החרדה של ארה"ב היא הניצחון של אל־קאעידה

אמריקה הגדולה קלטה תשדורת מתימן ועצרה את נשימתה. ארגון אל־קאעידה תיכנן מתקפה על כמה ממוסדותיה, ומעצמת־העל סגרה שגרירויות, נכנסה לכוננות־בונקר וגרמה בהלה בכל העולם.

ברור שחובתה לגונן על אזרחיה ועל סמלי ריבונותה. לא אחת מפרסמת גם ישראל אזהרת מסע, בעיקר לסיני. אך ההיסטריה היתה בלתי פרופורציונית בהשוואה לאיום, מה גם שעלה בידי סוכנות הביון ליירט מראש את המידע, ובכך לאפשר הגנה יעילה ופעולות סיכול.

כאשר ארה"ב נתקפת חרדה המהדהדת בכל העולם בשל צפי המצוי בידיה, אל־קאעידה כבר ניצח בקרב הזה בלי שבכלל יצא לדרכו, בלי שטמן אפילו מטען אחד של חומר נפץ.

התנהלות מילולית

הדיפלומט שהפך לשר אליהו ששון היה בשנות הבראשית של היישוב העברי והמדינה כמו יצחק מולכו, 2013. הוא שימש מומחה מטעם ההנהגה הישראלית למגעים עם מדינות ערב. אז, בעידן הטרום טלפונים ניידים והאינטרנט והרשתות החברתיות והטוויטרים, הוא הסביר בחדות התבוננותו על החיים את מהות הפעילות הפוליטית והמדינית: ביצעת אבל לא דיווחת - כאילו לא ביצעת; לא ביצעת אבל דיווחת - כאילו ביצעת. כאילו כיוון לפני יובל שנים להתנהלותו העכשווית של נפתלי בנט.

ראש הבית היהודי הודיע במפתיע כי בימים הקרובים צפוי מהלך להרחבת הבנייה במזרח ירושלים. מקורבי עמיתו שר השיכון אורי אריאל - פוליטיקאי עם יושרה (להלן) - הגיבו כי אינם יודעים על כך דבר. הכל נראה "ספין".

לפי סימנים שונים הבטיח בנימין נתניהו לג'ון קרי שבחודשי המשא ומתן עם הפלשתינים תואט הבנייה מחוץ לגבולות הקו הירוק. סביר בעיניי. אם אין זה נכון, כי אז אין גם מקום להצהרה מהסוג של בנט. הבטון והמלט יהיו ההוכחה לבנייה בלי להתחכך באמריקנים בהכרזות. אם לאו - כי אז מה תועיל הצהרה שאין עימה טרקטורים? אלא אם כן אימץ בנט את החידוד של ששון שלא ביצעת אבל דיווחת - כאילו ביצעת.

ההבטחה האמיתית

המחזאי שמואל הספרי כתב מילים מרטיטות ללחן ערב לאוזן. בשמם של הילדים אשר נולדו בחורף 73' לאחר המלחמה הארורה ההיא, התריס כלפי ההורים: "הבטחתם יונה/ עלה של זית/ הבטחתם שלום בבית/ הבטחתם אביב ופריחות/ הבטחתם לקיים הבטחות/ הבטחתם יונה".

לא דובים ולא יער ולא יונה. לא הבטחנו, ולא יכולנו להבטיח. לשלום - כמו לטנגו - צריכים שניים. הבטחנו להשתדל, שאם תיקרה הזדמנות ננצל אותה. מאז מתקיים בארץ ויכוח לגיטימי אם חתרנו אליו מספיק. זה הכל.

הבטחנו ערכים חשובים אחרים. ביטחון לאומי וקיבוץ גלויות והפרחת השממה וצדק סוציאלי ומשפטי. חלק ניכר מהם הגשמנו. חלק אחר הגשמנו באורח חלקי. אך במילון העברי של הציבוריות הישראלית אין ב־2013 מילים כ"קיבוץ גלויות" או "הפרחת השממה". בין כסה לעשור, בעשרת ימי תשובה, יהיה צורך לערוך חשבון נפש ולבחון כל אחד מארבעת הערכים האלה.

מי הוא אלוף הכישלון? נראה כי הפרחת השממה. דוד בן־גוריון, שבימיו היו הביטחון הלאומי והעלייה לארץ השאור שבעיסה, ראה הישגים בולטים בשני תחומים אלה. אך גם בידיו לא עלה להגשים את השלישי - יישוב הנגב. בחירתו להתגורר בערוב ימיו בשדה בוקר ולהיקבר במדבר היתה שימוש במוות כדי לשדר חזון לעתיד. רק שהוא נפטר אז, סמוך לחורף 73' שאחרי המלחמה - ולא בימיו ולא מאז הלך לעולמו - לא נמצא גואל למרחבי הלס.

סכנת קריעת הנגב מישראל ריחפה מאז הקמתה. אפילו אחרי מלחמת העצמאות ושחרור אילת. המאבק היהודי־בדואי על השממה הוא ביטוי למחלוקות הדיפלומטיות שרווחו מ־1948. מאז היו נאומים נמלצים על הנגב, אבל יישובו נותר דליל.

הדפוס הבן־גוריוני עשה שימוש בצה"ל למטרות שב־2013 היו מעוררות התנגדות. מורות לעולים חדשים? חיילות; יישוב הארץ? חטיבת הנח"ל; סיוע ליושבי מעברות בחורף? חיילים; אפילו לחפירות הארכיאולוגיות במדבר יהודה העמיד כלים צבאיים. עתה, כמעט בעל כורחו, חוזר הניגון, ואם תחל סוף סוף "הפרחת השממה", היא שוב תהיה פועל יוצא מתנועת הצבא. זו המשמעות המהותית של עיר הבה"דים - בסיסי ההדרכה - הנבנית בעצלתיים, והשבוע ביקרו בה בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון.

דברים נרגשים נשמעו לרוב. תוכניות ואבני פינה הוצגו למכביר. הביצוע בושש לבוא. עתה הבטיח "בוגי" לתקן את המצב ולהפוך את באר שבע לעיר במרכז מפת ישראל. לא עוד פרבר עירוני דרומי.

אם צה"ל אכן ינוע במסות גדולות לעבר המדבר כי אז תיווצר הזדמנות חד־פעמית לממש  את חזון בן־גוריון, ולפיכך לא מספיק שיחידות רבות (וכמה גם מפונקות) יקימו את בסיסיהן בין הדיונות. חיילים באים והולכים, ורק "גזלנים" עם דוכני מכירה נותרים על הגדר. מזה לא נולדת "הפרחת השממה".

עכשיו נרקמה הזדמנות היסטורית למבצע לאומי משולב. צה"ל יישלח לנגב, ומשרד השיכון יבנה בו בזול כי הקרקע מצויה בשפע, וכל חייל אשר יהפוך את מגוריו דרומה מקו דימונה־ירוחם לביתו הקבוע, יקבל את הדיור כמעט חינם. תנאים דומים יוענקו גם לאזרחים המשרתים במילואים, ובתנאי שיתחייבו להתגורר במקום לפחות עשר שנים לאחר שירותם הצבאי. בנקודה זו יכול ח"כ יריב לוין להרחיב את הצעת החוק שלו המיטיבה עם המשרתים בצה"ל.

העברת חיילים לנגב היא הישג. יישובם כאזרחים בנגב הוא הישג אסטרטגי, שלא יזדמן שנית לאחר שהצבא יכה שורש בארץ החולות הנודדים, ואילו משפחות מגויסיו ינועו לחפש מגורים בכל רחבי הארץ. זאת באמת הבטחנו שנים רבות. לא כבחורף 73'. נפתח צוהר.

 מכתב לחוקר

אל: קצין המשטרה מני יצחקי. מאת: אזרח ערני.

ברכות על מינויך לראש אגף החקירות במשטרה. נפלה בידיך הזדמנות היסטורית לחקור כראוי מה התרחש בלשכת הרמטכ"ל בדימוס גבי אשכנזי, שממנה, על פי החשד, יצאה החתירה תחת שר הביטחון אהוד ברק. ייתכן שההקלטות מסמרות שיער. כל שומען תצלינה שתי אוזניו. גם הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני חיוני לקידום החקירה.

רק היזהר מתחבולות. על מנת לעורר חשד שווא כאילו ידם של ברק ו/או יואב גלנט ו/או יוני קורן היתה בכתיבת המסמך של בועז הרפז, הם יאמרו לך כי רוב תוכנו אכן יצא אל הפועל. במרומז: ידי ברק ועוזריו בהכנת המסמך.

זה תעלול כוזב, מקסם שווא לשוני. כדי שהציבור יאמין לכזב מבית מדרשם כאילו גלנט חיבר את המסמך הממנה אותו לרמטכ"ל, הם הציגו רשימה סבירה של מועמדים לתפקידים בכירים בצה"ל. הרשימה היתה אמינה (ומוכרת במטכ"ל) בהנחה כי אם עשרות מינויים נכונים - גם בחירת גלנט כבר נקבעה מראש. אילו חיבר הרפז רשימת מועמדים הזויה, איש לא היה נופל ברשתו לקשור את גלנט למסמך הכוזב.

אנא ראה גם איזה מחול שדים מתנהל סביב החקירה. יושב ראש ועדת הביקורת בדימוס, השר אורי אריאל, ראה את החומרים הקשים, וללא אינטרסים פוליטיים היפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי לשכת אשכנזי. כאשר יהודה וינשטיין סירב לפתוח בחקירה פלילית ראויה - הפציר בו במכתב לא לרחק ממסקנותיו של הפרקליט הצבאי הראשי עפרוני. וינשטיין השיב לאריאל במכתב נזעם עם העתקים לגננת - לבנימין נתניהו ולמשה (בוגי) יעלון.

אתה כועס יופיטר, כמאמר הרומאים, סימן שאינך צודק. 

זהירות, ניצב יצחקי, שדה מוקשים.

הערת שוליים: ראה את המלצת המלך אלכסנדר ינאי לאחותו שלומציון מלפני 2,080 שנים. עדיין בתוקף.

 להודות בטעות

עיתונאים רבים תמכו בגבי אשכנזי נגד אהוד ברק. חלקם אוהבים את גבי; חלקם עוינים את אהוד; חלקם בתום לב; וכמה מהם אנשי תחבולה ותככים ומזימות כפי שאולי תוכיח החקירה והקלטות החדשות אשר שימשו את דני עפרוני במאבקו לפתיחת חקירה פלילית.

לי כבר ברור כי האיש האהוב הוא גם האיש הרע בסיפור הזה, והאיש שאינו אהוב הוא האיש הטוב בסיפור הזה. ככה זה בדרמות איכותיות.

שלוש שנים נמשך הקרב, ואילו נקלעתי למחנה אשכנזי עם ארז וינר ואבי בניהו, כבר הייתי מבין כי שגיתי, ופורש. אין בכך משום פחיתות כבוד, הרי בכל ביוגרפיה של מדינאי ומדען ומצביא ורופא ומשפטן ועיתונאי יש פרקים של טעות. איש אינו נקי מהם.

בהציעי זאת להגונים מהעיתונאים שתמכו בציר אשכנזי־וינר־בניהו אני נוהג על פי הכלל של "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". הגנתי על אהוד אולמרט לא פחות מכפי שעמיתיי סוככו על גבי אשכנזי ועל אנשיו. אך כאשר הבנתי במי מדובר, ועד כמה סובב אותי בכחש, שיניתי את טעמי, וברשות הרבים. כך מוצע לעשות למי שהאמין בתום לב לאשכנזי כאילו לא ידע על החתירה תחת הממשלה האזרחית הדמוקרטית, אך עתה התפכח.

זה קשה. קודם כל מפני שאדם אינו נוטה להודות בטעותו. נוסף על כך, ממילא מוציאי הדיבה לא יאמינו כי שינה את דעתו ביושרה ויחשדו בו כאילו יש לו מניעים סמויים ואפלים.

קשה? כן. אך קל יותר מאשר להמשיך ולגונן על עמדה ועל טיעונים, שהעיתונאי יודע בליבו פנימה כי חדל להאמין בהם.

 הערות לסדר

להלן מסלקה לסגירת שני חשבונות בעלי עניין ציבורי:

• בישיבה פתוחה של ועדת ביקורת המדינה בראשות ח"כ אמנון כהן ב־25 ביוני ביקשתי את רשות הדיבור בשם ד"ר רונן ברגמן ובשמי, כמחברי הספר "הבור". עמדתי על הצורך בחקירה פלילית יסודית של ההתנהלות החשודה בלשכת הרמטכ"ל בדימוס גבי אשכנזי. הוא נכח בדיון ומיהר להגיב בשיר הלל לתום ליבו, וכל טעויותיו הן בעיניו לא יותר ממיקרוסקופיות.

היה זה רגע גדול למבקר המדינה בדימוס מיכה לינדנשטראוס, שגייס נגד אשכנזי ציטוט מנתן אלתרמן: "אם מטפחים אנו חזון גדולות אוטופי/ גם בקטנות חובה לנגוע לפרקים./ ואל תאמר שהמקרה הוא מיקרוסקופי/ במיקרוסקופ, אחיי, נגלים החיידקים". למי שלא הבין הוסיף לינדנשטראוס כי "אני מזדהה בעניין זה הזדהות מלאה עם העיתונאי דן מרגלית". תודה.

• ניחא שבהופיעו בפני ועדת השופט יעקב טירקל נשתכחה מהפרופסור יעקב פרנקל תקרית הונג קונג. אך לאחר גילויה על ידי אמיר אורן ב"הארץ", תידרך פרנקל עיתונאים, ולא סיפר להם את מה שחשף אורן שלשום: הוא הובא בפני שופט והיה כתב אישום אם כי נמחק.

הגילוי של פרנקל, אם כן, היה גילוי סביר, אך לא גילוי נאות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו