1988. שרונאס מרצ'ולוניס מצעיד את נבחרת בריה"מ לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת סיאול, כשהוא קולע 18.1 נקודות למשחק. שנה מאוחר יותר הופך הגארד השמאלי לאחד מפורצי הדרך של הכדורסל האירופי ומככב באן.בי.אי. ב־1992 הוא מקים את נבחרת ליטא עם ולדמאראס חומיצ'יוס וארווידאס סאבוניס, ויחד הם מביאים למדינה הצעירה מדליית ארד אולימפית.
2013. מרצ'ולוניס, בן 49, חי בווילנה. הוא כבר בלי שפם ועדיין עם עיניים כחולות בוהקות. בשבוע שעבר ביקר בישראל. לכבוד יום העצמאות של ליטא, הקרינה השגרירות בתל אביב את הסרט "נבחרת החלומות האחרת", שתיאר את המסע המופלא של החבורה לפודיום בברצלונה. הוא היה אורח הכבוד.
בדרך לאולימפיאדה, בטורניר המוקדם בסראגוסה, גברו הליטאים על ישראל 85:95 באחד מניצחונותיהם הראשונים בהיסטוריה. מרצ'ולוניס קלע 18, ומן העבר השני לא הספיקה הצגה גדולה של עדי גורדון עם 38 נקודות.
ישראל ואני. "מוזר, אבל זאת הפעם הראשונה שלי בישראל", מספר מרצ'ולוניס בראיון ל"ישראל היום". "אני עוד זוכר את המפגשים עם הנבחרת שלכם, שתמיד נלחמה ואף פעם לא ויתרה, ובעיקר זכורים לי מיקי וימשי (מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י - א"ו ול"ש)".
"אני יודע שבשבילכם, הישראלים, שרונאס זה יאסיקביצ'יוס, אבל האמת היא שאני שאראס המקורי", הוא צוחק. "בארה"ב כינו אותי רוּני, אבל בבית, בווילנה, כולם קראו לי שאראס. סיפרו לי שבגללי הוא לוקח תמיד את הגופייה מספר 13, ששימשה אותי בזמנו. הוא שחקן נהדר, ווינר, אחד הגדולים שהיו לנו אי פעם".
ליטא ואני. "כשהמדינה שלנו הוקמה, זה היה נס קטן, כי הכל קרה במהירות, בלי ירייה אחת ובלי שיישפך דם. הייתי אז בארה"ב, ועקבתי אחרי השידורים בטלוויזיה. לקראת האולימפיאדה החלטנו שצריך להקים נבחרת. זה דרש הרבה הקרבה, כי התחלנו הכל מאפס. קיימנו אירועי צדקה, כדי שיהיה לנו כסף להרים את המיזם הזה. דוני נלסון ג'וניור, שהיה הבן של המאמן וגם המתורגמן שלי בגולדן סטייט, סידר לי פגישה עם להקת 'גרייטפול דד', והם תרמו לנו תלבושות.
"מדליית הארד היתה ההישג הכי גדול של ליטא עד היום, אפילו יותר מהזכייה ביורובאסקט ב־2003", מסביר הכוכב, שקלע 23.4 נקודות למשחק בברצלונה. "הבאנו גאווה לעם שלנו. כשזכינו במדליה זה היה יום חג. שם הנחנו את היסודות, והצמחנו דור שלם שאוהב כדורסל. עד היום, ליטא היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם - יחד עם לבנון והפיליפינים - שבהן הכדורסל הוא הענף הכי פופולרי.
"היום יש בעיה בכדורסל הליטאי. אנחנו דורכים במקום. הקבוצות לא נותנות לשחקנים המקומיים את הבמה, והעובדה היא שכבר שנים רבות לא גידלנו רכז ברמה הגבוהה ביותר. צריך לעשות חשבון נפש לגבי הדרך שבה אנחנו פועלים".
האן.בי.אי ואני. "פרצתי דרך, אבל לא לבד, אלא יחד עם דראז'ן פטרוביץ', ולאדה דיבאץ ואלכסנדר וולקוב. כולנו הגענו יחד לארה"ב, בקיץ 1989, ולקח לנו זמן ללמוד את הכדורסל האמריקני. זה פשוט היה משחק אחר. תמכנו זה בזה, היינו כל הזמן בקשר. לדראז'ן היה קשה בהתחלה לשבת על הספסל, וכל כך שמחתי כשהוא הפך לכוכב. אני זוכר את הפגישה האחרונה שלי איתו. התחבקנו בשדה התעופה, וקבענו להיפגש בעונה הבאה. למחרת הוא נהרג".
"לי נדרשו שנה או שנתיים כדי להבין מה בכלל רוצים ממני. בעונה השלישית בווריורס כבר הייתי בשיאי, וקלעתי כמעט 19 נקודות למשחק. אבא של טוני פארקר אמר לי פעם שאני צריך לדרוש חמישה אחוזים מהחוזה של כל שחקן אירופי באן.בי.אי".
ההווה ואני. מרצ'ולוניס נכנע לפציעות ופרש בגיל 33, אחרי שבע עונות ו־4,631 נקודות באן.בי.אי (12.8 למשחק). יש לו אקדמיה ל־800 שחקנים צעירים בווילנה, שכבר הוציאה לאור שמות מפורסמים דוגמת לינאס קלייזה, סימאס יסאיטיס והאחים קשישטוף ודאריוש לברינוביץ'.
"היום אני לא מסוגל לשחק כדורסל אפילו בחצר הבית, כי הברכיים שלי גמורות. אני רואה פה ושם משחקי כדורסל, אבל לא באופן קבוע. הבן שלי, אוגוסטאס (11), משחק אצלי באקדמיה. בואו נגיד שהוא לא מקרה אבוד, אחרת הייתי אומר לו לנגן בכינור.
ולאן נעלם השפם שלך?
"אני כבר הרבה זמן בלעדיו, כי הבחורות אמרו לי להוריד אותו, ולהן צריך להקשיב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
