "מבצעיים" שאינם רשומים על איש, באופנוע גנוב ובאקדח גנוב. על פי התוכנית, כך טוענת התביעה, יזמו הנאשמים פגישה עם הנרצח ב־9 באוקטובר 2011 במסעדת הבשרים "גריל ישראלי" בבת ים.
לגירסת התובע עו"ד יוסי קורצברג, 12 שניות בלבד לפני הגעתו של היורה האלמוני, התרחק חסין מהשולחן שבו ישב המנוח. לדבריו, מי שגרם להרחקתו מהשולחן, באמצעות הטלפון המבצעי, היה הנאשם שלמה ניאמצ'יק. וכלשונו של התובע: "הנאשם (חסין) השים עצמו כמי שקיבל שיחת טלפון, ואז התקרב נושא האקדח אל השולחן שלידו ישב המנוח, וירה בו חמש יריות שגרמו למותו במקום". להגנתו טוען חסין כי באותו רגע קריטי קם מהשולחן כדי להתקשר לאחד מחבריו. סניגורי הנאשמים כופרים בשורה ארוכה מאוד של טענות התביעה המופיעות בפרק העובדתי של כתב האישום. לגירסתם, הטענה כי ניאמצ'יק הזהיר את חסין היא משוללת היגיון מפני שניאמצ'יק לא התרחק משולחנו, המשיך לאכול והיה בסכנת ירי.
מייד לאחר הרצח נמלטו חסין והאחים ניאמצ'יק להוד השרון, תוך כדי שעמדו בקשר עם זרבי, שנותר בזירת הרצח. המדובר בתיק של ראיות לכאורה נסיבתיות: אין בידי התביעה תמלילי האזנות סתר, אלא איכונים לטלפונים "המבצעיים" המלמדים על תנועותיהם. מצלמות האבטחה במסעדה הראו, טוען התובע, כי חסין העדיף לשבת רק עם הנרצח, בשולחן צדדי, סמוך לנתיב היציאה שממנו הגיח היורה האלמוני ואותו שולחן לא היה "מכוסה" על ידי המצלמות.
הסכנה והבריחה למקסיקו
אחד האירועים שחשף את חסין לציבור התרחש בקיץ 2008, בעת רציחתה של מרגריטה לאוטין ז"ל בחוף בת ים: לאוטין, שהגיעה עם משפחתה לבלות במקום, נורתה למוות על ידי עבריינים שביקשו לחסל את חסין ואת חברו רמי אמירה (שנרצח לבסוף באירוע אחר, בפברואר 2011).
חסין נעצר כחשוד בתיק זה ארבעה חודשים לאחר הרצח. ניכר מעדותו בבית המשפט כי העברית השגורה בפיו היא טובה. בתשובותיו לשאלות התובע ושלושת השופטים השיב בנימוס. בשלב מסוים, כאשר נשאל על ידי סניגורו, עו"ד רצון דרחי, "למה אתה מדבר בכבדות?" ענה: "קשה לי המעמד הזה. בסופו של דבר אני עצור על רצח של החבר שלי".
זירת הרצח בספטמבר 2011. חסין: "קשה לי המעמד הזה". צילום: רוני שיצר
חסין סיפר כי במארס 2010 עזב את הארץ למקסיקו לתקופה של שנה וחצי, "בגלל אזהרות שקיבלתי מהמשטרה שיש סכנה מיידית לחיים שלי. היו הצקות שלא הפסיקו מצד המשטרה. היא מזהירה ואני לוקח את האזהרות שלהם ברצינות. כחודשיים לפני הנסיעה למקסיקו קראו לי ליאחב"ל. המשטרה לעולם לא אומרת שמות. זה הרבה בגלל החברה שאתה מסתובב איתה. גם התקשורת תורמת לזה הרבה". לדבריו, במגרש שבו עבד ועסק במכירת ברזל, רוב המבקרים בו היו עבריינים. "ודאי שהיו עוד עיסוקים. הייתי מתעסק קצת בפריטות צ'קים". לשאלה אם "זה חוקי או לא חוקי", השיב: "לא חוקי".
"לא מטייל עם הילדים"
על תנאי הכליאה שלו סיפר: "אני בכלא איילון, מופרד מכל האסירים. לבד. אסור לי להיות במגע עם אף אחד בשום שלב. גם כשיוצאים לביקור עורכי דין או משפחה, אני יוצא אזוק, מלווה בקצין סוהרים".
לפני כליאתו בתיק הנוכחי סיפר שנהג להסתובב עם שומרי ראש. "במהלך ארבע־חמש שנים לפני שנסעתי למקסיקו הסתובבתי עם שומרי ראש, עם מכוניות ממוגנות, עם שכפ"צים, לפעמים נוסע על אופנועים. כשאתה עם קסדה אי אפשר לזהות אותך. אשתי והילדים לעולם לא נוסעים איתי באוטו. גם כשאנחנו הולכים לביקורי משפחה או נוסעים לטיולים, תמיד אנחנו נוסעים במכוניות נפרדות. מעולם לא טיילתי עם הילדים".
לגירסתו, במשך עשר שנים נהג להשתמש בטלפון נייד אחד. ואולם, לתקופה מסוימת נהג להשתמש לסירוגין בטלפון נייד נוסף, שגם רשום על שמו. כך, לדוגמה, מייד לאחר הרצח הפסיק להשתמש בטלפון הקבוע שלו. בתשובה לסניגורו הסביר כי נהג לקבל הרבה שיחות מעבריינים הכלואים בבתי הכלא וביקש על ידי החלפת הטלפון לסנן את השיחות. "היו מתקשרים אלי אנשים שרוצים עזרה בבעיות כלכליות", סיפר.
השופטים המטירו לעברו שאלות בנושא הפסקת השימוש בטלפון הנייד הקבוע לאחר הרצח. השופט רענן בן יוסף ביקש ממנו הסבר: "צריך להיות מניע שתבחר את הטלפון האחר?"
חסין: "לא היתה לי סבלנות לאנשים. אתה (פונה לתובע; צ"ה) טוען שאני עומד מאחורי הרצח. אני טוען שרצחו חבר שלי".
בית המשפט: "מניין קיבלת את התדמית הזו של מי שיכול לעזור לאחרים בסכומים של אלפי שקלים?"
חסין: "תדמית נוצרת עם השנים".
נזהר מהאזנות סתר
חסין העיד כי הכיר את המנוח קרוב לתשע שנים. משנשאל מדוע לא נשאר בזירת הרצח כדי להושיט לו עזרה, ענה: "כשאתה חי את החיים כפי שאני חי, אתה חושב קודם כל שאתה היעד לחיסול - ואז אתה בורח. זה משהו שאתה עושה באינסטינקט. עם כל הצער בדבר, אני לא יודע אם הייתי תורם אם הייתי נשאר. אני לא רופא. אתה בורח כי אתה מפחד".
לדבריו, נהג לבקר במסעדה וידע על קיומן של מצלמות האבטחה במקום, אולם הוסיף שלא הכיר את מיקומן. עוד טען כי מכיוון שנזהר גם מהאזנות סתר של המשטרה, ישב לצד הנרצח, ולא מולו, כמקובל בין שני סועדים. "אתם קראתם לזה פרנויה", אמר לשופטים, "אבל בפגישה עסקית אני יושב תמיד ליד הבן אדם ולוחש לו באוזן. זה סוג של התנהלות. ככה אני רגיל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו