מחקר חדש שפורסם בכתב העת Current Biology חשף כי שימפנזים משתמשים בדפוסי תיפוף קצביים לתקשורת, ומציע תובנות חדשות לגבי מקורות המוזיקליות והתקשורת האנושית. המחקר, תוצאה של עשורים של תצפיות, ניתח 371 אירועי תיפוף מ-47 שימפנזים בשש אוכלוסיות באפריקה.
צוות בינלאומי של חוקרים, כולל חוקרת הפרימטים קת'רין הובאיטר מאוניברסיטת סנט אנדרוז ווסטה אליוטרי מאוניברסיטת וינה, בחן את הרגלי התיפוף של שימפנזים במזרח אפריקה ושימפנזים במערב אפריקה. הממצאים מגלים כי קופי אדם אלה מתופפים בדפוסים קצביים מובנים ולא אקראיים.
"גילינו שבעוד שימפנזים ממערב אפריקה נוטים לתופף באופן סדיר, שימפנזים ממזרח אפריקה מעדיפים להחליף בין מרווחים קצרים וארוכים בתיפוף שלהם: שתי נטיות אלה נצפות גם במוזיקה אנושית", אמרה אליוטרי.
שימפנזים מערביים נצפו מתופפים במרווחים קבועים, כמעט כמו שעון, ומעדיפים קצב אחיד. לעומת זאת, שימפנזים מזרחיים השתמשו במרווחים משתנים בתיפוף, ויצרו קצב סווינג על ידי חילופים בין הפסקות קצרות וארוכות יותר. שימפנזים מערביים חיים בקהילות קטנות יותר, שוויוניות, בעוד עמיתיהם המזרחיים מתגוררים בקבוצות גדולות יותר הנוטות לקונפליקטים. לשימפנזים יחידים יש דפוסי תיפוף אישיים, ולכל שימפנזה יש סגנון תיפוף משלו.
תיפוף משמש כצורה של תקשורת למרחקים ארוכים עבור שימפנזים, וקולות התיפוף יכולים להגיע למרחק של עד קילומטר דרך הסבך הצפוף. "שימפנזים מתופפים כדי ליידע חברים אחרים בקבוצה שלהם היכן הם ומה הם עושים - מעין 'צ'ק-אין' ביער הגשם", הסבירה אליוטרי, כפי שדווח על ידי Scinexx.
"תוצאות המחקר מרמזות על כך שבני האדם חולקים עם קופי אדם אלה לפחות אחד מהאלמנטים הקריטיים של קצב: ההתנהגות ההקשית האופיינית למוזיקליות", אמר אנדריאה ראווינייני מאוניברסיטת סאפיינצה ברומא, על פי ANSA.
האלמנטים הבסיסיים של קצב שבני אדם משתמשים בהם במוזיקה ובאינטראקציה חברתית היו כנראה קיימים באב הקדמון המשותף האחרון שלנו עם השימפנזים לפני שישה עד שבעה מיליון שנים. "תוצאות אלה מוסיפות חלק חשוב להבנת המקורות והאבולוציה של המוזיקליות האנושית", ציין ראווינייני.
"כאשר אנחנו מאבדים קבוצה של שימפנזים, אנחנו מאבדים גם את הקצבים שלהם שהופכים כל קבוצה לייחודית", הוסיפה הובאיטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו