אובאמה החזיר אותנו לזיכרונות מימי המיראז'ים

ב־2003 ניהל שר החוץ הצרפתי דאז, דומיניק דה וילפאן, מאבק מר נגד האמריקנים באו"ם. צרפת התנגדה אז למערכה בעיראק, וצירפה אליה את גרמניה ואת רוסיה. את נאומו של שר החוץ וילפאן מלמדים מאז בבתי הספר לדיפלומטיה של צרפת. הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש והמחנה הרפובליקני שלו זעמו על הצרפתים, ובמשך שנים רק חלמו להעניש אותם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עשר שנים חלפו, והנשיא ברק אובאמה הצליח לעשות - שוב - את הבלתי ייאמן. הוא הצליח להרגיז גם את הצרפתים (אמרנו כבר שלא כדאי להיות ידיד של אובאמה), אולם בעיקר להפוך שני סנאטורים אמריקנים ידועים, ג'ון מקיין ולינדסי גרהאם, לאוהדיה הגדולים של צרפת, ועוד בסוף שבוע אחד. הציוץ "Vive La France" של מקיין התקבל בפאריס בהפתעה גמורה. אין ספק שאובאמה עושה פלאים. 

האיראנים לא האמינו

הלילה שבין יום שבת לראשון היה ארוך במיוחד ומורט עצבים. האיראנים לא האמינו כי צרפת תלך כל כך רחוק. אלא שדומה כי לצרפתים היו לפחות שלוש סיבות שבגללן הם לא היו מוכנים להתקפל, למרות לחץ מצד כל שאר המשתתפים: תחילה, צרפת לא מוכנה להפקיר את האינטרסים שלה במפרץ. יש לה יותר מדי דברים למכור בסעודיה, באמירויות ובקטאר מכדי לוותר לאמריקנים. שנית, צרפת אף פעם לא אהבה את שירת הסולו האמריקנית בטיפול בבעיות העולם. כך גם הפעם. אולם יש גם סיבה נוספת, חשובה לא פחות: צרפת לא מאמינה לאיראנים. בפאריס משוכנעים כי ההסכם המוצע הוא רע ולמעשה לא מונע מהאיראנים הגשמת חלום הפצצה. פביוס החל באופן מתוח מאוד את השיחות שלו עם זריף בז'נבה. מבחינתו, חוסר הרצון של האיראנים לוותר על כור המים הכבדים באראק ועל האורניום המועשר מצביע רק על דבר אחד.

צריך להבהיר כי צרפת מתנגדת לתקיפה באיראן, ומעדיפה למנוע אותה על ידי הסכם דיפלומטי. ואולם הצרפתים מזכירים מאוד את הישראלים בדרך החשיבה שלהם: כדי לקפל את האיראנים, צריך להפגין מולם קשיחות. זה, אגב, גם מה שהם שומעים בלי סוף מירושלים ומריאד. צרפת גם מאמינה כי ישראל תעשה שימוש באופציה הצבאית, אם לא תהיה ברירה.

בלי נשיקה צרפתית

נשיא איראן החייכן, חסן רוחאני, חשב אולי כי הצליח להתגבר על המשוכה הצרפתית במהלך העצרת הכללית בניו יורק בספטמבר. לא סתם הוא רצה להיפגש עם הנשיא פרנסואה הולנד. בתוכנית הקסם האיראני צריך היה להתגבר על כל המכשולים. אובאמה לצורך העניין אינו מכשול. האיראנים כבר מזמן הבינו כי הוא מעוניין בהסכם עוד יותר מהם. נותר לראות: מי היא "המשלחת הישראלית ביותר" בשיחות? צרפת. רוחאני קיווה להקסים את הולנד. אמנם החיוך האיראני היה נאה, אבל לא מספיק כדי לקבל נשיקה צרפתית.

כך או כך, טהרן ללא ספק קיבלה מכה בז'נבה, אבל המכה אינה פטאלית. בפאריס יודעים היטב כי קשה יהיה להתמודד לבד מול האיראנים. בקצב הזה עוד נקבל בסבב הבא, במקום את איראן מול המעצמות - את צרפת נגד המעצמות. או אם תעדיפו: במקום 5 + 1 נעבור ל־5 מינוס 1. לאן הגענו?

אובאמה הצליח בהחלט לשנות סדרי עולם. הוא הצליח לגרום לאסד לחלום על קדנציה חדשה ב־2014, למורסי לחלום על מצרים עם זקן לפני הליכתו לכלא ולחסן רוחאני - לחלום על הפיכתו לאבי הפצצה האיראנית.

אבל אולי הדבר הגדול ביותר שעשה אובאמה הוא להפוך את כולנו צעירים ולהחזיר אותנו יותר מ־40 שנה אחורה, לימים שבהם צרפת היתה שותפה ביטחונית מרכזית.

אבל אנחנו לא שם, וחיל האוויר לא יתקוף באיראן, אם בכלל, עם מטוסי מיראז'. אבל בהחלט אפשר לברך על הניסיון הצרפתי, שגם אם בסוף לא ימנע הסכם, לפחות דאג להבהיר לעולם שישראל אינה הפרנואידית היחידה בעולם. יש עוד מדינות בעולם שלא מעוניינות "לצאת פראייריות" מול איראן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו