שנתיים לאחר שחרור החייל החטוף גלעד שליט, לשכת העיתונות הממשלתית משחררת תמונות שטרם פורסמו, מיום חזרתו של שליט באתר האינטרנט שלה. יחד עם התמונות מצורף טור אישי של מנהל מחלקת הצילומים של לע"מ, אבי אוחיון, על אודות תחושותיו מהיום ההוא.
"זה היה ביום שקדם לערב שמחת תורה, לפני שנתיים בדיוק. חיכיתי לרגע הזה 1,941 יום", כותב אוחיון. בטורו הוא מתאר את אותן שניות מורטות עצבים, בהן חיכו שהמסוק של גלעד ינחת ושהחייל שכולם חיכו לו ייצא לזרועותיהם של בני משפחתו. "רעש להבי המסוק חוצב באוויר. החושים מחודדים והרגישות עולה לפסגת היכולת. להפתעתי מסתבר כי הפסגה הזו יותר גבוהה משחשבתי. כל משב רוח, כל קול הנישא באוויר מתעצם במפגש עם הגוף, כל מבט הופך חד וממוקד. אפילו את תזוזת השמש אני מרגיש".
"אני לא בטוח אם באמת היה שקט, אבל באוזניי – דממה. ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל צועדים לעבר המסוק, ומאמצע הדרך ממשיך רק ראש הממשלה. צעדים בטוחים, גב זקוף. יופי אני חושב, בדיוק כפי שצריך. מבט אחרון, מהיר, לעבר הצוות, והיצמדות לפינה שבחרתי מראש לצילום המפגש הראשון. מנסה להישאר רגוע, לא הולך. הידיים רועדות, הלב פועם בקצב מסחרר, הגרון כבר מתחיל לראות סימני חנק. רק לא דמעות, אני מתחנן לעצמי, בבקשה רק לא דמעות. ומיד הסכר נפרץ והן התחילו לזרום, כאילו דווקא. איך לעזאזל אני מצלם עם ידיים רועדות, לב דופק בהיסטריה, ברכיים כושלות ועיניים שלא רואות? הרי עליי מוטלת המשימה להעביר לציבור בארץ ובעולם את ההרגשה וההתרגשות משחרור גלעד באמצעות הצילומים, חייב להצליח".
עם יד יציבה צילם אוחיון את הרגע בו יצא גליעד ופגש את ראש הממשלה. "מגיע לו החיבוק הזה. האמת, גם אני רציתי לעטוף אותו בחיבוק, וברור לי כי אין צורך לחשוש – הצילומים מדברים בעד עצמם, ההתרגשות העצומה שמקיפה אותי נכנסת לצילומים בלי קושי. באותן שניות ברור לי שזהו האירוע המרגש ביותר שתיעדתי במצלמתי מזה קרוב לעשרים שנה".
"ראש הממשלה מניח יד על על מותנו של גלעד ויחד צועדים לעבר המשפחה המצפה. אני מאושר. הוא פה! גלעד הולך יפה, אני מציין לעצמי תוך כדי הליכה לאחור וצילום לפנים, רגליים רזות, קצת לבן, אבל עיניים חיות, סקרניות, חיוך מבויש, אבל צועד. סוף סוף, גלעד צועד הביתה וחוגג חופשי יחד עם ישראל את שמחת תורה".