שלשום, מחצית בבלומפילד. איריס דמאיו, אשתו של מנכ"ל בני יהודה משה דמאיו, עושה את דרכה נסערת לחדר האירוח באיצטדיון. בדרך היא מסננת אל עבר העיתונאים: "לא מבינה את בעלי, למה הוא לא עוזב את הקבוצה? לא מגיע לו היחס הזה", ומתכוונת למחאת האוהדים.
המוחים, המכנים עצמם "אריות יהודה", דווקא ישמחו להסביר לגברת דמאיו מדוע מחאתם רק בראשיתה, למה בעלה נשאר מרצונו בקבוצה ומהן הסיבות לכך שהם מכנים את התנהלות המועדון עסק משפחתי. "הסיבה היא, ככל הנראה, שבעלה, שתי בנותיה וגיסתה לכאורה מתפרנסים לא רע מעבודתם בקבוצה בכל מיני צורות, משהו שאין לו אח ורע בכדורגל הישראלי", מסביר אחד המוחים. יש להזכיר שבעבר זו היתה משפחת סולמי ששלטה במועדון.
אלא שהעימות בין הקהל להנהלה הוא רק גדוד אחד מתוך חטיבת הבעיות שפוקדות את הכתומים, השקועים במקום הלפני אחרון בליגת העל. זה נמשך בביקורת שמותחים שחקני הקבוצה זה על זה, ורוב החיצים מופנים לזרים, אדם הרפקה ויורו לאמין, שלא מצדיקים את מקומם בסגל. עיקר הדברים מכוון ללאמין, שהיה אמור להיכנס לנעליו של פדרו גלבאן. "ביום טוב, לאמין הוא אולי 40 אחוז ביכולת ביחס לפדרו", אמר שחקן בקבוצה והוסיף: "הוא בחור נחמד, אבל טעו איתו בענק. השלו את כולם שמדובר בטאלנט שיעשה דברים מדהימים. הלוואי שנתבדה, אבל זה נראה לא ריאלי כרגע". בכלל, עושה רושם שבני יהודה לא מתאוששת מהפרידה מגלבאן. עיזבו אתכם מהיכולת ומהמספרים - לארגנטינאי היתה אישיות שהביאה איתה איזון לקבוצה וניסיון, שבסגל הנוכחי חסרים.
למרות הביקורות הנקודתיות, אף אחד מהשחקנים לא מצליח לשים את האצבע על תחילת התגלגלותו של כדור השלג. אחד השחקנים המובילים ניסה להסביר בכל זאת: "באימונים הכל מצוין, ואז מגיעים למגרש ועושים במכנסיים. שלא לדבר על מה שקורה אם אנחנו סופגים גול - הכל אצלנו קורס. יש גם סיטואציה קשה מאוד מבחינת האווירה ביציעים ושחקנים נעלבו מהקהל, שצעק לנו בהפסד 'אולה' בכל פעם שהתמסרנו. אנחנו לא מרגישים שיש לנו תמיכה ביציעים, וזה מבאס".
הוויתור של אסייג
הבאסה הזאת הפכה בסיום המשחק האחרון (הפסד 4:2 למכבי פ"ת) ללחץ, שמשפיע גם על דרור קשטן המנוסה. את כאבו על המתרחש בקבוצה הוא פרק על ידי עימות, שכמעט גלש לפסים אלימים, עם אחד האוהדים, אם כי המאמן מיהר להירגע - גם הוא יודע שיש לו חלק מרכזי ברצף ההפסדים, שעומד על ארבעה. המשמעת המפורסמת ויראת הכבוד אינן כבעבר, והסגל הצעיר, אולי צעיר מדי, לא מקבל את התמיכה והליטופים שהיו מאזנים את הקשיחות הטיפוסית לקבוצות של המאמן הוותיק.
מעבר ליחסיו עם השחקנים, הסיפור המעניין הוא הקשר שלו עם מאמן השוערים המיתולוגי של הקבוצה, יעקב אסייג, שמאמן גם בנבחרת הצעירה. קשטן הבהיר לו כי אינו מרוצה מכך שבעת פגרת הנבחרת הוא משאיר אותו לבד להעביר את האימונים בשכונת התקווה (כשגם מאמן הכושר דרור שמשון נעדר בשל תפקידו בנבחרת הבוגרת). אסייג, שרצה להישאר בנבחרת הצעירה, מוערך מאוד על ידי קשטן, שרואה בו עוזר מאמן סודי, ונראה שהכבוד הוא הדדי. על פי גורם בקבוצה, זו הסיבה שאסייג "עשה ויתור גדול ונשאר נאמן לקשטן, כמו גבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו