"הקטינות הופעלו כמו בובות סמרטוטים"

ב־16 ביוני האחרון, בשעה 6 לפנות בוקר, נכנסו מיוזמתן שתי קטינות, תלמידות תיכון בנות 17 וחצי, למועדון הלילה "פורטי פור" ברחוב אלנבי 44 בתל אביב וביקשו משקה על חשבון הבית. המשקה ניתן להן והן עזבו את המקום. לאחר זמן קצר שבו הקטינות למועדון, לאחר ששוכנעו לעשות זאת על ידי מנהל המקום, ליאור ברכה. כשעתיים לאחר מכן, סמוך לשעה 8 בבוקר, נמצאו הקטינות מוטלות על מדרגות בניין סמוך, כאשר הן במצב מעורפל, ללא תחתונים, ללא חזייה וללא נעליים.

את שאירע באותן שעתים מגולל כתב האישום החמור שהוגש לפני כמה ימים לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד מנהל המועדון, נגד הברמן סמיון אסתרקין ונגד פאיז דלק, המשמש איש התחזוקה במקום. 

בד בבד לכתב האישום, הגישה התובעת עו"ד עפרה קרמני־אוטולנגי בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים וטענה כי מדובר באונס קבוצתי. הדיון באולמה של השופטת יהודית שבח לא התנהל סביב השאלה אם הנאשמים אכן קיימו יחסי מין עם הקטינות, אלא בשאלת ההסכמה החופשית: בעוד התובעת טענה כי הנאשמים השקו את הקטינות לשוכרה והן היו ברמה כזו ששללה מהן את כוח ההתנגדות, הסניגורים טענו כי יחסי המין קוימו בהסכמתן המלאה של הקטינות ואף ביוזמתן.

בתום שני דיונים קבעה השופטת כי כף מאזני הראיות נוטה בבירור לעבר גירסת התביעה והחליטה לעצור את השלושה. ואולם לפני שהגיעה השופטת שבח לתוצאה זו היא "צללה" לחומר הראיות הרב בתיק, שעל בסיסו קבעה כי מהקטינות נשלל רצונן החופשי. יוער כי בשלב זה בדק בית המשפט את עוצמת הראיות ברמה הלכאורית, הואיל ואין הוא רואה במו עיניו את הנאשמים והקטינות, אלא קורא את תיק החקירה.

"הניצוץ הראייתי" למעשה

חלק מהראיות החשובות בתיק הן סרטי הצילום שהופקו ממצלמות האבטחה במועדון. הסרטים מתעדים עד לדיוק של שניות את ההתרחשות במקום. בסרטים נראה אסתרקין (הברמן), "שר המשקים" (כלשון השופטת), מרעיף על הקטינות משקאות בחינם בכמויות אדירות. ההפרש בין משקה למשקה היה דקות אחדות בלבד. ההתרשמות של השופטת היא כי אחת הקטינות "דומה יותר לבובת סמרטוטים המופעלת על ידי משיכת חוטים".

השופטת קובעת כי "הניצוץ הראייתי" הראשון של התביעה מתבטא בסרט המתעד את יציאתו של ברכה לרחוב כדי להשיב את הקטינות למועדון, לאחר שהן כבר עזבו אותו. לדעתה, יציאתו זו ביטאה את "הניצוץ המחשבתי" הראשון אצלו, "שלפיו יד הגורל זימנה לחבורה הזדמנות שאין להחמיצה, שאם לא כן למה יבקש להשיב למועדון שתי נערות שאין ביכולתן לשלם עבור המשקה שהן שותות, ולו פרוטה, עת הגיעה שעת הסגירה וניתן לשוב הביתה".

"המנהל שתה איתנו"

ביחס למנהל המועדון העידה אחת הקטינות כי "ליאור (ברכה) הביא וודקה, אני זוכרת שזה היה הרבה. הוא הביא לי כל מיני סוגים. ליאור שתה איתנו, מדי פעם הוא שתה את המשקה 'ואן גוך'. בהתחלה שתיתי 8 או 10 שוטים וצ'ייסרים. אז כבר הפסקתי לחשוב והייתי ממש שיכורה. הם לא ביקשו בכלל כסף, שום דבר".

אסתרקין (הברמן) אישר במשטרה כי הנאשמים האחרים התנהגו באלימות כלפי שתי הקטינות: "נתנו להן כאפות לפנים, דברים כאלה שיכולים להיחשב כאונס. אולי הבנות התעצבנו". כאשר נשאל בחדר החקירות איך בדיוק הגיבו הקטינות לאלימות, השיב כי הן הגיבו במילים: "תפסיקו, די, מילים כאלה. המשיכו כמה פעמים ואז הפסיקו".

הסניגורית של ברכה, עו"ד טלי גוטליב, טענה כי לא כל התנהגות לא מוסרית ובוטה היא עבירה פלילית. לדבריה, גם ברכה היה שתוי: "כולם היו שתויים". על כך הגיבה השופטת כי הגם שהקטינות התגפפו עם הנאשמים ושידרו מתירנות, "אין בכך כדי להוות הכשר להמשיך להשקותן במשקאות משכרים, 'על חשבון הבית', ולנצל את היותן שיכורות לקיום יחסי מין בשרשרת".

ביחס לסוגיה אם מהקטינות נשלל כוח ההתנגדות, עיגנה השופטת את החלטתה בפסיקה של בית המשפט העליון הקובעת כי "מי שקיים יחסי מין עם אישה אשר נמצאה תחת השפעה של משקאות משכרים, לוקח על עצמו אחריות כבדת משקל לוודא באופן ברור כי האישה נותנת הסכמה חופשית לקיום יחסי מין עימו".

השופטת חתמה את החלטתה בנתינת משנה תוקף למסוכנות הנאשמים: "אם לא די במעשים החמורים המיוחסים לנאשמים, הם השליכו את הקטינות לאחר שסיימו את מעשיהם בהן על מדרגות בית סמוך, וכך הן נמצאו על ידי עוברת אורח".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו