לא הייתי רוצה להיות אתמול בנעליו של יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה. הוא עשה בתיקי ליברמן כל שגיאה אפשרית, סגר תיק מפחיד עם סיכויים להרשעה, אפילו חלקית, ונשאר בסוף עם תיק צמחוני יחסית. תיק קטן בהיקפו, אבל חשוב במהותו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אסור לזלזל בתיק הזה. הוא עקרוני, הוא עובדתי, הוא קורע חלון ל"מעשים בלתי מוסריים ובלתי ראויים", כלשון השופטים, של אביגדור ליברמן. הוא קורע חלון לשיבוש חקירה שנעשה בידי שגריר ישראל לשעבר בבלארוס, זאב בן אריה. היה צריך להגיש אותו.
אילו התיק הזה היה עומד לעצמו, בלי הצל הכבד של פרשת חברות הקש, איש לא היה מתייחס אליו כאל סיפור זניח. גם לא שלושת השופטים שישבו בדין. אבל קללת התיק הגדול אינה מרפה מהיועץ המשפטי לממשלה, ובאקלים של מכירת ערכים כללית, ששברה שיאים בתיקי אולמרט, גם שופטי ליברמן נסחפו למטה והתנהגו בהתאם.
רוצה לומר: הם הורידו כקודמיהם את הרף. מעכשיו לא רק שמותר על פי הפסיקה לנבחרי ציבור לקבל דולרים בהסתר במעטפות מאנשי עסקים, לא רק שמותר להם לממן שהות בבתי מלון מפוארים בידי מי שנזקקים לעזרתם - מותר להם לפתוח מטרייה מעל לראשם של עבריינים בשירות המדינה ולדאוג לפרנסתם.
גרוע מכך: מותר להם לא להסגירם למשטרה ואפילו לא לנציבות; מותר להם לאפשר את קידומם בשירות הציבורי בצורה פסיבית; מותר להם להסתיר את מעלליהם מוועדות מינויים ממשלתיות; מותר להם במקרה של "תקלה", כשסודם נחשף, להסתתר מאחורי גירסת "פעלתי על פי הקוד המוסרי שלי".
הכל בסדר, הכל לגיטימי, הכל אפשרי. מדינת ישראל היא הרי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של פוליטיקאים, ובית המשפט מברך על כך בדרכו.
מעשים פליליים? שחיתות ציבורית? רקב וצחנה נוראה?
כבודם לא חשבו שאנחנו נמצאים במגרש הזה. למעט כמה משפטים כמו לצאת ידי חובה, שלא להפוך את עצמם לבדיחה, לא טרחו כבודם להדליק אפילו פנס אזהרה ראוי אחד.
* * *
מדוע הזיכוי המביך הזה מחייב הגשת ערעור? כי תשתית כתב האישום המקורי לא נסדקה ואפילו לא נשרטה. כי אין בעצם מחלוקת על העובדות הבסיסיות בכתב האישום המקורי, שתמציתן כך: ליברמן ידע שהשגריר בן אריה שיבש למענו חקירה, ולא דיווח על כך לשום גורם מוסמך. הוא עזר לחברו השגריר בצורה פסיבית.
כאן מתחיל הסיפור וכאן הוא נגמר. כאן מבחינת הפרקליטות המחלוקת האמיתית והערכית בתיק: למי חב השר חובת נאמנות ראשונה - למדינת ישראל ולחוקיה, או שאולי לעבריין ששיבש את החקירה?
התשובה לכאורה ברורה. רק שאת התשובה הזאת, עם כל הצער, לא תמצאו בפסק הדין. תמצאו מסר הפוך שקשה לחיות איתו.