מגור לכלב נחייה: מאחורי הקלעים של משפחות האומנה

לרגל יום העיוור שיחול מחר (שישי), שוחחנו עם מתנדבת ותיקה מהעמותה "עיניים מנחות לעיוור". במשך למעלה מ-25 שנה, מלכה חדד פרגר ומשפחתה משמשים כמשפחת אומנה לעשרות כלבי נחייה שגדלו בביתם. "הדבר שהיה לי הכי קשה הוא למסור את הכלבים אחרי שהסתיימה תקופת האומנה וההכשרה, אבל דווקא הילדים שלי נתנו לי את הכוח להיפרד, כשאמרו שהכלב הולך לעשות מצווה גדולה ולתת תקווה לעיוורים".

מלכה בת ה-61 היא דמות מוכרת ואהובה בעמותת "עיניים מנחות לעיוור", בין העמותות היחידות בישראל המגדלות ומכשירות כלבי נחייה לעיוורים. ניסיונה העשיר והמסירות הבלתי מתפשרת שלה הפכו אותה לעמוד תווך בעמותה, כזו שיודעת לזהות פוטנציאל, לטפל בבעיות התנהגות ואף ללמוד שיקום פיזיותרפי עבור כלב נחייה יקר שנזקק לכך.

שלושת ילדיה של מלכה (כיום בני 30, 26 ו-20) נולדו לתוך מציאות מיוחדת במינה – משפחה שחיה ונושמת את עולם כלבי הנחייה. הכלב הראשון הגיע כשהבת האמצעית הייתה בת חצי שנה בלבד, והבן הצעיר מעולם לא הכיר מציאות אחרת. מלכה מספרת בחיוך על התקופה האינטנסיבית ביותר, שבה שהו בביתם כלב פנסיונר, כלבה בהכשרה וכלבת רבייה עם שישה גורים קטנים. "היה פה שמח מאוד", היא נזכרת.

המסע האישי של מלכה לעולם כלבי הנחייה החל מתוך אהבה עמוקה לבעלי חיים ורקע מקצועי כדרמה תרפיסטית ומטפלת נפשית. "כשסיימתי את הלימודים, התוודעתי לעמותות כלבי נחייה, וזה פשוט הרגיש לי כמו קליק", היא מספרת. החיבור בין עזרה לאנשים באמצעות בעלי חיים היה טבעי עבורה.

מלכה כבר איבדה את הספירה המדויקת של מספר הכלבים שעברו דרך ביתה, אך היא מעריכה את המספר ביותר מ-40. "התחלנו כמשפחה חריגה בנוף של המשפחות האומנות", היא אומרת, "כי למעשה הצלחנו לאלף לא מעט כלבים שמשפחות אחרות חששו שיפסלו על בעיות התנהגותיות כאלה ואחרות". מתוך כל הכלבים הרבים, רק שניים לא הצליחו לעמוד במשימה.

אחד הסיפורים המרגשים נוגע לכלב הראשון שקיבלה המשפחה לאומנה, "וופל". "בפעם הראשונה שנפרדתי מכלב אף אחד לא הכין אותי לעוצמת הרגשות", מלכה מספרת. אבל מוופל המשפחה נפרדה פעמיים. לאחר שחי לצד עיוור במשך עשר שנים, הוא חלה בסרטן הרגל וחזר למשפחה, שטיפלה בו. לאחר כמה שנים הוא נפטר, בבית שבו גדל.

תהליך האומנה: כך זה עובד

בתהליך האומנה, ההמלטה מתרחשת בבית משפחת האומנה שמחזיקה את כלבת הרבייה. הגורים נשארים עם אמם עד גיל שמונה שבועות, אז הם עוברים למשפחות אומנה אחרות עד גיל שנה וחצי. במהלך תקופה זו, המשפחות אחראיות על חינוך בסיסי לניקיון (עשיית צרכים בפקודה ובמקומות מיועדים) ואכילה בפקודה.

"זה חשוב במיוחד לגזע הלברדור הידוע בתיאבונו הרב. בשל כך מכנים אותו בהומור 'שואב אבק'", אומרת מלכה בחיוך. התפקיד החשוב ביותר הוא חשיפה הדרגתית של הכלבים למגוון רחב של מקומות וסיטואציות – כבישים, פארקים, מקומות הומי אדם, רעש מכוניות, קניונים וסופרים – תוך דיכוי נביחות ורדיפה אחרי חתולים ולימוד ריכוז. הכלבים עונדים וסט "כלב נחייה בהדרכה", ומבקשים מעוברי אורח ברחוב להימנע מללטף אותם כדי לא לבלבל אותם בתפקידם.

בסיום תקופת האומנה, הכלב מתחיל בתוכנית אימונים מרוכזת שנמשכת שמונה חודשים במתקני מרכז ההדרכה של העמותה "עיניים מנחות לעיוור", שנמצא בצבעון ובסביבה עירונית. לאחר תקופת האילוף, כאשר כלב הנחייה מוכן לשרת את בעליו החדש, העיוור מוזמן לקורס יחד עם עיוורים נוספים שעברו תהליך קבלה והתאמה. המועמדים שוהים במרכז ההדרכה בתנאי פנימייה במשך כחודש.

תשומת לב רבה מוקדשת להתאמה בין כלב הנחייה לעיוור, תוך כדי שימת לב לנתוני הניידות, לאופיו של העיוור ולסביבה שבה הכלב והעיוור נדרשים לתפקד. בסיום הקורס העיוור שב לביתו עם כלבו החדש ושם שניהם מיישמים את מה שלמדו במרכז ההדרכה של העמותה.

הדאגה לכלבים נמשכת גם לאחר מסירתם, כאשר הצוות המקצועי של מרכז ההדרכה מלווה את העיוור לאורך כל חיי הכלב. במהלך תקופת האומנה, כל הוצאות הכלב מסובסדות על ידי העמותה. עלות הכשרת כל כלב מרגע לידתו ועד מסירתו לעיוור נאמדת בכ-25 אלף דולר, אך העיוור מקבל אותו ללא תשלום.

העמותה מקבלת מדי פעם תרומות של מזון לכלבים, למשל מחברת רויאל קנין. משרד הרווחה ומשרד הביטחון מממן חלק מההוצאות, ורוב התקציב מגיע מתרומות. מלכה מציינת כי לאחר הקורונה חלה ירידה משמעותית בתרומות, והמצב הכלכלי והמלחמה פגעו עוד יותר.

ניתן לתרום לעמותת "עיניים מנחות לעיוור" דרך אתר העמותה וגם באמצעות שיחת טלפון דרך מטה ההתרמה שלה: 04-6980218 או 0505527685.